בשבע 397: "להצמיח עוד אלפי הרב מרדכי אליהו"

מאות סיפורי מופתים שמעל לטבע נשמעו בימי ה'שבעה' על הרב מרדכי אליהו. אבל בנו, רב העיר צפת הרב שמואל אליהו, מעדיף להדגיש את אותם מעשים המבטאים גדלות נפש ומידות.

חגית רוטנברג , ה' בתמוז תש"ע

מאות סיפורי מופתים שמעל לטבע נשמעו בימי ה'שבעה' על הרב מרדכי אליהו. אבל בנו, רב העיר צפת הרב שמואל אליהו, מעדיף להדגיש את אותם מעשים המבטאים גדלות נפש ומידות, שגם אנשים פשוטים יותר יכולים לקחת מהם דוגמה. את החלל שנוצר בעקבות הסתלקות שני גדולי הדור הוא מקווה למלא בינתיים על ידי הנהגה רבנית מאוחדת, ובמקביל קורא לעסוק בהצמחת דור חדש של תלמידים בגדלות של תורה.

ביום שלישי השבוע, יום לאחר שקם מאבלות ה'שבעה' על אביו, הרב שמואל אליהו חוזר לסדר יום עמוס שמתקשה להתכנס אל תוך 24 השעות המוקצבות ליממה. במרכז העשייה כעת עומדות פעולות ההנצחה והמשך הנחלת מורשתו של אביו הגדול, הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל. הרב שמואל פוסע בלשכתו במרץ ובחיוניות האופייניים לו, כשהארשת החייכנית שעל פניו דרך קבע לא משה ממקומה. גם במהלך הראיון עימו, שמתקיים בין ישיבת עבודה לנסיעה לצפת, הוא שומר על רוח טובה. רק לרגע אחד במהלך השיחה, משהו בחזות השמחה נשבר, והדמעות חוזרות להציף את עיניו כשהוא מתאר את גודל רוחו של אביו גם בתוך ייסוריו: "במשך השנתיים שהיה בבית החולים, אבא אף פעם לא התלונן, למרות שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל כפשוטו. לפי כמות משככי הכאבים שקיבל אפשר להבין את רמת הייסורים שסבל. במצב הזה הוא התייחס וחייך בכל בוקר לכל אחד ואחת מהאחיות ואנשי הצוות חיוך כל כך טהור ונקי וזך. זה שיגע את כולם. גם אותי", מתאר הרב שמואל בדמע, ודומה כי מראה אביו במיטת חוליו ניצב כעת חי לנגד עיניו. "אתה רואה אותו מתוך כל הצינורות האלה מחייך, ואתה הולך הביתה בוכה".

הרב הראשי בביקור אצל הומלס

אילו היה נדרש הרב שמואל אליהו לספר את כל ששמעו אוזניו במהלך ביקורי התנחומים בימי ה'שבעה', דומה כי ניתן היה בקלות למלא ספר עב כרס שכל דף בו מרטיט יותר מקודמו. בני המשפחה, מספר הרב שמואל, עברו במהלך ה'שבעה' תהליך שמוביל אותם בימים אלה למסקנות מעשיות. "בתחילת השבעה הוצפנו בסיפורים. מסתבר שכל אדם שהרב נגע בו, הוא הטביע בו חוויה. חלקן חוויות מופתיות במאות, מעשים שהם למעלה מגדר הטבע, שפשוט לא ידענו עליהם. ידענו שזה קיים, לא ידענו את הכמות. הגענו מהר מאוד לתובנה שמאות המופתים שפגשנו זה קצה קרחון.

