בשבע 397: סוף עידן בן דהאן

ארגוני נשים, עסקנים חרדים ודתיים ופרשנים – לכולם יש השערות מדוע דווקא עכשיו, אחרי 20 שנות כהונה, הוחלט לסיים את תפקידו של הרב אלי בן דהאן, המנכ"ל המוערך של בתי הדין הרבניים.

יאיר שפירא , ה' בתמוז תש"ע

בשבוע שעבר כינס שר המשפטים הדתי-לאומי, פרופ' יעקב נאמן, את הוועדה למינוי דיינים. הוועדה החליטה על פי הצעת השר על סיום תפקידו של הרב אלי בן דהאן. בן דהאן מכהן מזה עשרים שנה כמנכ"ל המוצלח של בתי הדין המושמצים הנכשלים. הארגון למען מסורבות הגט, 'מבוי סתום', בירך על ההדחה. הארגון למען מסורבות הגט, 'יד לאישה', לעומת זאת, מחה על ההדחה. ארגון רבני צהר, ומועצת ארגוני הנשים ביקשו שלא לפטר את בן דהאן, אך בירכו על רענון השורות. מבולבלים? לא רק אתם. אנשים רבים העוסקים בעבודת בתי הדין לא יודעים אם לברך או לדאוג. אפילו העסקנות החרדית לא הצליחה להכריע אם יש לשמוח על המשרה שהתפנתה.  אנחנו ננסה לעשות מעט סדר בדברים.

רב פעלים

בן דהאן נולד בקזבלנקה שבמרוקו. הוא עלה ארצה בילדותו, באמצע שנות החמישים, ולמד במוסדות העלית של הציבור הדתי בירושלים: בתיכון בישיבת נתיב מאיר ואחר כך בישיבת מרכז הרב. הוא בעל כושר לרבנות עיר. את שירותו הצבאי עשה בחיל התותחנים, הוא יצא לקצונה, ודרגתו במילואים היא רב סרן. הוא למד באוניברסיטה העברית וקיבל תואר ראשון במינהל עסקים ובמדיניות ציבורית. הוא חובב כדורגל, ומרבה להשתתף בליגות חובבים. הוא היה ממקימי היישוב חיספין ברמת הגולן, שם יסד עם אחדים מחבריו את הישיבה התיכונית. הוא שימש כראש לשכתו של הרב מרדכי אליהו, היה מנכ"ל המשרד לענייני דתות ומנכ"ל הרבנות הראשית לישראל.

ההישגים

קשה שלא להבחין בדרך הארוכה שעשו בתי הדין הרבניים תחת שרביטו של בן דהאן. הוא הקים יחידה לאיתור בעלים נעדרים, שהורידה את מספר העגונות מכמה מאות לפני עשרים שנה לכמה בודדות. הוא הפסיק את המנהג של רבים מהדיינים לנסות ולהשכין שלום בית במשך חודשים ושנים, גם במקרים של זוגיות אבודה. הוא קידם את החוק המאפשר לדיינים להטיל עונשים, עד כדי מאסר, על בעלים סרבנים, ובעיקר הטמיע במערכת את היכולת להשתמש בסנקציות שנקבעו. הוא מיחשב את בתי הדין, הגביר את הפיקוח על משמעת העבודה של הדיינים וסייע רבות בפתיחת בתי הדין בפני טוענות רבניות. חשוב לציין כי ההישגים שמנינו פרושים על פני עשרים שנה. שנות דור שבהן מוסדות ממלכתיים אחרים, אימתניים לא פחות, כמו משרד הפנים או אפילו מס הכנסה, שינו את פניהם מקצה לקצה.

