בשבע 398: תסמונת הדור השני

לא התוקפנות הערבית היא הבעיה, אלא בני הדור השני של המפעל הציוני, שאיבדו את אמונתם בצדקת הדרך.

פרופ' אלישע האס , י"ב בתמוז תש"ע

חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי הקדיש השבוע את הכנס השנתי שלו לבעיית הכיבוש המוסלמי השקט בתוככי מדינת ישראל. המרצים שהוזמנו חשפו בפנינו מציאות מדאיגה ביותר. בצלאל סמוטריץ', מאנשי עמותת 'רגבים' תיאר את האסטרטגיה של השתלטות ערבים על שטחים נרחבים בארץ בתמיכת עשרות עמותות עתירות מימון. יואל זילברמן, צעיר ממושב ציפורי תיאר את האסטרגיה של השתלטות בני מיעוטים על אדמות חקלאיות באמצעות התשת החקלאים על ידי התנכלויות תוקפניות.

המכנה המשותף לתופעות שתיארו שני צעירים אלה הוא אחד: העדר פעולה מצד המפעל הציוני, העדר אכיפה של החוק, ניצול תרבות הזכויות, חידלון מוחלט של פעולה שלטונית ושיתוף פעולה של מערכת המשפט. במילה אחת, קיים ואקום (ריק) בשטח. אין כל חדש בכך שמרחב ריק מתמלא מיד בכל כוח פעיל בסביבתו, וכך החידלון של מי שאמורים לשמור על נכסי המפעל הציוני למען הדורות הבאים הוא הגורם המעודד את התוקפנות והמשך ההשתלטות של הערבים על חלקים מן המרחב האמור להיות בית לאומי יהודי.  

מתברר שלא הערבי האגרסיבי הוא הבעיה אלא הנסיגה מרצון, החידלון והרפיון של הצד היהודי הציוני. כיוון שלא מדובר בכשל נקודתי אלא בכשל מערכתי מתמשך, נשאלת השאלה מהו שורש הבעיה.

רוב מדינות העולם נוסדו על ידי התאגדות של תושבים על בסיס טריטוריאלי ואינטרסים משותפים. זו דרך הטבע. המפעל הציוני, שהוא עדיין מפעל בהקמה, ייחודי בכך שהוא מנוגד לחלוטין לטבע הכלכלי והגיאו פוליטי. ההיסטוריה היא תהליך בלתי הפיך, ולכן לאחר פיזור היהודים לפני אלפיים שנה לכל קצווי תבל הפך תהליך שיבת ציון לתהליך מנוגד לטבע. משל למה הדבר דומה - לכוס קפה שנשפך על השולחן והקפה קופץ בכוחות עצמו (ללא הפעלת כוח חיצוני) לתוך הכוס. כל בר בי רב יבין שהדבר בלתי אפשרי, כלומר בעל הסתברות אפסית. תהליך שיבת ציון הוא היפוך ההיסטוריה, הוא לא יכול להיות מונע בכוחות נורמליים של התהליכים המוכרים בהיסטוריה, אלא אך ורק בכוחות שהם חיצוניים לטבע. במושגי משל כוס הקפה, משאבה המונעת בכוח חיצוני תוכל להחזיר את הקפה לכוס. הבעיה שחשפו המרצים בכנס היא בעית העדר הכוח החיצוני אשר יאפשר מאזן כוחות וקיום למפעל הציוני, כוח זה הוא הזהות הרוחנית התומכת בהגדרת הייעוד שלשמו התכנסנו.

יהודים שבאו לארץ ישראל מתוך בחירה, עשו זאת למען הגשמת ייעוד שאין בו היגיון ביולוגי-כלכלי, ייעוד שמקורו רוחני בלבד. ייעוד שעבור הגשמתו יש צורך להתגבר על כוחות הטבע הנורמליים המנוגדים לקוממיות המפעל. בדור הראשון של המפעל הציוני הייעוד היה ברור וממנו שאבו האבות המייסדים את הכוח למאבק לרכישת האדמה וההתיישבות בה. הם נתקלו בכוחות מנוגדים לא פחות תקיפים מאלה שעליהם שמענו בכנס השבוע ויכלו להם. מדוע אין הדור הנוכחי עומד במאבק כאבותיו בני הדור הראשון?

חילופי דורות הם נקודות המפנה של התרבויות והחברות האנושיות. בשנות השבעים תש כוח השפעתו של הדור הראשון והאחריות לגורל המפעל הציוני עברה לידי בני הדור השני, אלה לא המשיכו את התשתית הרוחנית לביסוס הייעוד הציוני, וכתוצאה מכך איבדו את האמונה בצדקת זכותו של היהודי למולדתו ההיסטורית ואת היכולת לפעול כנגד הכוחות השוללים את ריבונותו.

 לא התוקפנות של הערבים היא הבעיה, אלא העדר מקורות האנרגיה של דור שלם של ישראלים ששואפים לנורמליות. זהו כישלון הדור השני של המפעל הציוני וכישלון דור אבותיו שלא השכילו להנחיל את הזהות היהודית שהיא התשתית הרוחנית לכוח להתמודד מול התהליכים הטבעיים. שני הבחורים הצעירים שהופיעו בפנינו הם בני הדור השלישי של המפעל הציוני. סמוטריץ' וזילברמן חשפו בפנינו את הכישלון של הדור הנוכחי, אבל הם גם הראו לנו שהדור השלישי הוא התקווה. אני סבור שזה הדור שיחפש את הזהות היהודית על כל גווניה, יחדש את האמונה בייעוד ויתמודד במקום שאבותיו כשלו. משימתנו היא לתת חסות לצעירים אלה, לטפח אותם ולשמור על הקיים עד שהם ישיבו עטרה ליושנה.

הכותב יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי