בשבע 399: הייתי אומרת: תעשו הכל, אבל אל תשחררו רוצחים

אמו של קצין צה"ל שמסר את נפשו כדי שחיילים פצועים לא יופקרו בשטח, לא שוכחת את צוואתו: "אם חוטפים אותי - לא לשחרר אף מחבל!".

חגית רוטנברג , י"ט בתמוז תש"ע

אמו של קצין צה"ל שמסר את נפשו כדי שחיילים פצועים לא יופקרו בשטח, לא שוכחת את צוואתו: "אם חוטפים אותי - לא לשחרר אף מחבל!". האב שבנו החטוף חזר בארון מכיר היטב את מצבה של משפחת שליט, אבל אומר שהלחצים לא צריכים להיות מופנים אל ממשלת ישראל. ואיש המוסד לשעבר סבור שהקמפיין הנוכחי רק מרחיק את שחרורו של גלעד, ומתריע נגד הגישה הערכית המעדיפה את הפרט על הכל.

"שכחו שהחיילים צריכים להגן על אזרחים"

השבוע עלתה חגית ריין להר הרצל, לטקס האזכרה הממלכתי לחללי מלחמת לבנון השנייה. בנה, רב סרן בניה ריין הי"ד, נהרג במהלך פעילות לחילוץ פצועים מטנק פגוע במהלך הלחימה. כוח החילוץ בפיקודו, שכונה 'כוח בניה', חילץ עשרות לוחמים במשימות שהחזרה מהן בחיים היתה מוטלת בספק. אבל לבניה לא היה ספק באשר לחובתו לפעול על מנת להציל כל חייל שניתן, גם במחיר חייו שלו. "לי לא יכולים להגיד מה זה לא להפקיר פצועים בשטח", אומרת אמו חגית בשיחה עם 'בשבע' השבוע, "בניה היה כזה, כך גם חינכנו אותו. גם אחרי שבניה נהרג, כשהתחיל מבצע 'עופרת יצוקה', שלחתי את הבן שלי החייל להיכנס לעזה ולהילחם, למרות שידעתי שגם הוא עלול חלילה לא לחזור. קיוויתי מאוד שב'עופרת יצוקה' הם ייכנסו לשם ויחזירו את גלעד שליט, גם חלילה במחיר שהבן שלי לא יחזור, אפילו אחרי שבן אחד שלי כבר נהרג. אני רוצה יותר מכל אמא אחרת שגלעד יהיה בבית, אבל יש הרבה דרכים אחרות לעשות זאת מלבד לשחרר מחבלים על מגש של כסף". 

ריין מספרת שכאשר הוחזרו גופותיהם של החיילים הנעדרים אהוד גולדווסר ואלדד רגב, היא צלצלה לרמטכ"ל והודיעה לו נחרצות: "אני בשביל הגופה של הבן שלי לא הייתי נותנת שישחררו אף מחבל!". לאחר השיחה הזו, גילתה ריין פרט מפתיע על בניה הי"ד: "כרמית, החברה של בניה, סיפרה לי אז לראשונה שבזמן המלחמה, ממש בסערת הקרב, בניה התקשר ואמר לה שהוא רואה את כל הבלגנים שקורים שם. הוא הורה לכרמית: 'אם חוטפים אותי - אני מבקש לא לשחרר עבורי אף מחבל. אני גם לא מסכים שאף חייל ייהרג כדי להציל אותי'. נדהמתי שזה מה שהוא חשב עליו תוך כדי מלחמה", נזכרת חגית. "גם באירועי קבר יוסף, כשהפקירו את החייל הפצוע מדחת יוסף, בניה אמר: הייתי נכנס כדי להציל אותו אפילו אם הייתי צריך לסרב פקודה. גם אם היית צריכה אחר כך לבוא לבקר אותי בבית חולים או בבית קברות". 

כמי שהעניקה לבנה את החינוך הבלתי מתפשר של מסירות נפש למען חיי הזולת, ריין אינה חוששת להביע את עמדתה הנחרצת נגד הרעיון של שחרור מחבלים רוצחים בתמורה לחייל החטוף: "אמרתי גם לרמטכ"ל: אם חלילה זה היה קורה לי, הייתי בוכה וצועקת, דורשת שתעשו עופרת יצוקה ב', ג' וד', שתחטפו את הנייה, אל תתנו ביקורים לאסירים, תסגרו את החשמל בעזה - אבל אל תשחררו רוצחים! יש עוד דרכים. לדעתי, הצבא יכול ויודע מה לעשות, אבל הממשלה קושרת לו את הידיים".

