בשבע 397: על דעת עצמי- שובו של שיח רעיל

השבוע בטור- שובו של שיח רעיל, הכל דברורים,שאלה קטנה לסיום ויודע את מקומי.

אבי סגל , ה' בתמוז תש"ע

שובו של שיח רעיל                    

למרות הודעתו של יאיר לפיד מהשבוע כי אינו רץ לפוליטיקה, אני עדיין מודאג מהיום שבו יודיע בכל זאת על הצטרפותו לקלחת הפוליטית. לא הופעותיו בטלוויזיה הן המטרידות אותי, וגם לא החשש מהקולות שהוא עשוי לסחוף בבחירות. אני גם לא חושב על היום שבו לפיד ימונה, נגיד, לשר חינוך. עדיין לא. דיה לצרה צרורה בשעתה.

הדבר היותר מדאיג כרגע הוא שובו של השיח החרדי-חילוני. מכיוון שלפיד מספיק חכם מכדי להבטיח שלום עלי אדמות ולסיים עם מנדט וחצי בקלפי, יש להניח כי הוא עומד לרוץ לפוליטיקה עם טיקט דומה לזה של אביו: שנאת חרדיות והשבת עטרת האשכנזיות החילונית ליושנה. אולי כבר הספקנו להדחיק את ימי קרבות הרחוב בין שינוי של טומי ז"ל לבין המפלגות החרדיות, קרבות דוחים אך יעילים שהזינו גם את התקשורת לשביעות רצון כל הצדדים. דווקא היום, כאשר משט טורקי אחד תופס את הכותרות רק משום שאין נושאים סוערים באמת, אין סיבה להתגעגע לשיח המיושן והרעיל הזה. לפיד, בבקשה תישאר איפה שאתה וקח איתך לשם גם כמה מיריביך.

הכול דברורים                    

רגע לפני שהחל המונדיאל, נפל דבר דווקא בעולם הכדורסל: פיני גרשון פוטר מאימון מכבי ת"א. ליתר דיוק, הנהלת הקבוצה קיבלה החלטה שפעם היינו קוראים לה 'מפדלניקית' ובעטה את המאמן למעלה, לתפקיד ניהולי שעדיין לא הוגדר וספק אם יוגדר אי פעם. אבל גם אם הפיטורים רוככו – כדי לשמור על כבודו של גרשון או על קשר טוב עם האוהדים – השורה התחתונה ברורה לכולם: המאמן המעוטר ביותר בכדורסל הישראלי סיים את תפקידו ברע.

לכולם כתבתי? כמעט לכולם. מאזיני תוכנית הספורט של 'רדיו ללא הפסקה', בהגשתם של אופירה אסייג ודורון ג'מצ'י, זכו לשמוע זמירות אחרות לחלוטין. למעשה, לפי קריאות השמחה של צמד המגישים, אפשר היה להבין כי חוזה האימון של ידידם הטוב גרשון הוארך בעשרים שנה ומשכורתו תשולש בקצב הנדסי מדי חודש. אסייג וג'מצ'י יצאו מגדרם – תוך שהם מלגלגים על עיתונאים מתחרים שבטעות ניבאו לגרשון פיטורים – כדי לתאר את הקידום המקצועי הנפלא שלו זכה גרשון, את הימים הנהדרים העוברים עליו ואת התפקיד החדש שהמאמן לשעבר יזם, חלם, רצה, ביקש וקיבל. ההתרגשות הרדיופוניות, משתפכת ונרגשת מכדי להישמע אמינה, לא חלפה ליד אוזנו של המרואיין מוטי דניאל. "אופירה, זה נשמע כאילו אתם מדבררים את מכבי", העיר בעדינות כדורסלן העבר. מובן שגם אתר הספורט one, שותפה האינטרנטי של אותה תוכנית רדיו, נאחז באותה תפיסה ייחודית של המציאות.

זאת לא הפעם הראשונה שבה מעוררים האתר והתוכנית תהיות על אתיקה עיתונאית מפוקפקת והתחשבנות אישית. האנטגוניזם כלפי אופירה אסייג אינו חריג בתקשורת הספורט, והוא כולל גם טענות על עיסוק יתר ברכילות, נטייה לסכסכנות, נטילת קרדיטים לא מוצדקת, העסקת כותבים לא מיומנים וכותרות סנסציוניות ונבואיות חסרות בסיס. "מכבי תטייל לדאבל" הכריזה כותרת אחת לפני כחצי שנה, ואילו לפני שלושה חודשים בלבד הבטיח אותו דורון ג'מצ'י: "מכבי תפתח עוד עשור עם פיינל פור בפאריז". עם הבטחות כאלה, מה הפלא שפיני גרשון קודם בתוכנית לתפקיד מלך העולם, או מה שזה לא יהיה.

