בשבע 399: עובדה בלב השומרון

רון נחמן, שהיה ממייסדי אריאל שבשומרון ועומד בראשה שנים ארוכות, חולם לחיות בה כקשיש עם מקל ולראות אותה הופכת לעיר של 60 אלף תושבים.

עתיה זר , י"ט בתמוז תש"ע

הבאים בשערי העיר אריאל בשומרון יתקשו להעלות בדמיונם שגם העיר הזו התחילה, כמו רוב ההתנחלויות שסביבה, בקומץ משוגעים לדבר ושני אוהלים על אדמת טרשים. 

הם היו שלושה אנשים: יוסף בר אילן, רון נחמן וגיורא שחר, עובדי התעשייה הצבאית (תע"ש), שנענו לקריאתו של משה דיין בשנת תשל"ב (1972) לאחוז בדגל ההתיישבות. יחד החליטו להקים גרעין להתיישבות מבין עובדי תע"ש, שיהיה מספיק קרוב לתל אביב כדי שמקום העבודה יישמר. השלושה סיפרו למשה דיין על תוכניתם, קיבלו ממנו את ברכת הדרך והחלו לגייס משפחות. לגרעין הם קראו 'גרעין תל אביב', כי בחזונם הם ראו את העיר מעין פרבר תל אביבי עם איכות חיים. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, שנה בלבד לאחר הקמתו, חווה הגרעין טלטלה עזה. גיורא שחר נהרג, ודגל ההתיישבות נדחק לקרן זווית. למרות המשבר, המשיכו נחמן ובר אילן בפעילותם, אנשים נוספים הצטרפו והגרעין הלך והתרחב. רון נחמן היה ראש הגרעין והרוח החיה שבו, ועד לעלייתו על הקרקע בשנת תשל"ח, כבר מנה הגרעין אלף ושלוש מאות משפחות. 

כמעט ארבעים שנה חלפו מאז, ורון נחמן הוא עדיין זה שמוביל את חזון הקמתה ופיתוחה של העיר.  הגרעין צמח וגדל להיות בירת השומרון - אריאל, המונה כיום קרוב לעשרים אלף נפש.

נחמן, בן שישים ושמונה אך כוחו עדיין במותניו, מדבר בלהט על אריאל שלו - בת טיפוחיו, התושבים שלו, הרוסים שלו, ויורה לכל שאר הכיוונים.

באישור הממשלה

הוא גדל בנס ציונה, וספג בבית הוריו את ערכי ז'בוטינסקי ותנועת 'חרות'. סבו, איש אצ"ל, היה המוכתר של נס ציונה בין מלחמות העולם. אביו היה סגן ראש עיריית נס ציונה שנים רבות. הוא 'דור שלישי מוניציפלי', כהגדרתו. לנחמן ארבע בנות ושישה נכדים. שתי הבנות הנשואות לא מתגוררות באריאל ("אבל הן קנו כאן בית").

"אשתי רצתה ללכת לסיני", הוא משחזר איך הכל התחיל, "אני לא רציתי כדי לא להפסיד את מקום העבודה. חיפשנו מקום להתיישב בו והציעו לנו את משבצת הקרקע הזו, שהיום היא אריאל. 'הר המוות' קראו לזה, כי הכל היה רק טרשים". הם קראו לה 'עיר השומרון' עוד לפני שהיה עליה מבנה אחד. השנים האלה בין מלחמת יום הכיפורים לשנת תשל"ז, שנת המהפך בה עלה בגין לשלטון, היו ימי ההתנחלויות הסוערים של גוש אמונים. אריאל לא היתה אחד מיעדי ההתנחלות, כי חברי הגרעין לא רצו להתעמת עם הממשלה. "אני השתתפתי בכל הצעדות והעצרות, גם אשתי השתתפה, עם בטן של הריון", הוא מעיד, אך מסביר מדוע ביחס להקמת היישוב שלו, נמנע מלנקוט בטקטיקות של גוש אמונים: "הם היו לוקחים צ'ימידן, באים בלילה לאיזה מקום, מתנחלים וגומרים את העסק. אנחנו היינו עובדי משרד הביטחון ולא יכולנו לעבור על החוק".

