בשבע 398: מיקרוסקופ

השבוע במדור- שתיקת הפרשנים מאת עדי גרסיאל, במה פוגענית מאת ישראל מידד, הצתה מאוחרת מאת חני לוז, ולסיום ביקורת הנקרא וחדשות בחדשות מאת עדי גרסיאל.

עדי גרסיאל ישראל מידד וחני לוז , י"ב בתמוז תש"ע

שתיקת הפרשנים

לפני כחודש ('בשבע' 394), כשפרשת עמנואל החלה לצבור תאוצה ועל ההורים נגזרו קנסות, תמה יאיר שפירא במדורו 'שופטים ושוטרים' על מקור סמכותו של בג"ץ - שהחוק מעניק לו סמכויות רק כנגד רשויות וגופי שלטון - לפסוק נגד אזרחים פרטיים: "קשה להבין איך יכולה ערכאה שנועדה לבקר את מוסדות השלטון להורות לאזרח פרטי איך לנהוג. בפרט שההורים בעמנואל לא צורפו כצד לעתירה ואין להם בה כל מעמד משפטי רשמי", כתב אז במדורו 'שופטים ושוטרים'.

לפני כשבוע התייחס לנושא גם בן דרור ימיני במעריב: "בג"ץ אמור לכפות צווים על רשויות המדינה. לצורך כפיית צווים על אזרחים יש הליכים אחרים. כך שלא ברור איך התפתל בג"ץ כדי הוצאת צווים נגד ההורים". ימיני הזכיר כי בג"ץ חרג לכאורה מחוק יסודות השפיטה, המגדיר במדויק את סמכויותיו. עתירה שהגישה 'שורת הדין' לבג"ץ בעניין נדחתה. לא שמישהו ציפה לתוצאה אחרת.

ומי בחר שלא לעסוק בסוגיה עקרונית ומהותית זו? מי שלכאורה אמור לנעוץ את שיניו בדיוק בנושאים כאלה - הפרשנים המשפטיים. אושיות משפט תקשורתיות כמו זאב סגל (הארץ), בועז אוקון (ידיעות אחרונות) ומשה נגבי (קול ישראל וערוץ 1) העדיפו לשפוך אש וגופרית על מי "שקורא תיגר על שלטון החוק", והעלימו עין מהשאלה המשפטית הכבדה של חריגה מסמכותו של בג"ץ.

כנגד הכתבים הצבאיים נמתחת לא פעם ביקורת הטוענת שהם משמשים בעצם שלוחה של דובר צה"ל. האם הפרשנים המשפטיים הפכו לחלק ממערך הדוברות של בתי המשפט?

עדי גרסיאל

במה פוגענית

* לאחרונה למדה אישיות ציבורית בכירה שיעור כואב בתקשורת. במכתב אל חברת החדשות של ערוץ 2, קרוביה ציינו שהערוץ "בחר לתת במה, זמן שידור ומקום לאדם ההורג. הם נתנו במה לאדם שפגע וברח - וכל זאת תוך הצגת עובדות שקריות. זו הונאת הציבור, זו פגיעה בשמו של שניאור, זו פגיעה במשפחה. אנחנו המומים וזועמים". אנו מעבירים את תנחומינו לשופט בית המשפט העליון בדימוס מישאל חשין, אך המומים בעצמנו מכך שדרך התנהלות זו של התקשורת לא היתה מוכרת עד כה לשופט ולמקורביו. 

* בדיווח ב'הארץ' על תקרית בשומרון לפני כשבועיים, טענה הכותרת כי "מאות עצי זית נשרפו בעת עימותים בין פלסטינים לבין מתנחלים מיצהר". אך בתמונה המצורפת לכתבה, ודווקא של סוכנות זרה - AFP, לא רואים אפילו עץ אחד - לא שרוף, לא גדוע, לא כרות.  שטח נרחב נראה בתמונה, אבל אין עצים ואין יער. אז מדוע בחר עורך העמוד בתמונה? אולי כי פשוט לא היו עצים שרופים?

* אין לי ידיעה מוסמכת יותר מקביעת בית המשפט בעניינה של ד"ר חנה קהת, ואין לי שום דבר נגד פמיניסטיות דתיות. לאחרונה מנהלת קהת קמפיין תקשורתי נרחב בכל מיני במות וערוצים. אלא מה? כפי שצפי סער פרסמה ב'הארץ' בשבוע שעבר, נתקלה קהת בבעיה: מכיוון שמקום העבודה ממנו פוטרה נמצא ב'שטחים', לא כל הארגונים הפמיניסטיים מעניקים לה את תמיכתם באופן אוטומטי, והעצומה למענה חתומה רק בידי חלקם. קשה לנהל קמפיין תקשורתי עם חצי נשק. אלא שלפחות היה לקהת הישג תקשורתי לא רע כאשר באותה כתבה בחרו לשים תמונה שלה לצד תמונה של עוד פמיניסטית מפורסמת: ח"כ חנין זועבי. 