אבל לא בספורט רציתי לעסוק כאן, אלא בעיתונות. כי בעצם, במבט כולל, עיתונות האקטואליה ברוב כלי התקשורת אינה מקצועית בהרבה מזו של one. העיסוק בשולי ובשלילי, העדפת ההטיה הפוליטית ונטיות הלב האישיות על פני עיתונאות הוגנת, טורי דעה שטחיים של כותבי חינם באתרי האינטרנט הגדולים, כותרות סנסציוניות ונבואות חסרות בסיס – כל אלה קיימים בתקשורת הממוסדת, המרכזית, הרצינית-כביכול. אז אופירה אסייג לוקחת את זה למקום טיפה יותר קיצוני ושקוף, ביג דיל. בינינו, עדיף לדברר את פיני גרשון ומכבי מאשר את 'מסיקי הזיתים' הפלשתינים ביו"ש. לגבי אירועים המתוארים ברדיו בדיוק להפך מכפי שקרו במציאות – לאסייג ולג'מצ'י יש עוד מה ללמוד מעורכי האקטואליה.

למרות התקשורת המפרגנת, המציאות ניצחה.פיני גרשון. פלאש 90

שאלה קטנה לסיום                 

עכשיו, כאשר טלי פחימה היא מוסלמית על פי הודאתה, האם אפשר כבר להפסיק לכנות אותה בתקשורת "פעילת השמאל" (או כפי שכונתה פעם "פעילת השלום") ולהתחיל לקרוא לה בכינוי ההולם יותר "פעילת הטרור טלי פחימה"?

יודע את מקומי

יש יותר מדי מלל בעולם. כן, חברים, לא אוכל עוד להחריש: אנשים בעולמנו מדברים יותר מדי וכותבים יותר מדי, וסליחה אם אני יורק לדלי שלתוכו אני בועט את הבאר, או משהו כזה. כדי לעשות קצת סדר בבלגן המילולי המציא האדם את הקלישאות, אותם ביטויים ומשפטים המכניסים את הכול לתבניות מוכרות, אמנם שחוקות עד מיאוס, אך לפחות מיאוס מסודר. אבל – זהירות, קלישאה – אליה וקוץ בה: בצד יתרונן היחסי, גורמות הקלישאות גם לבלבול ומבוכה מוגברים, שכן רבות מהן – אם להתבטא בעדינות – הן קשקוש מקושקש. הנה מספר דוגמאות, שונות זו מזו אך מטופשות באותה מידה, של קלישאות הראויות להימחות מעל פני האדמה:

"עדיין לא פגשתי את האשה שנועדה לי, את האחת והיחידה" – המשפט האהוב על מקרים קשים של חולי או-סי-אר (רומנטיקנים אובססיביים-קומפולסיביים), טיפוסים המאמינים ברצינות כי רק אדם אחד בעולם כולו יכול למלא את תפקיד נסיך או נסיכת החלומות. כן, גם אני מכיר את רב יהודה ואת הבת-קול ואת "ארבעים יום לפני יצירת הוולד" ואת "בת פלוני לפלוני". מי שמבסס את מאמציו הרומנטיים על ההנחה המפוקפקת שהוא מבין את מאמרי חז"ל, מגיע לו. ובכלל, הגיע הזמן לדרוש מהבת-קול הזו שמות ספציפיים כשהעניין רלוונטי, כי לבוא אחרי החתונה ולהגיד "אמרתי לכם, רק שאז עוד לא נולדתם" זה לא כזה קונץ.

"אם הם מספיק מבוגרים כדי להתגייס לצבא ולהילחם, אז הם גם מספיק מבוגרים כדי לנהוג (או לשתות, או להתמסטל, או לגדל אמסטפים)" – קלישאה האהובה בעיקר על חובבי שתייה, התמסטלות וכו'. זוהי דמגוגיה בהתגלמותה, משום שבצבא יש מסגרת, ויש מבוגרים אחראים, ויש אימונים ומשמעת וכל מה שהוא הפוך מפריקת העול של צעירים באזרחות. ומלבד זאת, בני 18 אינם מבוגרים מספיק כדי להתגייס ולהילחם, רק שאין ברירה אחרת.

"כלקוח מועדף, אתה זכאי להזמין במעמד הרכישה עוד מוצרים במבצע" – משפט של מוכרנים טלפוניים שמשמעותו בכל המקרים: כלקוח רגיל לגמרי, אתה יכול לבזבז עוד כסף על כל מיני מוצרים מיותרים שיתקלקלו לך בתוך שבוע. המשפט יחזור על עצמו שוב ושוב במהלך השיחה עד שהלקוח ישתכנע או עד שיטרוק את הטלפון.

"המשטרה תמליץ בתוך מספר שבועות על הגשת כתבי אישום נגד איש הציבור" – קלישאה חדשותית שמשמעותה ברוב המקרים: המשטרה תסגור את התיק בתוך מספר שנים מחוסר ראיות.

"זה מזכיר לי תקופות אפלות" – משפט החביב בעיקר על אנשים צעירים מכדי לזכור תקופות אפלות.

"אני בכלל לא שמאלני, אלא הגיוני" – משפט האהוב מאוד על אנשי שמאל. אגב, את המשפט הזה אמר לי פעם עיתונאי ספורט אחד במהלך אירוע ברנז'אי. בתגובה, סיפרתי לו כי גם אני – הפשיסט שרוצה להעיף את הפלשתינים לצפון אלסקה – ממש לא ימני, רק הגיוני. אולי יום אחד נקים מפלגה ביחד, הצעתי לו. איך אומרים: אם אינך יכול להילחם בהם, תתבדח איתם. וזוהי קלישאה שדווקא ראויה להישמר.