בשבע 396:רבנות של ענווה ותקיפות

חגית רוטנברג , כ"ח בסיון תש"ע

מה הפך את מוסד הרבנות הראשית בהובלת הרב שפירא והרב אליהו זצ"ל לכזה שזכה להיות מקובל על כלל חלקי הציבור? הרב איתן אייזמן, שהיה ראש לשכת הרב הראשי בשעתו, מסביר כי התשובה טמונה בענווה. "מידת הענווה שלהם גרמה לכך שהתקבלו בכל חלקי העם. התארים הפריעו להם מאוד. הם השקו את כולם בדברי תורה מתוך צניעות וקטנות. אבל יחד עם זה הם הובילו את עם ישראל בצורה ברורה, וניכרים דברי אמת".

את הקדנציה שלהם אפיינה העמידה האיתנה בנושא שלימות הארץ, אבל מעבר לכך, מספר הרב אייזמן, היו אלה רבנים ראשיים שעסקו בכל מה שנדרשו לו על ידי הציבור. "מתוך תחושת אחריות כבדה, הם ישבו ופסקו בכל נושא שנכתב אליהם. מכל שדרות הציבור ומכל העולם עלו אז לרבנות הראשית. הם היו הרבנים הראשיים של העולם כולו". כחלק מתפישה זו ערך הרב אליהו מסעות ברחבי העולם, על מנת לפסוק לקהילות ישראל בנושאים הלכתיים שונים. "כל הדיינים והרבנים בעולם היו אז בקשר עם הרבנים הראשיים. הם פסקו גם בעניינים פרטניים של בתי דין כמו עגונות, גיטין וכד', וגם בשאלות פרטיות. בתקופתם גם נכנסו דיינים ציוניים רבים למערכת".

תחום הלכתי נוסף שקידם הרב אליהו בתקופתו, היה מצוות התלויות בארץ. "אני לא זוכר מישהו ברמה שלו", אומר הרב אייזמן. "הוא פסק הלכה למעשה, היה נוסע לראות אישית את הזנים השונים כדי לקבוע לכל זן עם מי הוא נחשב כלאיים. מדובר בעבודה סיזיפית יומיומית. גם בנושא השמיטה הוא נתן הנחיות ברורות, וגם עסק כל הזמן בשאלות שהתעוררו לאורך שנת השמיטה על ידי החקלאים שפנו אליו".

הפריצה קדימה של כשרות המהדרין ברבנויות חלה גם היא בתקופתם של הרבנים שפירא ואליהו: "הם דחפו את הנושא הזה בכל הכוח בהנחיה ברורה: לא נחמיר במה שגדולי הדור התירו, אבל מצד שני צריך להגיע למצב המהודר ביותר במידת האפשר. הכשרויות המהודרות שיש היום, יסודן בהנחיות הרבנות הראשית". הרב אייזמן מוסיף כי ברמה האישית, הרב אליהו לא סמך כמעט על שום הכשר והחמיר על עצמו: "הוא אכל רק אוכל של אשתו. אבל את הציבור גיבה בהנחיות ברורות". 

עוד מזכיר הרב אייזמן את הכרעתם של הרבנים הראשיים בנושא קביעת רגע המוות, פסיקה לה ציפה בדריכות העולם כולו, וכן שאלות שהתעוררו לרבנים מקומיים, אותם גיבה הרב אליהו בהדרכות ותמיכה אישית.

בכובעו האחר של הרב אייזמן, כתושב קרית משה ומוותיקי הרבנים בישיבת 'מרכז הרב', הוא מתאר את הרב אליהו כאבן שואבת לכל תושבי השכונה ולתלמידי הישיבה ואברכיה. "הקשר שלו עם גדולי ישראל החל מצעירותו, והוא היה קשור מאוד לרצי"ה, כיבד והעריץ את הרב שפירא. היה לו קשר הדוק עם ישיבת מרכז הרב, הוא הופיע בה בכל יום עצמאות ויום ירושלים. חבורות של תלמידים גדלו אצלו". עם היוודע דבר פטירתו של הרב, מספר הרב אייזמן, ביקשו תלמידי 'מרכז הרב' לדעת אם עליהם לעשות קריעה בבגדם, שכן עבורם, כמו גם עבור נשותיהם, היה הרב אליהו בגדר רבם המובהק.