לאחר המתנה ארוכה האישור הממשלתי אכן הגיע, ובחודש תמוז תשל"ח עלו המתיישבים הראשונים לשטח. כבר בהתחלה בנו באריאל 120 יחידות דיור, ופיתוח העיר הואץ. נחמן ראה בחזונו את אריאל כעיר המונה עשרות אלפי תושבים. 'מסה קריטית' הוא קורא לזה. בשנת תשל"ט הוא כתב 'חזון להקמת ותפעול יישוב עירוני בשומרון', כדי להמריץ את הממשלה להקים עוד ערים ברחבי השומרון וללמוד מהניסיון שנצבר בחודשים שחלפו מאז הוקמה אריאל. בין השאר נכתב שם: "יישוב בסדר גודל של שמונים או מאה משפחות אינו מספיק לקבוע עובדות מדיניות. בלא שיאוכלסו השטחים בקצב ובכמות גדולה, חוששני שגורלם יהיה כגורל היישובים בסיני". 

משוורצנגר עד הרבי מלובביץ'

לעיריית אריאל אין מבנה מיוחד. שורת אשקוביות שהיוותה את תחילתו של הישוב משמשת כיום את העירייה על לשכותיה השונות. התמונות המתנוססות על קירות לשכתו של נחמן יכולות ללמד אולי משהו על האיש. נחמן בחברת קלינטון, פוטין, שוורצנגר, נחמן נואם באיחוד האירופי, ועוד תמונות בחברת נתניהו, אריק שרון, אהוד ברק ולהבדיל הרבי מלובביץ'. אך בל יטעו אתכם תמונות האח"מים ושורת התפקידים הציבוריים אותם מילא נחמן, שחוץ מהיותו ראש עיר, הספיק לכהן גם כחבר כנסת מטעם הליכוד (תשנ"ב-תשנ"ו), כמשנה למנכ"ל רשות השידור, סגן יושב ראש מרכז השלטון המקומי ועוד. רון נחמן הוא איש עממי, מדבר בגובה העיניים, וסגנון הדיבור שלו אף בוטה משהו.

שולחנו עמוס כעת בניירת ומסמכים. הוא לומד את נזקי ההקפאה, לקראת דיון באוצר. 

איך ההרגשה כשהמפלגה שלך היא זו שפוגעת בך עכשיו?

"הכי קשה להילחם באלה שהיו איתך יחד במאבק נגד ממשלות שמאל, ועכשיו הם מיישמים את מה שהשמאל רצה לעשות, אך בצורה יותר אכזרית".

יש פרויקטים של בניה שהוקפאו?

"העיר הזו הוקפאה על ידי רבין לפני שהיה הסכם אוסלו. היא הוקפאה תחת הסיסמא 'שינוי סדר העדיפות הלאומי' לפני שמונה עשרה שנה. אמרו שיפתחו את הנגב והגליל. 18 שנים עברו, הגליל לא פורח, הנגב לא פורח, אבל להכות בהתנחלויות ממשיכים. רבין עשה אז הבחנה בין התנחלויות פוליטיות והתנחלויות ביטחוניות, ואת כל הפוליטיות הוא הקפיא. היתה מתוכננת שכונה של אלף וחמש מאות יחידות דיור ליד המכללה, והכל הוקפא. איך הוא אמר לי אז - אתה רוצה למכור את הדירות לעולים החדשים בזול, שאחר כך אנחנו נצטרך לשלם להם פיצויים ביוקר? באריאל אין שום דבר על שם רבין. מספר הילדים בבתי הספר באריאל מתמעט, לצערי הרב, כי אין כמעט דירות למשפחות צעירות".  

