בשבע 399: על דעת עצמי-

השבוע בתור- עסקת חילופי קמפיין- אדוני ראש הממשלה, הנה הבושה, הדיע לראש הערימה, בקטנה ובעשרה מאמרות.

אבי סגל , י"ט בתמוז תש"ע

עסקת חילופי קמפיין                   

אדוני ראש הממשלה,

תשע שנים יושבת אמנה מונא בבית הכלא על חלקה ברצח הנער אופיר רחום. אנו קוראים לך לשחרר את הילדה הזו, שהיא אמנם כבר בת 34 אבל עדיין ילדה לפי כל קריטריון תקשורתי מהתקופה האחרונה. אמנה מונא צריכה לשוב לביתה. הגיע הזמן לשחרר גם את איברהים חאמד שרצח עשרות ישראלים, וגם את עבדאללה ברגותי, בחור טוב ממשפחה טובה, בחור עם מטען. וגם את הברגותי השני. לא ננוח ולא נשקוט עד אשר ישוחררו כל האנשים האלה ועוד מאות טיפוסים מסוגם. אם אינך מסוגל לעשות זאת, עליך לפנות את מקומך למי שכן מסוגל.

אדוני ראש הממשלה, למה אתה לא עושה כלום כדי לחזק את החמאס? כבר ארבע שנים וחצי שולט החמאס בעזה, ועד כה הסתכמה תרומתו בהרס הרצועה ובאפס אסירים משוחררים. אנו דורשים ממך לשחרר מחבלים, לחזק את מעמד החמאס, להפוך כל מאסר עתידי של מחבלים לבדיחה ולשחוק את כוח ההרתעה הישראלי. מדינת ישראל היתה חייבת לעשות זאת מזמן, אבל הממשלה יושבת ולא עושה דבר.

השבוע נקיים צעדת המונים בדרישה חד משמעית להגביר את הפיגועים ולסכן את חיי אזרחי ישראל. נוח למקבלי ההחלטות ולקברניטים כאשר אין פיגועים, כאשר מאות מחבלים רוצחים עדיין יושבים בבתי הכלא. אנו מתכוונים לשנות את זה, ולא נפסיק את המאבק עד שהמצב הביטחוני במדינה יחמיר. אנו יודעים, אדוני ראש הממשלה, שבתקשורת מגדירים את המאבק שלנו אחרת, כאילו הוא קשור רק בחייל חטוף אחד. אבל זה באמת לא משנה כיצד מנסחים את הדברים - באופן מעשי זהו בדיוק אותו מאבק: הדרישה היא אותה דרישה, התוצאה תהיה אותה תוצאה, הדמגוגיה קיימת בכל מקרה, וגם המוטיבציה של העיתונאים זהה – למכור עיתונים. אז באמת אין סיבה לבלבל את השכל בסיסמאות מעורפלות כשאפשר לבוא בדרישות כנות, ספציפיות ומציאותיות.

מצטרפים לצעדה. כרזת תעמולה של חמאס בעזה פלאש 90
הנה הבושה                    

אם יש לעיתונאים מידע על שחיתות שלטונית, רשלנות או רוע לב צרוף שבגללם הפקירו ממשלות ישראל את גלעד שליט – שיפרסמו זאת. אם יש להם מידע שלפיו בנימין נתניהו אינו יודע שגלעד שליט שבוי או לא מעוניין לשחרר אותו – שיאמרו זאת במפורש. גם אם עורכי העיתונים מוכנים לשחרר את כל הרוצחים הפלשתינים והלבנוניים למען החייל החטוף – שיכתבו זאת בטור העורך. כל התגייסות אחרת של התקשורת לנושא – ממאמרי הפלסטיק המזויפים של אמני ישראל, שלרגע אינך יודע אם הם בעד גלעד שליט או נגד תאונות דרכים, ועד סחיטת הלימון והדמעות מההפגנות והעצרות והצעדות ומסיבות העיתונאים של בני המשפחה הכואבים – אינה עיתונות אלא בריונות.

אבל לומר שהקמפיין למען שליט באופיו הנוכחי אינו מתפקידיה של התקשורת, זה כמו לומר שהתקשורת לא אמורה להיות מוטה פוליטית. זה חזק ממנה, היא לא יכולה אחרת, ואין שום מבוגר אחראי שירסן אותה ויעשה לזה סוף. "איפה הבושה" שאלו בכירי מעריב באחד הקמפיינים המיותרים הקודמים שלהם. אז הנה היא, הבושה והחרפה.

הגיע לראש הערימה                   

לשם שינוי, הפעם המלצה על ספר טרי מהתנור. 'חשבתי על זה הרבה' הוא ספרה העלילתי השני של טלי וישנה, סופרת ופסיכיאטרית דתייה, והוא נחמד וכיפי ונקרא ביעף גם אם אינו אחיד ברמתו. מה שיכול היה להיות ספר שגרתי ומדכא על אסונות משפחתיים, משברים נשיים וקונפליקטים דתיים, עולה בדרגה בזכות עיצובה של אחת הדמויות המלבבות והמשעשעות בספרות העברית: בחור צעיר שנפצע בפיגוע ואיבד את החלק במוח האחראי על הפוליטיקלי-קורקט. בסך הכול יצירה מהנה ואופטימית, ומה צריך יותר מזה בימים טרופים של משטים וצעדות.

