בשבע 397: שאלת השבוע- מסלול מהיר לבגידה

טלי פחימה המתאסלמת - עשב שוטה, או התפתחות טבעית של הקצנה שמאלנית?

ח"כ אריה אלדד סיעת האיחוד הלאומי , ה' בתמוז תש"ע

לו השמאל של היום היה השמאל של פעם היתה שאלת השבוע מתייתרת. השמאל – בוודאי השמאל הקיצוני, הקומוניסטי שהיה אתיאיסטי באידיאולוגיה הבסיסית ביותר שלו, שבא להילחם במוסדות הדת כי ראה בכנסייה חלק מהעולם הישן והרקוב שיש להחריבו עם המלוכה והקפיטליזם – היה מאז ומתמיד, אנטי דתי, ולא הפלה בין דת לדת. "הדת היא אופיום להמונים" אמר קרל מרקס, מאבות הקומוניזם. הוא עצמו, ששני סביו היו יהודים, לא היה צריך להתלבט: אביו התנצר עוד לפני שקרל נולד. ולפיכך פעילי השמאל הקלסי לא בילו בבתי התפילה. בוודאי לא טרחו להמיר דתם ולבחור בדת אחרת במקום זו שנולדו תחת כנפיה.

אבל בשמאל של היום נותר מעט מאוד מהמאבק למען הפרולטריון, מהלהט המהפכני לשחרור העמלים ממנצליהם. איש שמאל בישראל מתאפיין היום בעיקר במאבקו בהתנחלויות ובמתנחלים, ולעומתו איש השמאל הקיצוני בישראל כבר מזמן לא שם. הוא לא רואה את הקו הירוק, הוא אינו מפלה בין מתנחל בחברון למתנחל ברמת אביב. אלו ואלו בעיניו כובשים  ודינם גירוש או חיים במדינה דו-לאומית שלערבים יש בה זכות וטו.

 דבקותה הפתאומית של טלי פחימה בתורת מוחמד אינה נובעת מתשוקתה לעלות לרגל למכה, או מתמיכת מוחמד בריבוי נשים, אלא ממסורת "חייבר! חייבר!" שלו, שעיקרה – השמדת עם של שבטי היהודים. טלי פחימה צריכה רק להחליט אם היא מעדיפה לגרש את היהודים מארץ ישראל, כמו שעשה מוחמד לשבטי היהודים נדיר וקיינוקאע, או לרצוח את כולם, כמו שנהג מוחמד בבני קורייטא היהודים.

לפחימה ההתאסלמות אינה אלא 'מסלול ירוק' להזדהות מהירה וקלה עם אויבינו. וענונו התנצר, פחימה התאסלמה. הרבה דרכים פתוחות למי שרוצה לבגוד בעמו. הבגידה היא העיקר – והדת – טפלה לעיקר.