"עם התקדמות ימי השבעה הבנו שמהסיפורים האלה אתה לא נהיה יותר גדול. אתה מבין שהרב הוא איש קדוש הרבה יותר ממה שחשבת - אבל מה זה עושה לך? הסיפורים שדווקא חיפשנו אותם, וגם הם הציפו אותנו, הם סיפורים על המגע האישי של הרב. גם כאן - כל סיפור כזה הוא מדהים. לדוגמה, בחור מספר איך הרב התייחס אליו בתור ילד, איך הוא בחן אותו והיה רגיש כלפיו ועודד אותו, והוא לא הרגיש מאוים. כשלא ידע להשיב לשאלה, הרב החליק את העניין. הבחור הרגיש שהרב בוחן אותו כמו אבא שאוהב אותו. או הסיפור על אותו הומלס שהגיע לבית החולים ולא טיפלו בו טוב כי לא היתה לו משפחה, והוא גם היה טיפוס דוחה בהתנהגות, בלבוש ובריח. כשהרב שמע מזה, הוא הרים טלפון למנהל המחלקה. הרב גם טרח לבקר אותו בבית החולים, וכשהרב הראשי בא לבקר את אותו הומלס, ממילא הטיפול היה אחר. סיפורים מהסוג הזה הם בעינינו הרבה יותר מופתיים והרבה יותר נוגעים, כי הם קשורים אלינו, אנחנו יכולים ללמוד וליישם אותם".

מתוך התובנה הזו, של שימת הדגש דווקא על הסיפורים של הדוגמה האישית בהתנהגותו של הרב, ניסו בני המשפחה להתחקות אחרי שורש הדברים ודרך הנחלתם לדור הבא: "לקראת סוף השבעה ניסינו להבין את שורש הדברים, מאיפה הם נובעים, איך ליישב ולהבין אותם ומה עושים עם זה. ראינו שכמה שהכרנו את אבא, לא מספיק הכרנו אותו. הבנו שלהתנחם עליו זה קשה. איבדנו משהו ענק. אבל צריך להבין מאיפה זה בא. מסתבר ששורש הדברים מאוד עליון, אבל אפשר להגיע אליו. והשלב הבא הוא איך מנחילים את הדבר הזה. איך מצמיחים אלפים של 'הרב אליהו' קטנים. איך מצמיחים אלפי ילדים להיות הרב אליהו".

על השלב הזה עובדים הרב שמואל וחבריו בימים אלו במלוא העוצמה. הרעיון הגדול כבר מתחיל להתפרט לשלביו המעשיים: "מסתבר שיש אלפי סיפורים, סיפורים מאוד נוגעים, שבאמצעותם אפשר להעביר מסרים ולחנך. להעביר אישיות זה באמצעות סיפורים. אנחנו צריכים לאסוף את עשרות אלפי הסיפורים על הרב, ובאמצעותם להעביר את המסר".

הרב שמואל מעיד על עצמו כי את אחד מאותם סיפורים, שהיו למעשה חלק משגרת החיים בבית, הוא לוקח עמו כמסר ולימוד אל חייו האישיים. "כשהציעו לאבא להיות הרב הראשי, הוא אמר שעליו להתייעץ בטרם ייתן תשובה. הוא התייעץ עם רבותיו, עם הבבא סאלי, וכולם אמרו לו שיסכים. לאחר מכן שאל את דעתה של אמא בעניין, והיא אמרה: לא נראה לי. אנחנו הילדים נכחנו בשיחה, וכילד תמהתי בלבי: מה פתאום לסרב? כדאי מאוד שאבא יהיה רב ראשי! אבל שתקנו. ראינו שאבא לא מחמיץ פנים לשמע סירובה של אמא, לא מגלה קוצר רוח, לא מפעיל לחץ מתון, ממש כלום. הוא אמר: את לא רוצה, בסדר, זו זכותך. הוא קיבל את זה בשמחה, בחיוך ובלב נקי. כשראינו שכך אבא מתייחס, שכל כך מכבד את אמא ונותן לה את המקום שלה, לא העזנו כילדים לשכנע אותה או להפעיל לחץ מצדנו. אחרי שבועיים היא חככה בדעתה, וקראה לאבא לשיחה. היא אמרה: אני חושבת שכדאי, למרות שאני יודעת שיהיה יותר קשה, תצטרך לרוץ הרבה והבית יהיה יותר עמוס ממה שהוא עמוס כבר עכשיו. רק אחרי שאמא נתנה את הסכמתה, אבא הודיע שהוא מוכן לקבל את המינוי. בעיניי זה סיפור של חיים. כשאני מתייחס לאשתי, אני אומר: מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי".