הבניה שהיתה באריאל בשנים הללו היא מועטה יחסית. הקרקע באריאל היא של מנהל מקרקעי ישראל. ברוב הישובים האחרים ביהודה ושומרון הקרקע היא של החטיבה להתיישבות בסוכנות היהודית. משמעות ההבדל היא שכדי לבנות באריאל יש צורך לפרסם מכרזים לקראת כל פרוייקט, ובישובים האחרים אין צורך בכך. "אם נפרסם מכרז כל העולם יקפוץ עלינו", אומר נחמן. את הלהט שלו הפנה נחמן לבניה של אזור תעשייה סמוך לאריאל, לאחר שבית המשפט הכריע כי אזור התעשייה ברקן הסמוך שייך למועצה אזורית שומרון. מפעלים החלו לקום באזור התעשייה החדש, ותנופת הפיתוח היתה בעיצומה, ואז הגיעה גזירת ההקפאה. "זו פגיעה בייצור של המדינה!" הוא מזדעק "וביצוא! וביצירת מקורות עבודה! יש למעלה מעשרה מפעלים שהיו אמורים להיבנות עכשיו. וכל זה בנוסף לחרם של הפלשתינים". 

איך אתה נאבק בהקפאה?

"הבאתי אליי לכאן את אנשי סיעת הליכוד, חברי מרכז הליכוד וראשי סניפים, אנשים היו בהלם. עשיתי להם סיור חמש שעות, נפל להם האסימון, הם הבינו על מה מדובר. צריך שיהיה לחץ על השרים וראש הממשלה. שיהיה לחץ נגדי ללחץ האמריקאי. העבודה היא בעיקר במישור הפוליטי".

ביניים: משדה התעופה לאריאל

כשנכנס לתוקפו חוק האוסר על חבר כנסת לשמש גם כראש עיר, בחר רון נחמן ללא היסוס להישאר ראש העיר. הוא לא מצטער שהוא לא בכנסת, למרות הלחץ שהוא מפעיל כעת על הפוליטיקאים. התקופה הקצרה בה היה חבר כנסת גרמה לו להתאכזב פעם אחר פעם. "אני זוכר את אותו לילה כשנחשון וקסמן נחטף. ישבנו בכנסת, ועל המסך של הטלוויזיה ראיתי את המחבל עם האקדח על הרקה שלו. ישבתי שם במזנון של הח"כים, ואני רואה את כולם אוכלים. שאלתי 'מה קרה לכם, תגידו, ירדתם מהפסים? אתם לא רואים מה עושים לחייל שלנו? מדינה ריבונית? תעשו משהו!' זה הכניס לי מכה שאני לא יכול לשכוח אותה". הפוליטיקאים, לדבריו, הם לא ישרים, לא אחראים, חסרי אידיאולוגיה וחסרי מצפון. ההתנתקות, הוא מזכיר, התאפשרה כי הח"כים של הליכוד הצביעו בעד. נחמן סבור כי אף אחד מהם לא לוקח אחריות על מה שקורה, אבל מודע לכך ששם מתקבלות ההכרעות ולכן עיקר המאבק בהקפאה צריך להיעשות בכנסת. והוא לא מתייאש. "אם אנחנו לא יכולים לגדול מאז שנת 1992, ולמרות זאת קלטנו תשעת אלפים רוסים והפכנו לעיר עם למעלה מתשעה עשר אלף תושבים, אז זה אומר שמה שיש פה זה כנגד כל הסיכויים. זו תעודת כבוד לעם ישראל".

ואכן, המשוטט ברחובות אריאל אינו יכול שלא להבחין בשפה הרוסית השלטת. במרפאה, בסופרמרקט, בתחנות האוטובוס. כיתוב ברוסית מוצמד לכל שלט רשמי ולא רשמי. קבוצת העולים כאן מהווה כמעט מחצית מהאוכלוסייה. בשנת תש"ן, השנה בה החל גל העלייה מברית המועצות, היתה אריאל בשקיעה. האינתיפאדה הראשונה פרצה שלוש שנים קודם לכן, שני תושבים מאריאל נרצחו והתפתחות העיר נעצרה. נחמן זיהה את העלייה הרוסית כפוטנציאל לפיתוח העיר והקים צוות מיוחד שמטרתו להביא את העולים לאריאל. "בין המייסדים של העיר היו רוסים סירובניקים שעלו בראשית שנות השבעים. אז הם התנדבו. ראיתי בזה פוטנציאל עצום. הלכנו לשדה התעופה ומשכנו אותם בידיים לפה. תשעת אלפים עולים. הלוואי שהיו באים עוד עשרת אלפים. הלוואי. אז לא היינו צריכים להתעסק עם מיטשל".