ריין קובלת גם על הסיקור התקשורתי, שחרג לדבריה מכל פרופורציה: "לפעמים אני שומעת רדיו ושואלת את עצמי: האם ייתכן שמדובר בחייל שכלוא בכלא הישראלי והממשלה לא משחררת אותו? מה הלחץ הזה על הממשלה? זכותה של המשפחה להפוך את העולם, גם אני הייתי בוכה וצועקת, אבל יחד עם זה אומרת למקבלי ההחלטות: אל תקשיבו לי, תעשו מה שטוב למדינה. אל תפעלו לפי לחצים של אמהות שכולות ואלמנות. אבל לצערי כך מתנהלת המדינה, מאז שארבע אמהות הוציאו אותנו מלבנון. אף אחד לא חושב מה יקרה עוד שנה, כשהמחבלים ישתחררו וירצחו עוד. לא חושבים על המסר לחמאס - נשחרר מחבלים, יהיו עוד גלעד שליט. יש עוד דרכים לשחרר אותו, אבל אין לנו אומץ לעשות זאת. הכי קל לתת את המחבלים על מגש כסף, אבל אחר כך נקבל בחזרה את גופות הנרצחים על מגש של כסף". ריין מצביעה בתסכול על איבוד הפרופורציות שפשה בציבור הישראלי: "הצעדה הזו משמעותה שאזרחים מגינים על חיילים. שוכחים שחיילים תפקידם לשמור על אזרחים ולא להיפך. שוכחים מי האויב".

יוני נתניהו לא נכנע לטרור

פרופ' אברהם דיסקין, מבכירי חוקרי מדע המדינה באוניברסיטה העברית, למד באותה שכבה בתיכון עם יוני נתניהו ז"ל. לאחרונה יזם אחד החברים בשכבה מכתב שיישלח לראש הממשלה בשם חבריו לספסל הלימודים של אחיו יוני. יוזמי המכתב ביקשו להזכיר את מסירות נפשו של יוני ז"ל למען פדיון שבויים, וללחוץ על נתניהו לעשות הכל כדי להחיש את שחרורו של החייל השבוי גלעד שליט. בכנס בוגרים שהתקיים לא מזמן הוצג נוסח המכתב, והחברים התבקשו לחתום עליו לקראת פרסומו. דיסקין סירב: "אמרתי: על זה אני לא חותם. הנוסח שם היה 'לעשות הכל', ואני לא חושב שצריך לעשות הכל", הוא מדגיש. "ביקשתי מהם לשנות את הנוסח ל'ככל האפשר'". רק לאחר שהובטח לו שהנוסח יתוקן לשביעות רצונו, ניאות דיסקין לצרף את חתימתו למכתב, שפורסם בשבוע שעבר בכותרת גדולה ב'ידיעות אחרונות'.

פרופ' דיסקין לא נוטה להיכנע למסע התעמולה הכובש בשבועיים האחרונים ביתר שאת את המרחב התקשורתי והציבורי. בשיחה עם 'בשבע' השבוע, חוזר דיסקין ומחדד כי "ישראל צריכה לעשות ככל האפשר למען שחרורו של שליט, אבל לא הכל. ערך שחרורו של שבוי הוא ערך עליון, אבל צריך לשים הכל על כפות המאזניים".

כמי שהיה חברו של יוני נתניהו ז"ל, ומחזיק בקשרי ידידות גם עם בני משפחתו האחרים, מהי להערכתך התפישה המנחה אותם בסוגיה זו של שחרור חטופים תמורת רבי מחבלים?

"כל אדם בר דעת יודע שאנחנו נמצאים עכשיו על מדרון חלקלק שנקלענו אליו רק בגלל לבנו הרחום, על אף שזו תכונה נאצלה. אם יש אופציה שאינה כניעה - היא פשוט תהיה זולה יותר במחיר של חיי אדם. אני מאמין שכך יוני היה ודאי רואה את הדברים. כניעה לטרור היא אופציה יקרה מבחינת חיי אדם".