מאין באים המופתים

וכשפותחים בסיפורים אודות הרב אליהו, סיפור גורר סיפור. הרב שמואל נזכר במקרה נוסף, שגם הוא מבטא גדלות שיכולה להוות יעד רלוונטי גם לאנשים מן השורה שיתאמצו בשכלול מידותיהם. "אבא היה רגיש מאוד לעגונות, וטיפל בהן במסירות. בתקופה המהפכה החומייניסטית, הגיעה לארץ עגונה צעירה שנמלטה מאיראן בתקופת המהפכה, לאחר שבעלה התאסלם וסירב לתת לה גט. המצב נראה חסר סיכוי.

אבא, שהיה אז הרב הראשי, לא התמהמה. על נייר מכתבים רשמי של מדינת ישראל הוא שלח מכתב לרב שופט, שהיה רב באיראן באותה תקופה. כשהגיע המכתב לרשויות באיראן, הם פתחו את המכתב וזיהו שהוא מישראל. מתרגם שהוזמן למקום גילה כי המכתב מדבר גם על חומייני עצמו. תוך זמן קצר הועבר המכתב לידי חומייני, שקרא את מה שכתב אבא במכתבו. אבא כתב שם לרב שופט את פרטי המקרה של העגונה, וביקש ממנו לפנות לעזרתו של חומייני, כיוון שגם הוא אדם מאמין ובוודאי שיסייע במתן גט לאותה אישה.

חומייני קורא את המכתב עם כל השבחים שאבא כותב עליו, וקורא מיד לרב שופט. הוא שואל אותו: אתה מכיר את הרב אליהו? כן, משיב הרב שופט. הוא רב גדול, אתם שומעים לו? שואל חומייני, והרב מאשר. 'תראה מה הוא כותב עליי', הוא מנפנף בשבחים שנכתבו עליו. מתוך קורת הרוח שהיתה לו, הוא שואל מיד את הרב מה צריך לעשות כדי להתיר את העגונה, והרב שופט מסביר לו שצריך לקרוא לבעל ושיסכים לתת גט. חומייני קורא מיד לבעל, ואומר: תן לה גט מהר! אם הוא לא מסכים, צריך לשבור לו את העצמות, מורה חומייני לחייליו. הבעל נותן את הגט במקום, והרב שופט מתקשר לישראל להודיע לאבא שיש גט. הרב שופט הוסמך להיות שליח קבלה ע"י האישה, ובמקום גירשו אותה", מסיים הרב שמואל את סיפורו. "זה סיפור של חוכמה, לא של מופת", הוא מסביר. "אתה כאדם תבין את הנפש של השני, אפילו את הנפש של חומייני. אם תבין את הראש שלו, תדע איך לפעול איתו. כאן גם לומדים על האכפתיות של אבא, שלא נתן לדברים לעבור לסדר היום. לא עצם את עיניו. כך הוא גם כתב בתפילה שחיבר לפני ישיבתו בדין 'ואל ישיאנו יצרנו להעלים עין חס ושלום'. כי זו נטייה טבעית של אדם - מה, להתעסק עם מקרה כזה? מה אני יכול לעשות? אז לא, אתה צריך להרגיש את הכאב של אותה עגונה".        

לצד הסיפורים שהוזכרו על גדלותו בנושאי מידות ועבודת ה' בכלל, קשורה דמותו של הרב אליהו גם בסיפורי ניסים ומופתים שמעל לעולם הטבע. האם בראייתכם ההדגשה על גדולתו הצדיק צריכה להיות סביב מעשיו ותורתו, או ביכולתו לגזור גזירה שהקב"ה מקיימה?

"סיפורי מופתים ישנם אכן בלי סוף, אבל גם אלו מכוונים את האדם", משיב הרב שמואל, וממחיש שוב באמצעות סיפור. אל הרב הגיע מקרה של ילדה שהתגלה גידול בראשה, וכל הרופאים אליהם הופנתה ברחבי העולם אמרו נואש. לבסוף הביאו אותה הוריה אל לשכת הרב, והציגו בפניו ערימה עבת כרס של קלסרים עמוסי מסמכים רפואיים של הבת. הרב שאל לשמה של הילדה, נע בכסאו והביט בספרים שבארונו, ולאחר זמן קצר אמר: "אין לילדה כלום".