אומרים שיש ביניהם הרבה גויים.

"אנחנו עיר. בעיר יש הכל. מי שבא ברוך הבא. קודם כל, הרוב הם לא גויים. אבל גם אם יש משפחות של נישואי תערובת, הרי הנכדים שלהם משרתים בצבא, עושים את הדברים הכי טובים שישנם. הרופאים הכי טובים, המהנדסים הכי טובים, באוניברסיטה שלנו הרקטור הוא רוסי".

וכנסיות באריאל?

נחמן מכחיש בתוקף: "שמעתי את האגדות על כנסיות באריאל. אין דבר כזה. לא היה ולא נברא. שיחפשו באריאל ויבואו להגיד לי. מה קורה כאן? באות משפחות וגרות פה, בשטחים הכבושים, ובאים האידיוטים שלנו מתוך הבית, ועוד יש להם ביקורת! מאיפה תביא אנשים? משינקין? מה קרה, למישהו זה מפריע? שהוא ימכור לו את הנקניק חזיר, ומי שירצה יקנה אותו. ומי שרוצה כשרות, יקנה כשרות. ליב אנד לט ליב, חיה ותן לחיות".

השמועה אומרת שלא ממש רצית דתיים בעיר.

"מי אמר לך את זה?  פעם אמרו עליי שאני שונא ספרדים, שונא דתיים, הכל שטויות. לשון הרע. כל גדולי הרבנים מקבלים אותי כפי שלא מקבלים אף אחד מחובשי הכיפות. אם זה הרבי מלובביץ', אבוחצירא, כולם. הייתי אצל הרבי מלובביץ' ואמרתי לו שאני לא דתי, אז הוא אמר לי: אתה יותר דתי מדתי. אתה מיישב את ארץ ישראל. כל הדיבורים על זה שאני לא רוצה דתיים זה שקר. אני זה שקראתי לקהילת נצרים להשתקע, והיום אני זה שעושה בשבילם את כל המלחמות". למרות זאת, נחמן לא נמנע מהטחת ביקורת באנשי הקהילה: "אני לא מבין את המשפחות מנצרים. הילדים שלהם לא לומדים בבית הספר הדתי שלנו, כי הוא לא מספיק דתי בשבילם. גני הילדים לא מספיק דתיים בשבילם. אני לא מבין לאיזו רמה של רזולוציה יורדים, כשכל העולם נגדנו להשמידנו. במה הם משחקים? הבית עולה בלהבות והם מדביקים טפטים?"

איציק וזאנה, מראשי קהילת 'נצר אריאל', אומר בתגובה לטענותיו של נחמן: "ילדי קהילת נצרים משולבים היטב בכל הגנים הדתיים בעיר, תוך מעורבות הרמונית של אנשים מהקהילה בחיזוק החינוך הדתי והתורני לכלל ילדי הגנים. אנשי קהילת נצרים מעורים בעיר ופעילים בתחומי תורה וחינוך, חברה וחסד, תוך שיתוף פעולה אמיץ עם מוסדות חינוך ועם גורמים ממסדיים והתנדבותיים.

"סוגיית החינוך הדתי בעיר הינה סוגיה ישנה ומורכבת, שלא החלה עם הגעת אנשי נצרים אלא הרבה קודם. מזה שנים, רבים מן החפצים בחינוך תורני שולחים את ילדיהם אל מחוץ לעיר. יש אף משפחות שעזבו את העיר בשל כך. מזה מספר שנים מקיימים אנשי הקהילה מגעים עם הנהלת בית הספר, כולל בימים אלה ממש. מכיוון שיש משפחות רבות בעיר המעוניינות בהעמקת החינוך התורני וגם הנהלת ביה"ס רוצה בכך, אנו מקווים שתימצא במהרה הנוסחה שתביא ברכה לכולם".

