בשבע 398: בזכות נשים ציוניות

שמואל אדלמן , י"ב בתמוז תש"ע

שתי תופעות השבוע העמיקו את ההבדלים הקלאסיים בין גברים לנשים. החמסין, שחימם בכל משרד משותף את המאבק סביב רמת ההקפאה של המזגנים, והמונדיאל שייצר קונפליקטים לא מעטים סביב השלט.

ואם נהיה רציניים לרגע, הרי שאין מנוס מלהודות שישנם תחומים בהם יש מקום לדיון, ובמידת הצורך גם תיקון ושיפור במעמדן של הנשים בישראל. מבחינה זו דיון ציבורי בנושא אמור להיות טוב ומועיל. ואולם, מתברר כי לא בפעם הראשונה לתוך מאבק חברתי מצליחים לחדור גורמים פוסט-ציוניים רדיקליים שמנצלים את העניין החברתי לקידום אג'נדה פוסט ציונית.

אחת הדוגמאות לכך היא הוועדה לקידום מעמד האישה הפועלת בכנסת בראשותה של ח"כ ציפי חוטובלי. בין הנשים שהופיעו בפני הוועדה לפני כשנה ניתן למצוא לא מעט פעילות שמאל קיצוני. הנה למשל, אורנה ששון לוי, אשר כתבה בספרה "הייחוד של הצבא הוא היותו ארגון שנועד להפעיל אלימות, הנשלט על ידי מומחים לאלימות".

עו"ד תמר הר פז, שירלי אונגר ואילה שטיגמן החברות ב'פורום  נשים ציוניות', החליטו לעשות מעשה. במכתב לציפי חוטובלי הן מבקשות להתריע על חדירת גורמים קיצוניים לוועדה. "יש לנו יסוד להאמין", כותבות הנשים, "כי לוועדה למעמד האישה חדרו כיום ארגונים, אשר מקדמים אג'נדה אנרכיסטית, פוסט-ציונית במסווה של ענייני מגדר ועל חשבון דאגה כנה ואמיתית לנושא מעמד האישה. ארגונים כמו אדווה, שדולת הנשים בישראל ו'משפטניות למען צדק חברתי' שנתמכים ע"י הקרן החדשה לישראל".

לדברי הר פז ישנם נושאים לא מעטים שקשורים למעמדן של הנשים כמו למשל עבריינות מין על רקע לאומני, או אופן הטיפול בנשים ובילדות במהלך פינויים, שנדחקים לפינה בגלל היעדר ייצוג מספיק לצד הלאומי של הנשים בישראל.

כדאי להזכיר כי במאבקיו של הימין יש לא מעט נשים שנמצאות בחזית המאבק כמו: דניאלה וייס, נדיה מטר, סוזי דים, אורית סטרוק ועוד. לזכותן ייאמר שבניגוד למקבילותיהן בשמאל הן עסוקות מדי בענייני ארץ ישראל, מכדי לנופף לכל עבר במוצאן המגדרי.

לא נותר אלא לקוות כי ח"כ חוטובלי שהוכיחה את עצמה כמי שלא חוששת להביע את עמדותיה, תשכיל להוביל את דיוני הוועדה לנתיבים שלשמם הוקמה.