למחרת הלכו ההורים והילדה לבית החולים. סגנית ראש המחלקה זימנה אותם לשיחה לאחר סדרת בדיקות, ואמרה: "עברנו מחדש על כל התיק. אין לילדה כלום. יש לה מבנה מוח מיוחד, זה משהו שהמחקרים גילו רק לאחרונה". "סיפורים כאלה יש עליו במאות", חוזר הרב שמואל. "אתה בהלם. פרופ' ביטראן, רופא שטיפל ברב, שאל אותנו: מה זה? הוא הרי לא רופא, איך הוא יכול לומר דבר כזה שאין כלום? ניסיתי להסביר לו. זה לא פשוט, גם לעצמנו קשה להסביר איך זה קורה, מאיפה זה בא. זו שאלה קשה. אבל יש מקום מעל המקום שלנו, שנמצא בשורש המציאות. כשאתה מגיע למקום הזה, אתה מביט על המציאות מזווית אחרת, לא מהמקום שכל אדם רואה. ומהפלא של המקום הזה, אתה יכול לשנות את המציאות", מסביר הרב שמואל את עניינם של המופתים.

הוא מוסיף ומספר על אישה שגרה בשכנות לבית הרב, ששנים רבות של טיפולים לא הצליחו לזכותה בפרי בטן, והרופאים הודיעו לה שאין לה עוד סיכוי ללדת. בצר לה פנתה אל בית הרב בבכי, ולאחר שהרב שאל אותה אם היא מאמינה ביכולתו של הקב"ה לעשות נס, אמר לה שתוך שנה היא תיפקד. התאומות שנולדו לה תוך שנה הותירו את רופאה האישי ללא מילים.

"האם זה נוגע לנו? מה זה עושה לנו, סיפורי המופתים האלה?" מברר הרב שמואל "הרי יש אלפי סיפורים כאלה, אחד אחרי השני. אלא מדובר בעולם הקודש שמעל העולם שלנו. כשאדם כל כך אוהב את אלוקים, גם אלוקים אוהב אותו כל כך ועושה מה שהוא מבקש. הבן שלי הספיד את אבא לפני ההלוויה. הוא דיבר על חיים של תורה, כמה סבא אהב את המצוות, את האתרוג, המצה. אני זוכר שכילדים, אבא הקפיד שבחורף ניטול ידיים במים פושרים, נעימים. שניהנה מהנטילה, מהמצווה. לעשות נטילה בכיף. אדם שפועל כך מתוך אהבת מצוות, אהבת תורה, אהבת ישראל ואהבת ה' - ה' גם אוהב אותו. במובן הזה סיפורי המופתים שייכים גם לנו, כי גם לנו שייך להגיע למקום כזה של אהבת ה'".    

כל אחד הוא בן יחיד

מניין באה יכולתו של הרב אליהו להתחבר לכל פלגי העם, להיות רב ומנהיג שמקושר לכל המגזרים?

"אותו פרופ' ביטראן, אדם שאינו מאמין, באמת שאל אותנו גם מה זו התופעה הזו של הרב אליהו, שמאות אלפי אנשים מרגישים כל כך קרובים אליו. ניסינו להסביר לו - אבא באמת אהב את כולם כמו בנים. אנחנו כילדים ממש ראינו את זה. לא היה בנו שמץ קנאה על זה שיש לנו כל כך הרבה אחים. לאבא היה לב כזה גדול, שיכול היה לאהוב את כולם לגמרי. אחי הגדול סיפר שבהלוויה מישהו אמר לו: אתה רואה את כל האנשים שקורעים את החולצה כמוך? כולם אחים שלך. כך הרגשנו גם בשבעה. היו אנשים שחשו כאילו הם בנים יחידים של אבא. כך הרב התייחס לכולם, כל תשומת הלב נתונה לך, כל כוחות האישיות שלו מופנים אליך. הוא לא עשה עוד משהו תוך כדי".         

