בשבע 398: שאלת השבוע- אפלייה על רקע השקפתי

שופט מזרחי אחד בבג"ץ- אפליה עדתית או בחירה על פי קריטריונים מקצועיים?

ד"ר חיים שיין משפטן, מכללת שערי משפט ומכללת נתניה , י"ב בתמוז תש"ע

בית משפט עליון הוא מוסד מרכזי וחשוב בכל דמוקרטיה. תפקידו העיקרי של בית המשפט העליון הוא להכריע בסכסוכים באמצעות פרשנות מחייבת לחוקי המדינה והתאמתם למציאות משתנה. מאז אמצע שנות השמונים של המאה העשרים בית המשפט העליון אימץ את האקטיביזם השיפוטי והפרשנות התכליתית, ובכך הפך למעשה שותף מרכזי של המחוקק בקביעת נורמות מחייבות בחברה.

אשר על כן, יש חשיבות רבה שבית המשפט העליון, כמחוקק זוטא, ישקף את תפישות העומק של החברה על כל מאפייניה במיוחד בחברה מקוטבת, רב תרבותית וחסרת חוקה. שיקוף תפישות אלו יכול להיעשות רק כאשר שופטי בית המשפט משקפים באישיותם, במוצאם ובהשקפת עולמם את ההוויה המורכבת של החברה הישראלית.

לא כך פני הדברים בבית המשפט העליון. אחדות הדעים האידיאולוגית של שופטי בית המשפט העליון יצרה את מטבע הלשון 'חבר מביא חבר'. בית המשפט העליון מייצג במידה רבה אליטה קטנה המכונה "ציבור מתקדם ונאור".

בבית המשפט העליון של מדינת ישראל מעולם לא הייתה אפליה על רקע עדתי. לכל הדיבורים בעניין זה יש ממד דמגוגי. בחירת השופטים לבית המשפט העליון נעשתה בשנותיה הראשונות של המדינה בעיקר על פי השתייכות למפלגות המרכיבות את הקואליציה השלטונית ובמיוחד מפא"י, ומאז שנות השמונים על פי נכונותם של השופטים והסכמתם לקו האידיאולוגי והמשפטי שאותו הוביל נשיא בית המשפט העליון. האפליה אם כן היתה על רקע של דעה ולא על רקע של עדה. לוּ היה מועמד לשיפוט המוכר לנשיא בית המשפט העליון כמסכים ומתיישר עם הקו אותו הוביל הנשיא, קרי: אקטיביזם שיפוטי, נשיאת דגל זכויות האזרח ותפיסת ישראל כמדינת כל אזרחיה, הרי שמוצאו העדתי לא היה מכשול לבחירתו.