בקטנה                      

א.תאונות דרכים מתוקשרות, צעירים הרוגים ופצועים, ועדיין לא שמעתי השבוע אף קול נוגה של שדר רדיו המייחל לימים טובים יותר, כפי שקרה בעקבות המשט הטורקי.

ב.בדיקת מצלמות כביש 6 מראה כי טל מור, הנהג שדרס למוות את רוכב האופניים שניאור חשין ז"ל, נסע ממקום התאונה במהירות מופרזת של 140 קמ"ש. לדברי המשטרה, הדבר מוכיח כי מור נמלט מהמקום, בניגוד לטענתו כי לא הבחין שפגע באדם. לא שיש לי איזו אמפתיה לנהג הדורס, אבל הייתי מעוניין לבדוק את המהירות הממוצעת שבה נוהגים בכביש 6 אנשי המשטרה עצמם.

ג. הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ הודיע כי הוא מתכוון להצטרף לפוליטיקה. קצת מוזר, בעיקר כשנזכרים בקרבתו של חלוץ לפורום החווה של אריאל שרון, שהוביל בין היתר למינויו כרמטכ"ל. ככל שניתן להתרשם, חלוץ נמצא בפוליטיקה עוד מימיו במדים.

ד. לפוליטיקאי חלוץ יש גם תוכנית מדינית מדהימה בחדשנותה: שתי מדינות לשני עמים. כן, מה שקראתם. אין ספק, משהו קרה לאיש מאז ההבלחות הקופירייטריות המבריקות עם המכה הקלה בכנף ועם הנחישות והרגישות.

ה. נגיד מה שנגיד על דני נוימן – הוא עדיין עדיף בהרבה על חיים ברעם, הפרשן הפלספן ממונדיאל 98'. שבת שלום ושיהיו ימים טובים יותר.

בעשרה מאמרות

בעוד ימים אחדים יסתיימו משחקי הגביע העולמי בכדורגל, וכולנו נוכל לחזור ולהיות בעלים מסורים ואבות מצטיינים כפי שלא היינו מעולם. אני שמח לציין כי הטורניר הנוכחי עונה כמעט על כל הציפיות והתפילות: כדורגל טוב, צילום איכותי, משחקים דרמתיים וכישלון מחפיר של צרפת. ובכל זאת, תמיד יש מה לשפר ועל מה לעבוד, ועל כן מצורפות כאן עשר הצעות ייעול לקראת המונדיאל הבא ב-2014:

1. נבחרות כמו צרפת ואיטליה חשובות לטורניר הגביע העולמי, ולכן את המונדיאל הבא מומלץ להתחיל ממשחק הגמר ולסיים בשלב הבתים, כדי שאף נבחרת לא תצטרך ללכת הביתה מוקדם ובבושת פנים.

2. בעוד ארבע שנים יצוידו צופי הטלוויזיה באלפי זבובים לכל בית אב כדי לשחזר את הסאונד המרשים ממשחקי המונדיאל הנוכחי.

3. יש להבריג ולחזק (ולחילופין – להגביה) את משקופי השערים למקרה של משחק נוסף בין אנגליה לגרמניה.

4. הלחץ במשחקי המונדיאל הוא עצום, ויש כאלה שאינם מצליחים לשלוט בעצביהם במהלך משחק. זה טבעי כאשר כל כך הרבה מונח על כף המאזניים. לפיכך יש צורך להטיס למונדיאל הבא גם את הנשים - אולי הן יצליחו להרגיע את הפרשנים שלמה שרף ורן בן-שמעון.

5. על השדרים והפרשנים יוטל איסור גורף להזכיר את כיווני הרוחות ומצבו של הדשא הרטוב יותר מפעם אחת בכל מחצית.

6. כל המשחקים ישודרו פעם נוספת בהילוך איטי, כדי שהצופים הקבועים של ליגת העל בישראל יצליחו להבין מה קורה.

7. יימשך השימוש בכדור החדש והקטן גם במונדיאל הבא. שימו לב: אין כדורים קטנים מדי – יש רק שוערים גדולים מדי.

8. יש להכין מראש ספרי תהילים או משניות לפני כל משחק, וכך אפשר יהיה להימנע מבטלה במהלך הרגעים המתים במשחק. אם זהו משחק של נבחרת יוון, כדאי להכין גם גמרא ופוסקים בשביל המחצית השנייה.

9. העיניים של השופטים ישודרגו ל-HD.

10. עורכי עיתונים רציניים יוציאו לחופשה כפויה בעלי טורים המתעסקים בשטויות כמו כדורגל. בתשלום, בטח בתשלום.