הרב שמואל מציין מאפיין נוסף בדמותו של אביו, שהצליח לחבר אותו לכל אדם: "הוא באמת ראה את הטוב בכל אחד. הוא אמר לנו פעם שהבבא סאלי לימד אותו רק לברך ולא לקלל. אני זוכר כילד אדם אחד שהגיע לבית הכנסת. הוא נראה עשיר, הדור בלבושו, אבל כשהוציא את הטלית, ראינו טלית ישנה מוכתמת וקרועה. זה מאוד צרם. הרב סיפר שבתחילה חשב בליבו: אדם שכל לבושו כל כך יוקרתי, דווקא בטלית הוא מזלזל? אבל מיד תפס את עצמו ואמר: אני חושב רע על בן אדם? אני צריך מיד לחשוב מחשבות חיוביות. מסכן, בטח יש לו טלית חדשה והוא שכח אותה ולקח בטעות את הישנה. אבל כיוון שלא רצה להתפלל ללא טלית, אמר שלמרות הבושה יילך עם הטלית הישנה. איזה אדם נפלא! אחרי התפילה ניגש אותו אדם לאבא, ואמר לו: אני מרגיש לא נעים שהלכתי עם טלית קרועה ומוכתמת. יש לי טלית חדשה, אבל בטעות החליפו לי אותה בנרתיק. למרות זאת, החלטתי לא להתפלל בלי טלית, אע"פ שאני מתבייש ללכת עם זאת. כלומר", מסביר הרב שמואל "כשאדם מרגיש שאתה חושב עליו בצורה חיובית, חילוני, חרדי, רופא, כל אחד - אתה נוגע בצד החיובי שבו וזה מחבר".

תוך זמן קצר איבד המחנה הדתי-לאומי את שני גדולי הדור שהנהיגו אותו - הרב שפירא זצ"ל וכעת הרב אליהו זצ"ל. כיצד להערכתך יתמלא החלל ההנהגתי? האם הציבור יתפזר איש איש לרבותיו, או שתקום הנהגה מאחדת לכלל הציבור?

"צריך לעשות כינוס של כל הרבנים מכל הדרגים, מהקצה אל הקצה, ולחשוב ולהתגבש יחד. לפעמים הציבור מבין שמצד המציאות אין ברירה אחרת. מסופר בגמרא על בריונים שגרו בשכנותו של ר' זירא, והוא היה מקרב אותם. כשנפטר, חזרו כולם בתשובה. שאלו אותם: למה רק עכשיו אתם חוזרים בתשובה? והסבירו שעד עכשיו ידעו שזכותו של ר' זירא הגנה עליהם, אבל עכשיו הם חשופים ואין להם ברירה. אנחנו אמנם לא בריונים", מחייך הרב "אבל אולי המציאות תשפיע עלינו, אין לנו ברירה. אנחנו חייבים היום להצמיח תלמידים בגדלות של תורה", הוא מוסיף באותו עניין "לא רק לסיים מסכתות בש"ס, אלא ללמוד את כל התורה בעוצמה של תורה, של תפילה, של אהבת ישראל ואהבת ה'. צריך להצמיח עכשיו הרבה הרב אליהו". לשאלתנו, מדגיש הרב שמואל כי אין בכוונתו ליטול לידיו את ההנהגה תחת אביו: "אני לא חושב להנהיג את הציבור הדתי לאומי, זה לא במחשבות שלי. אני וכל החברים שלי יחד ניקח אחריות".

שתי בקשות חשובות מבקש הרב שמואל להפנות אל הציבור, אל מאות האלפים השותפים עימו לתחושת האבל והאובדן של גדול הדור. "כיוון שבאמת כולם חשו עצמם כבנים שלו, אנו מבקשים שלא רק אנחנו נערוך לו אזכרה, אלא כל מי שחשו כבניו. לערוך אזכרות לרב בכל מקום ומקום". בקשה שנייה, שחוזרת לדברים מתחילת הראיון, נוגעת לסיפורים אודות הרב: "חשוב לנו לאסוף סיפורים מכל סוג על אבא, להפוך אותם לאש של תורה שנוכל להנחיל לילדינו ונכדינו. הכול יהפוך לספר לימוד שבו ילמדו על הרב אליהו".

סיפורים ניתן לשלוח בפקס 02-6522222 או לדוא"ל hs@neto.net.il