ישראל מידד

הצתה מאוחרת

ביום שני השבוע העלה רזי ברקאי לשידור את 'כתב השטחים', גיא ורון. בפיו של ורון היה סיפור עסיסי על מכתב בערבית שלכאורה חולק על ידי מתנחלים בכפר ערבי בגוש טלמונים. במכתב היה מסר לתושבי הכפר:  אתם הצתתם את האש, תיזהרו, כי בפעם הבאה נגיב בצורה כואבת. ורון סיפר בשידור כי המכתב מתייחס לדליקות שפרצו סמוך ליישוב חרשה, השוכן על ראש גבעה ליד אותו כפר. על פי הדיווח שלו, שנשמע כלקוח היישר ממשרדי השב"כ, על המכתב היו חתומים תושבי חרשה.

סביר להניח שההתנייה הפבלובית של ברקאי כשהוא שומע על מתנחלים מאיימים היא שגרמה לו להעלות אייטם כל כך מעניין וחשוב לבמה הציבורית שבשליטתו. אלא שמה שהתרחש בשידור היה ההיפך מתכנונו: על הקו הועלו בזה אחר זה דובר היישוב חרשה, טירון תקשורתי בשם אילן גיאת, ותושב הכפר מזרעת אל-קבלייה אחמד. 

לאחר שאלת חימום או שתיים, ברקאי שאל את גיאת אם הוא מגנה את תוכן המכתב. שלא כמנהג מתנחלים בוגרים יותר, גיאת לא נפל למלכודת המגננה והגינויים. להיפך: הוא ניתב את השיחה לכיוון שהוא רצה להשמיע, וסיפר על הדליקה המסוכנת שפרצה בארבעה מוקדים בו זמנית, על הבתים שנפגעו מהשריפה, ועל כך שרק בנס לא נפגע אף אחד מהיישוב. לא רק שגיאת לא התנצל, הוא העז גם לתקוף את התקשורת ואת גל"צ שעושים אייטם ממכתב שאין לאף אחד מושג מי כתב אותו, אך התעלמו באופן מוחלט מההודעות שהוא, כדובר היישוב, הוציא על אותה הצתה שסיכנה חיי אדם.

אחמד, נציג הכפר הערבי, לא ממש ידע להתראיין והוסיף לגיאת עוד נקודות בחינם. ברקאי סיכם באופן אובייקטיבי את הדיון: "אני חושב שהתקרית הזו - הבנו אותה.  יש לה שתי גרסאות". אך גיאת דחף לקבל את המילה האחרונה. וכך, כשמנגינת הסיום כבר ברקע, סיים גיאת את דברו בעקיצה אלגנטית לאדריכלי סדר-היום: "אני מבקש, שואל, האם לא צריך לשאול את עצמכם - למה התקשורת נזכרה עכשיו, ולא כשהיתה השריפה וקיבלתם את הביפרים?!"

מסתבר שאפשר להכין שיעורי בית: לקבל ייעוץ תקשורתי לפני שעולים לשידור, להכין את עצמך היטב עם דף מסרים כתוב, ולעשות בית ספר גם למראיינים בכירים ומנוסים.

חני לוז

ביקורת הנקרא

"ישרא-מונדיאל: כתבי ידיעות אחרונות צופים במונדיאל עם אזרחי ישראל"

לא הבנתי: זו סתם התנשאות או שלכל הכתבים יש דרכונים זרים?

אתם עוד עלולים להתגעגע לרם עמנואל, אמר למעריב גורם יהודי בכיר בארה"ב (מעריב)

יודע מה? אנחנו מוכנים לקחת את הסיכון

מאה אלף חרדים הפגינו נגד שלטון החוק (כותרת ראשית, הארץ)

גם העיתון לאנשים חושבים מבלבל בין ידיעות לדעות?

יותר מ-60 שנה שכולנו, מנהיגים ו'עמך', מתוכנתים בכיוון פעולה אחד: כוח, צה"ל...

(איתן הבר, ידיעות אחרונות)

העיתונאי הוותיק צריך כנראה להקפיד יותר עם הוויטמינים. אולי אז הוא ייזכר בהסכמי קמפ-דייוויד, תהליך אוסלו, הסכמי וואי, הנסיגה מלבנון וההתנתקות

חדשות בחדשות

העיתונאי רינו צרור מצטרף לזכיינית ערוץ 2 רשת. צרור ישמש כעורך הראשי של תוכנית תחקירים חדשה. כך דיווח אתר 'וואלה'.

ארגון זכויות אדם חשוב באירופה שיגר השבוע גינוי בכתב לטורקיה. זאת בשל החלטת ממשלתה לחסום את הגישה לאתרי אינטרנט מובילים כדוגמת YouTube

וגוגל.

במשרד האוצר מגבשים בימים אלו החלטה לפיה יופסק הפרסום הממשלתי של מכרזים ומודעות בעיתונות הכתובה, ויועבר לאתרי האינטרנט של המשרד הממשלתי הרלוונטי. כך דיווח אתר 'אייס'.

עדי גרסיאל