דיסקין מזכיר כי יוני עצמו שילם בחייו כדי לא לשלם באופציה היקרה של כניעה לסחטנות המחבלים, וכי לוחם נוסף שנפצע בפעולה משלם על כך עד היום מחיר אישי כבד של שיתוק מוחלט בכל חלקי גופו. "למרות שהמחיר ששני אלה שילמו הוא נורא, האופציה של כניעה לטרור יותר יקרה. הלוואי שהיה ניתן פשוט לשחרר את הפושעים, שיעלזו להם, שיניפו את הדגלים וישפילו את ישראל, כל עוד זה לא עולה בחיי אדם נוספים. הבעיה היא שזה כן יעלה לנו", הוא מתריע "ההחלטה הקלה היא לקבל את התנאים של חמאס וזהו, כי הקרבנות העתידיים הם אנונימיים. זה מחיר עתידי מול אדם ידוע שחי ונושם עכשיו. לכן הדילמה היא לא פשוטה. כמו שאני מכיר את משפחת נתניהו, אני מאמין שהם רואים את הדברים בעיניים דומות לשלי. הם לא אנשים גסי לב וחסרי רגישות, אך יחד עם זאת הם יודעים לשים את כל השיקולים על כפות המאזניים".  

הקמפיין המאסיבי המשתולל בשבועיים האחרונים מעל כל דף עיתון רענן, לא בהכרח מקדם את שחרורו של שליט, מפקפק דיסקין. האם ראוי לנהל קמפיין שכזה על מנת להפעיל לחץ על הממשלה? דיסקין סבור שישנם כמה קריטריונים לתשובה: "אם המבחן הוא כאב המשפחה והסבלנות שהיא מפגינה, הרי שקמפיין זה - אם הוא לא ראוי, לכל הפחות הוא מובן. ברור שהלב שלהם נקרע, העניינים לא זזים והבן שלהם הכי חשוב להם. מבחינה זו ניתן להבין ולהצדיק". אולם בחינה כללית יותר של הדברים מביאה את דיסקין לידי ספקות משמעותיים באשר לנזקים שקמפיין זה, והעסקה שהוא דוחף אליה, עלולים להביא על ישראל: "מעשית, אני מפקפק אם הקמפיין אכן מקדם את שחרורו של שליט. יש סיכוי שאולי הוא אפילו משפיע בכיוון ההפוך. קשה לי להאמין שמדינת ישראל תקבל את תנאי החמאס ככתבם וכלשונם, ומאחר שזה המצב, הקמפיין מעורר תקווה אצל החמאס שהם ייצאו בסופו של דבר כשמלוא תאוותם בידם. אם ישראל תיעתר לשחרר 449 מחבלים, חמאס ידרשו שנתקפל עוד ותעלה את המספר".

דיסקין מזכיר עוד כי ההיסטוריה של עסקאות מיקוח מול גורמי טרור ערביים הוכיחה שבכל נקודת זמן חמאס עלול להרע את תנאי העסקה בשל שינויי נסיבות: הזמן שחלף, אסירים נוספים שנשלחו לכלא הישראלי ועוד. לכן, הוא סבור, גם אם ישראל תקבל את כל תנאי החמאס, לא מובטח סיום מוצלח של העסקה.

"אני לא יכול לומר בוודאות שהקמפיין מזיק", נזהר דיסקין "אבל בהחלט יכול להיות שהוא מזיק. יש לנו פה שתי אלטרנטיבות מאוד קשות: להפקיר את החייל, שזה דבר שמנוגד לערכי היהדות, למדינת ישראל, להיסטוריה שלנו. זה דבר קורע לב. האפשרות האחרת היא למלא את כל דרישות החמאס, והמשמעות היא לא רק חוסר הצדק בכך שרוצחים מתועבים ישוחררו, אלא גזירת דינם של הקרבנות העתידיים. חלק מאלה שישוחררו ישתתפו בפעולות טרור נוספות שיגבו חיי אדם". דיסקין גם מזהיר מפני השלכה נוספת של ביצוע העסקה: "זה יעודד את הצד השני לבצע פעולות חטיפה נוספות, כפי שראינו שקרה מאז עסקת ג'יבריל". לדבריו, ישראל כנראה היתה קרובה מאוד כבר כמה פעמים לחתימת העסקה, כלומר - חצתה גם קווים אדומים מבחינתה על מנת להגיע להתקרבות הדרושה מבחינת חמאס. "לכן להגיד עכשיו שאנו מקבלים את עמדת חמאס של הכל או כלום - נראה לי בעייתי".

