בשבע 398: גם לחרדים יש מה ללמוד

פרשת עמנואל מזכירה לנו שלציבור החרדי יש אמנם מעלות רבות, אבל הוא רחוק משלמות.

הרב חיים נבון , י"ב בתמוז תש"ע

כשהייתי ילד, גרנו כשנתיים בקריה חסידית קטנה. פעם, כמסיח לפי תומי, אמרתי לאבי שהחרדים הרי דתיים יותר מאתנו. אבי ז"ל הזדעזע. "הם משרתים בצבא?!", הוא שאל, "הם עוסקים ביישוב הארץ?! הם מגלים אחריות למדינה ולעם ישראל?! גם אלו מצוות!".

בכולנו מקננים רגשי נחיתות בפני העולם החרדי. הרי במצוות מסוימות, מצוות הממותגות כ"דתיות יותר", החרדי הממוצע אכן מקפיד יותר מן הסרוג הממוצע. ההצדקה המסורתית שלנו היא שאנחנו מגלים אחריות לכל עם ישראל, ולא רק לשטיבל שלנו. הפתיחות החברתית שלנו דורשת מחיר. יש לנו גם הצדקות אחרות. אבל את ההצדקה הפשוטה ביותר לדרכנו אנחנו פוחדים לומר.

נדמה לי שההצטיינות של הציבור החרדי בקיום מצוות מסוימות באה על חשבון מצוות אחרות, חשובות לא פחות. חז"ל לימדו אותנו: "דרך ארץ קדמה לתורה". בציבור החרדי נמצא הרבה יופי ועוצמה, אבל לאור פרשת עמנואל ניכרות גם מגרעותיו הבולטות. הציבור החרדי לוקה ב'דרך ארץ'. זוהי הכללה, וברור שאינה נכונה לגבי כל אדם חרדי פרטי. ובכל זאת, גם בהכללות יש אמת. הוויכוח מה אחוז הבנות המזרחיות במגמה החסידית אינו יכול לטשטש את התמונה הכללית. כל מי שמכיר, ולו במקצת, את העולם החרדי, יודע שהאפליה נגד ספרדים היא רשמית וממוסדת.

במוסדות חינוך חרדיים איכותיים יש מכסה לספרדים. מי שיכול לשמוע את המילים הללו ולא להזדעזע, סימן שגם החוש המוסרי שלו החל להתנוון. בעולם השידוכים החרדי, אשכנזי לא יתחתן עם ספרדייה, אלא אם כן יש בו מום בולט, למשל - אם הוריו הם בעלי תשובה. אנחנו מדברים הרבה על המגרעות של עולם הרווקים הדתי-לאומי. ואכן יש לו מגרעות לא מעטות. אבל בל נתעלם מהחסרונות הנוראים של שוק השידוכין החרדי. שם מושפלים דרך קבע כל המזרחיים, כל החוזרים בתשובה, כל בעלי המומים האמיתיים והמדומים; וכן קרוביהם של כל אלו מדרגה ראשונה, שנייה ושלישית.

אינני יכול להשתחרר ממחשבה מטרידה. הציבור החרדי בחר להתעלם מצו מוסרי-תורני בולט: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?!". הציבור החרדי אינו ממלא את חלקו בחובה הקולקטיבית להגן על קיומנו. כשיש מחלה הם הולכים לרופא, אבל כשיש מלחמה הם מצהירים: "תורה מגנא ומצלא". האם לבריחה הזו מאחריות אין מחיר מוסרי ורוחני?!

"כל האומר אין לו אלא תורה - אפילו תורה אין לו". לדעתי, הבחירה של הציבור החרדי להתמקד אך ורק בלימוד התורה, להסתגר ולהתבודד מן העולם כולו, גובה מהם מחיר רוחני כבד. הם משלמים מחיר של חוסר סובלנות, קנאות, אפליה עדתית, העדר מוחלט של ביקורת עצמית ודיכוי מקוריות יצירתית. לפני מאה שנה יכול היה לצמוח גדול-דור מקורי ופרוע-מחשבה כמו הרב יוסף רוזין, 'הרוגצ'ובר'. ייתכן שגם היום מתהלך ברחובות בני ברק איזה רוגצ'ובר בפוטנציה, אבל היום לא היו נותנים לו אפילו ללמד בחיידר. רק התסרוקת שלו הייתה פוסלת אותו מיד. הפחד המתמיד מפני כל מה שמחוץ לחומות מחניק כל חריגה מהנורמה.

יש לנו הרבה ללמוד מהחרדים. אהבת התורה שלהם מפעימה. המסירות שלהם לחיי הרוח מרשימה. ה'גדוילים' שלהם הם גדולים באמת. חיי הקהילה שלהם מעוררי הערצה. החרדים הם אחת הדוגמאות היחידות בעולם כולו לציבור של עניים מרודים, שהפשיעה בו שואפת לאפס. התרומה שלהם למאזן הדמוגרפי מצילה את עתידנו. יש לנו הרבה מה ללמוד מהם; הרי אנחנו רחוקים מאוד משלמות. אבל כשאנחנו מרכינים את הראש בענווה מוצדקת, טוב אם נזכור שגם להם יש מה ל