כישלונות

את הבעיה העיקרית בבתי הדין: מינויים של דיינים מחמירים ומנותקים מהוויה הישראלית, אי אפשר לזקוף לחובתו של בן דהאן, גם לא בעקיפין. הכתובת היא הפוליטיקה החילונית המדברת גבוהה על בעיית מסורבות הגט, אך מוכרת אותן שוב ושוב בוועדה למינוי דיינים. לעומת זאת קשה להטיל על מישהו אחר את הכשלים המנהלתיים של בתי הדין, והם לא מעטים. מוסר העבודה של הדיינים למשל. בבתי הדין נדונים התיקים בהרכבים של שלושה דינים. היעדרות של דיין אחד משביתה הרכב שלם. אם שלושה דיינים לא מקפידים להגיע בכל יום, מגיעים באיחור או יוצאים מוקדם, ההרכב משותק. המצב שהיה שערורייה של ממש עד לפני שנים אחדות, השתפר. כמובן בהשפעתו של בן דהאן בשיתוף פעולה עם הראשון לציון הרב עמאר, ומאימת הנציבות החדשה לתלונות על שופטים ודיינים. אך זו עדיין אחד מהבעיות העיקריות של המערכת, שבן דהאן לא הצליח לפתור. בנוסף אפשר למנות את מצבם הירוד של המבנים של בית הדין, חוסר היכולת  לבזר מחדש את הרכבי הדיינים וצוותי המנהלה (עודף עצום בתל אביב, וחוסר בפריפריה), שיטת בונוסים מיושנת, ומערכת מחשוב חדשה, אך מפגרת בהרבה מזו של משרדי ממשלה אחרים.

שטיבלך

את מה שלא הצליח בן דהאן לתקן בצורה מערכתית הוא ניסה להשלים בפעילות פרטנית ונמרצת. כל מי שנתקל בעוול ואטימות בבתי הדין, היה יכול למצוא אוזן קשבת בהנהלת בתי הדין בירושלים. בן דהאן וציוותו טיפלו במאות רבות של מקרים מדי שנה, ובהתערבות ישירה הצליחו לפתור בעיות מנהליות ולא פעם גם בעיות שצצו בתוך אולמות המשפט עצמם. בן דהאן קנה לו בדרך זו, בצדק, אלפי מליצי יושר, אך גם תלונות על התערבות לא חוקית וטענות על מינהל לא תקין. נדגיש כי האיש מעולם לא נחשד בשחיתות, וכשלים של התנהלות לא תקינה אם היו, היו לשם שמים ובעיקר לטובת הבריות.

מסורבות גט

עיקר המחלוקת בינו ובין ארגוני הנשים היא בשאלה כמה מסורבות גט יש כיום במערכת. בן דהאן טוען בתוקף כי בדומה לעגונות, הוא הצליח כמעט להכחיד את התופעה, והיום הן מונות עשרות בודדות. ארגוני סיוע למסורבות מתעקשות כי יש כמה מאות, וארגוני נשים קיצוניים יותר מדברים על אלפים. המחלוקת אינה בעובדות אלא בהגדרה: ממתי נשים הופכות למסורבות גט. הרב בן דהאן מעדיף להיצמד להגדרה הפורמאלית של אישה שלא קיבלה גט, לאחר שבית הדין פסק שתקבל. ארגוני הסיוע מעדיפים להגדיר מסורבות גם נשים הממתינות במשך שנים לסיום ההליך בבית הדין, גם אם זה טרם הכריע למתן הגט. מכל מקום, אין אלפי מסורבות גט.

יד לאישה

נשות הארגון המתמחה בסיוע למסורבות גט זכו לפני כשש שנים למקלחת צוננת מבן דהאן, לאחר שהובילו קמפיין תקשורתי חסר תקדים למען מסורבות הגט. "בתקופה האחרונה 'יד-לאישה' מיצבה את עצמה כאגרוף לבעל וכאגרוף לבתי הדין הרבניים... לא ירחק היום ובתי הדין הרבניים יחרימו את הארגון. אם 'יד לאישה' תהפוך את אלי בן דהאן ואת הדיינים לאויביהם הגדולים הפסדתם", אמר אז בן דהאן.