היכל התרבות של גב ההר

עם הקפאה או בלעדיה, רון נחמן לא עוצר. בשנות ההקפאה הארוכות מותגה אריאל כ'עיר חכמה', כזו שהמיחשוב והאינטרנט בה נגישים לכל, השירותים המתוקשבים הם רבים - בעירייה, במוסדות החינוך, בספריה העירונית ועוד. אל המרכז האוניברסיטאי בעיר מגיעים אחד עשר אלף סטודנטים מדי יום, ובשנים האחרונות חברו באריאל לארגונים המעודדים עליה, כמו 'נפש בנפש' והסוכנות היהודית, כדי להביא את העולים לאריאל. עד היום כבר שלושים משפחות, בעיקר אמריקאיות (דתיות, אגב), השתקעו באריאל, ועוד היד נטויה. בנוסף לכך נפתח מרכז ספורט מרשים בגודלו ויופיו, ולאחרונה נחנך 'המרכז הארצי לפיתוח מנהיגות', פארק אתגרים מרשים, עם מתקנים כמו אומגה, קיר טיפוס ענק, עמדות סנפלינג ועוד. פיתוח זה ברובו הגדול הוא מכספי תורמים, ותיזהרו מלהגיד 'תורמים גויים' כשאתם עומדים ליד רון נחמן. "אלה נוצרים ידידי ישראל! כל מי שנותן כסף, מי שאוהב את ישראל, אני בעדו. אני לוקח את הכסף כדי לפתח את אריאל. אין אף עיר בסדר גודל כזה בארץ שיש לה את כל זה. קאנטרי קלאב מהיפים ביותר בארץ אם לא היפה ביותר, היכל תרבות ענק שייפתח באוגוסט". נחמן קושר את ההתפתחות הזו למאבק ההסברתי. חשוב לו שיבואו אנשים מכל העולם ויראו מה יש פה."אני מביא פוליטיקאים. אנשים מהשגרירות האמריקאית והבריטית, אורחים מאירופה, הרבה קבוצות, בעיקר נוצרים כי יהודים לא באים לשטחים. דרשתי מראש הממשלה ושר החוץ שיביאו לפה מושלים, חברי קונגרס, סנאטורים, משלחות,  הרי אין להם מושג מה קורה בשטח. שיראו שזה יישוב נורמלי, קולט עליה, כמו כל מדינת ישראל, לא כמו התדמית שמדביקים לכל יהודה ושומרון".

אתה שותף לקמפיין ההסברה שמקיימת מועצה אזורית שומרון?

"אני בעד מה שהם עושים. אני עושה את זה כבר שנים, וביקשתי מהם שיביאו גם לפה את האנשים. כשאתה רוצה להשפיע על התודעה של האנשים, אתה צריך להביא אותם. שיראו שיש בוטיק כזה, גבינות כאלה, ויין כזה, וחדר כושר, החיים הטובים. שכל מי שבא מבחוץ יגיד 'אני לא מאמין, בהתנחלויות האלה, תראה איזה דבר שיש'. מועצת יש"ע היתה צריכה לעשות את זה מזמן".

גם על מועצת יש"ע יש לו בטן מלאה, אבל הוא מעדיף לא להרבות מילים. הוא רק מזכיר שהיה ממייסדי מועצת יש"ע, "עוד מימי האוהל שהיה ליד הבית של בגין לפני הנסיגה מסיני". אבל כבר חמש עשרה שנה הוא לא שותף בה. "לא מצאו חן בעיניי כמה דברים שהם עשו. אני לא מטיל דופי וסרה באף אחד. אף פעם לא שמעו אותי בביקורת שאני יוצא בעיתונים נגד מישהו. אבל אני לא אוהב שמטילים בי דופי, בעיקר לא אנשים טיפשים, קטנים ורשעים". לאופי המאבק בגירוש מגוש קטיף הוא בכל זאת מתייחס: "אשתי והבנות שלי היו בכפר מימון. חתנים שלי, כולם היו שם. אמרתי להם: אני לא מאמין לכלום. אם אתה רוצה לנהל מאבק, אתה צריך ללכת עד הסוף. להיות מוכן לתת קורבן. אתה לא יכול להיאבק עם קריצות לכל הכיוונים".