לרדוף את המנהיגים

חיים אברהם חווה על בשרו את הייסורים שעוברים על בני משפחת שליט בארבע השנים האחרונות. בנו, בני אברהם הי"ד, נחטף בהר דב לפני עשר שנים, וגופתו הוחזרה לישראל במסגרת עסקה של חילופי שבויים ארבע שנים מאוחר יותר. דווקא מתוך נקודת ההזדהות הזו, מפנה אברהם ביקורת כלפי הקמפיין המתוקשר של משפחת שליט ותומכיה: "יש לי ביקורת על דרך התנהלות הקמפיינים של משפחת שליט", הוא אומר. "הלחץ על ממשלת ישראל אינו תורם דבר וחצי דבר לשחרורו של שליט. הרי אין מישהו במדינת ישראל - מילדי הגן ועד לראש הממשלה - שלא רוצה לראות את גלעד בבית. אבל הם כל השנים האלה הקימו מאהל מחאה, עשו הפגנת 400 אלף, עכשיו צעדה - כל זה רק מחזק את אלו שמחזיקים את גלעד. והראיה - היום אמר חאלד משעל: נמשיך להעלות את סף הדרישות שלנו. אני חושב שנכון יותר להפעיל את הלחץ על גורמי הטרור למיניהם - חמאס, חיזבאללה. צריך לרדוף אחרי המנהיגות שלהם עד ששליט יוחזר לביתו".

אברהם מזכיר כי בשעתו הוא בחר באסטרטגיה שונה לחלוטין על מנת לקדם את החזרת גופת בנו לישראל: "אני לא עשיתי הפגנות ומחאות. הפעלתי לחץ על כל הגורמים בחו"ל כדי לחשוף את הפרצוף הרצחני של הארגון הזה, את הדו פרצופיות של הארגונים ההומניטאריים למיניהם כמו אמנסטי והצלב האדום. זה יכול להביא יותר תועלת מאשר לחץ על ממשלת ישראל ומקבלי ההחלטות". אברהם מדגיש כי הוא מזדהה ללא ספק עם ייסוריה היומיומיים של המשפחה - "לילה אצלם הוא לילה ויום הוא לא יום" - והוא גם מסכים שצריך לדאוג לכך שהנושא יישאר על סדר היום. "אבל מכאן ועד לחץ כזה שמשמש את החמאס? הרי החמאס בדיוק זקוק למישהו שילחץ על הממשלה כדי שתיענה לדרישות שלהם. החמאס רוצה להציק למשפחת שליט, ודרכה לכל עם ישראל".

יש לדעתך דרכים אחרות שניתן לפעול בהן מלבד שחרור רוצחים?

"יש דרכים שמדינת ישראל עוד לא ניסתה: לרדוף את ראשי החמאס עד חורמה ולהוציאם להורג. אם אין שם חוק וסדר, אנחנו יכולים לפעול כראות עינינו כדי להשיג את מטרותינו".

גם אברהם סבור כי על הממשלה לא להתחשב אך ורק בדרישות המשפחה, עם כל כאבה: "מבחינת ההורים כל מחיר שווה כדי להחזיר את הבנים, אבל הממשלה היא זו שבפניה מונחים כל השיקולים והנתונים, ועליה להחליט לפיהם. ראש הממשלה לא עובד אצל משפחת שליט וגם לא אצל משפחת אברהם. הוא גם אחראי לגורלם של עוד 7 וחצי מיליון תושבי מדינת ישראל".

לא בכל מחיר

האלוף (מיל') יעקב עמידרור, לשעבר ראש מחלקת מחקר באמ"ן וכיום סגן נשיא מכון לנדר, סבור כי מאחר ודרישות הצדדים במו"מ ברורות, הרי שהקמפיין הנוכחי למען שחרור שליט אינו גורם נזק, אולם "הוא גורם נחת רוח למנהיגי החמאס ולחוטפים, וזה תורם למורל ולביטחון העצמי שלהם".