"ישנם דיינים שלא מוכנים לחייב גט. ישנם בעלים אלימים שמוכנים לתת גט רק אם יקבלו 50,000 דולר... אם הטוענות הרבניות שלנו לא תהיינה אגרוף לבעל, הן לא תוכלנה להיות יד לאישה. הסכנה האמיתית היא שהחברה בישראל תוקיע את הרבנות והדיינים", החזיר לו הרב שלמה רסקין, רבה של אפרת ופטרונה התורני של הארגון. נזכיר כי 'יד לאישה' דרשה בשבוע שעבר משר המשפטים שלא להחליף את בן דהאן.

הקונספירציה

"עדיין לא נחשפו ונתבררו עד תום תכליתה ומניעיה האמיתיים והנסתרים", כתבה ליאורה מינקה, יו"ר אמונה על החלפתו של בן דהאן במכתב רוחש רוח קונספירטיבית שהופנה אל ראש הממשלה ובעיקר אל התקשורת. "זאת לחלוטין לא החלטה תמימה, ואין לחשוד שהיא נובעת ממניעים זכים וטהורים של פרוצדורה מנהלית בשירות המדינה או של רצון כן להזרים דם חדש למערכת", קבעה מינקה. אלא שהמציאות היא שבן דהאן אינו יוצא דופן. על פי החלטת ממשלה מלפני שנה וארבעה חודשים נקצבו כהונתם של לא פחות משבעים וחמישה בכירים בשירות הציבורי. הכוונה הייתה אכן להזרים דם חדש אל צמרת השרות. כך למשל כהונות הממונה על התקציבים, הממונה על השכר, והממונה על אגף הכלכלה והכנסות המדינה, נקצבו לארבע שנים עם אפשרות הארכה בארבע שנים נוספות. כהונתם של הצירים הכלכליים בוושינגטון, בלונדון ובבריסל נקצבה לשנתיים עם אפשרות הארכה לשנתיים נוספות. הממשלה אמנם החליטה אז שלא לקצוב את כהונתו של בן דהאן, יחד עם עוד תשעה בכירים נוספים. אך אחרי הכול מדובר באחד הבכירים הוותיקים ביותר במערכת ומדיניות הדם החדש היתה צריכה לחול גם עליו בסופו של דבר. מינקה, אגב, תיכנס עוד מעט לשנתה העשירית כיו"ר אמונה.

מנכ"לית

"קולה של אישה מקצועית ונחושה בשדרת הניהול יוכל לשפר באופן משמעותי את ההתנהלות התקינה וההוגנת של בתי הדין והדיינים באופן שקולה של האישה ישמע. מהלך זה חשוב עוד יותר לאור העובדה כי קולן של נשים כדיינות בבתי הדין הרבניים עדיין לא נשמע", נכתב במכתב גלוי לשר המשפטים של ארגון הנשים הדתי הפמיניסטי, 'קולך'. "לפיכך אנו קוראות לך לאלתר ולמנות אישה מתאימה למנכ"לית הבאה של בתי הדין הרבניים".

  "אני נגד הכרעה מגדרית בעניין", אומר הרב דוד סתיו, העומד בראש ארגון הרבנים 'צהר'. "מנכ"ל בתי הדין צריך להיות תלמיד חכם ואיש מינהל מעולה. גם אישה יכולה להיות לא רגישה לנשים, ויש גברים בעלי רגישות גבוה לזכויות נשים", אומר הרב סתיו. מכל מקום הקריאה של קולך, כמו גם של ארגוני נשים אחרים לשר אינה רלבנטית. על פי החוק השר יכול למנות למנכ"ל את אחד הדיינים, או אדם בעל כושר להיות רב עיר. כרגע לפחות, מדובר בגברים בלבד.

המנכ"ל הבא

מועמדים חרדים לתפקיד לא יחסרו, אם כי באווירה הציבורית האנטי חרדית הקשה השוררת כרגע יש שמץ של סיכוי שגם המנכ"ל הבא יחבוש כיפה סרוגה. מכל מקום, גישושים של אנשי ש"ס אצל כמה מהדיינים המקורבים אליהם נענו בתשובה שלילית.