בשבע 398: שאלת השבוע- חבר מביא חבר

שופט מזרחי אחד בבג"ץ- אפליה עדתית או בחירה על פי קריטריונים מקצועיים?

יגאל ביבי- ח"כ לשעבר (מפד"ל) , י"ב בתמוז תש"ע

היתה לי הזכות להיות חבר בוועדה למינוי שופטים עת מאיר שמגר היה נשיא בית המשפט העליון, וכבר אז ראיתי כיצד המינויים נעשים בצורה משונה. כששאלו אותי מה דעתי על הוועדה למינוי שופטים אמרתי "חבר מביא חבר". המדינה היחידה בעולם שבה שופטים ממנים שופטים היא ישראל.

בתקופתי כחבר בוועדה היתה לי השפעה כזו או אחרת, אבל מאז נבחר אהרון ברק לא רק שחבר מביא חבר אלא נהייתה גם דיקטטורה. הוא דאג שלשכת עורכי הדין יישרו עמו קו, נגד שרים שלא היו ממושמעים לו נפתחו תיקים. היתה לו שליטה מוחלטת במערכת המשפט. לא אשכח שבקדנציה הרביעית שלי הייתי צריך להיבחר שוב לוועדה למינוי ושפטים, וברק הקים חמ"ל שאני לא אבחר.

התערבות כזו של מערכת המשפט בשיקולי הכנסת אין לה אח ורע בשום מדינה בעולם.

כשתקפתי את בג"ץ על הדיקטטורה המשפטית ועל ההתערבות שלו ועל האקטיביזם השיפוטי – יצאו כנגדי. התקשורת והפוליטיקאים טענו שאני מזרחי חשוך והשמיצו אותי בכל מקום.

אין ספק שבבג"ץ יש כיסא מזרחי אחד בלבד, רק כיסא דתי אחד ובעבר היה גם כיסא אחד בודד של אישה. וגם באותו כיסא יישב רק מי שממושמע לכבודו ומיישר עמו קו.

בתקופת המנדט הבריטי היו יותר שופטים מזרחיים בבתי המשפט מאשר יש היום בבתי המשפט. אמנם היום במערכת המשפט כן מכניסים יותר מזרחים, אבל כשבבג"ץ עצמו יש רק שופט מזרחי אחד מתוך ארבעה עשר – זו שערורייה. בעיקר כשבג"ץ דן בעמנואל שם יש 26 אחוז מזרחיות. בג"ץ צרך ליטול קורה מבין עינו שאצלו פחות מעשרה אחוזים מזרחיים. וכי חסר משפטנים מעולים מעדות המזרח?

אין כאן רק אפליה נגד המזרחים, אלא אפליה כללית שבכלל לא מכניסים שופטים בעלי דעות לאומיות. יש אפליה נגד מה ששונה. ואם לא תהיה מהפכה בתחום המשפט יהיה זה אסון למדינת ישראל.