משנתו של נחמן סדורה בעד הערים הגדולות ונגד המאחזים הקטנים: "אמרתי לזמביש: דע לך דבר אחד, אתה תקים מאחז ותפסיד עיר". עם זאת, הוא נחרץ בעמדותיו גם ביחס לשאלת ה'התנחלות בלבבות' ומה צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות של ציבור המתיישבים: "זה הציבור הדתי שהוא מתוסכל, אין לו כיוון. התפלאתי שהם הולכים עכשיו לנגב, הולכים לגליל. אני בעד, אבל ש'שלום עכשיו' יילכו להקים שם יישוב, או מפלגת העבודה. למה אנחנו? או הילדים שלנו שגדלו פה? כל אלה שמטיפים לנו לחזק את האזורים האלה, שיגידו את זה לאנשים שהולכים לגור במודיעין! אם הילדים שלנו, שגדלו אצלנו בבתים לאומיים, זונחים היום את ארץ ישראל השלמה, זו הצלחה של השמאל. מחר נגמרת ההקפאה. איך תביא לפה אנשים אם אתה, שנולדת פה, אומר 'אני הולך להקים יישוב חדש בנגב'?".

יש כאלה שאומרים שהגירוש התאפשר כי אנחנו רחוקים מנטלית מהציבור הישראלי.

"כל ההתפלפלויות האלה של הציבור הדתי, לפחות חמישים אחוז מתושבי אריאל לא מבינים בכלל על מה הם מדברים. למה צריך ללכת למקומות שהשמאל מכניס לך לראש?". 

אז איך אפשר למנוע את הגירוש הבא?

"מסה קריטית היא המפתח הבלעדי. זה מה שכתבתי בשנת  79' וזה נכון גם היום. צריך שתהיה פה מסה קריטית וצריך לתת בבית הזה לכולם אפשרות לחיות, כי אי אפשר לבנות מסה קריטית על בסיס חברה סגורה. יישוב של חמישים או מאה משפחות זה כלום. העולם לא מסתכל עליך בכלל. זו צריכה להיות התיישבות בסדר גודל כזה שיש לה משמעות מדינית. אם לא, אז לא עשינו כלום, העברנו את החיים כצל חולף".

מסה קריטית יכולה לבוא רק אם זה יהיה יעד של הממשלה, מסביר נחמן. אך לצערו הוא לא רואה את הלהט בעיניים אצל חברי הליכוד בכל מה שנוגע להתיישבות. ולמרות זאת, הוא מאמין שהכיוון הוא ללחוץ על הממשלה לראות בהתיישבות ביו"ש יעד מדיני. הוא מזכיר כי גם גוש אמונים בשנות השבעים והשמונים פעל לכך שהממשלה היא זו שתבנה ותיישב את האזורים הללו. "בלי החטיבה להתיישבות, בלי המנהל לבנייה כפרית, היישובים לא היו קמים".

שיחות בבית הקפה

אריאל היא ציפור נפשו של רון נחמן. כשהוא הולך לבית הקפה בעיר, לא פעם הוא מתיישב ליד האנשים שם ומתעניין בהם. זו גאווה גדולה בשבילו שיש בית קפה בעיר ואנשים מבלים בו. פעם אחת שמע על נערים שבועטים בלילה בעמודי החשמל שבעיר כדי לכבות אותם, והוא בעצמו ארב להם, תפס אחד מהם והתקשר לאביו שיבוא לקחתו. בעוד עשרים שנה הוא מקווה לראות את אריאל עם שישים אלף תושבים (יש תוכניות מוכנות לבניה מיידית של שלושת אלפים יחידות דיור), ושהוא, עם מקל ההליכה, וכל המתנחלים הדתיים על עשרות ילדיהם ונכדיהם, יוכלו לומר 'עשינו משהו בימי חלדנו. השארנו לפחות חלק מארץ ישראל בידי היהודים'.