באשר לעסקה עצמה, עמידרור צופה סכנה לא מעטה  בשחרורם של המחבלים חזרה למרחבי הפעולה שלהם: "יש סיכון בכך שהמחבלים יחזרו לשטח ולא יגורשו, וחלק מהם יחזור לטרור. החלק הזה יתרום ליכולת החמאס לייצר פיגועים, עד שאנשים אלה ייעצרו או יחוסלו. זה יקשה על המודיעין וידרוש מאמצים לא קלים".

עמידרור דוחה את הגדרת "שחרור בכל מחיר", שכן הוא סבור כי גובה המחיר הוא סובייקטיבי, ולמעשה אין מי שמוכן לשלם כל מחיר עבור מטרה כלשהי: "אף אחד כמעט לא מתכוון ל"בכל מחיר" ברצינות. רבים שמוכנים להמליץ על כל כניעה, היו מתנגדים לביטול הסכמי אוסלו תמורת שחרורו של שליט, או לכיבוש עזה כדי להשיג זאת, או לנסיגה מירושלים המזרחית או לעקירת התנחלות. שום דבר בחיינו אינו בכל מחיר, חוץ מגיבורים שקופצים למקום סכנה כדי להציל חיים ונהרגים בעצמם. אלה מעטים הראויים לכל שבח, אבל רוב בני האדם ברוב המקרים לא עושים דברים בכל מחיר".

רמי איגרא, מי שהיה ראש חטיבת שבויים ונעדרים במוסד, זועם על התנהלות המטה אפוף היחצ"נים כהגדרתו של משפחת שליט. "המטה מספר לנו שצריך לעשות את כל הדברים האלו עבור ערכים, כאילו שלנו אין ערכים ורק להם יש. זה לא רק מקומם, אלא גם לא נכון. לשיטתם, ערך הוא דבר שאין מאחוריו רציונל. כשבן גוריון אמר שכל אם עבריה תדע שהיא מפקידה את גורל בנה בידי מפקד אחראי וראוי לכך, אז מפקד שמפקיר חיי רבים עבור חייל אחד - אינו רציונלי וערכי. אני לא הייתי נותן את ילדיי בידי מפקד כזה. נכון שישראל צריכה לעשות כל מה שלאל ידה כדי לשחרר את שליט, אבל היא צריכה לקחת בחשבון לא רק את טובתו של הפרט אלא גם את קיומו של הכלל. זה מה שעומד פה על כף המאזניים, והערך הולך עם קיומו של הכלל ולא טובת הפרט. על פי ערכי משפחת שליט, המדינה צריכה לממן רפואה אינסופית לכל אזרח, אבל ברור שהיא לא יכולה להשקיע את כל כספה ברפואתו של הפרט. שמירת חיי הפרט היא ערך עליון, אך הוא אינו גובר על קיומו וטובתו של הכלל".

כמי שהתמחה בתחום משך שנים, סבור איגרא כי במצב הנתון חמאס רואה בהחזקתו של שליט הרבה מעבר לקלף מיקוח במשא ומתן לשחרור מחבלים. "להערכתי, חמאס משתמש בגלעד שליט מהיום הראשון בתור כלי, וזאת בכמה מישורים. בתקשורת הפלשתינית מקרינים באופן קבוע סרטים על שליט, דרכם חמאס אומר בעצם לאוכלוסייה הפלשתינית - תראו איך היהודים מפקירים את החייל שלהם, תראו את ההבדל בין הגיבורים שלהם לגיבורים שלנו. זה משמש אותם ככלי תעמולה ומחזק אותם, גם בעיני האוכלוסייה התומכת בהם וגם בעיני אלו שעוד לא החליטו אם לבחור בהם או בהנהגתו המתונה של אבו מאזן".

בנוסף, מזהה איגרא פגיעה בחוסן הישראלי, שכן חמאס למעשה משדר מסר לפיו למרות כוחה הצבאי של ישראל, הוא מצליח להנחיל תחושות של כאב וכישלון רב לצד הישראלי. שלישית, ואולי החמור מכל, אומר איגרא, "חמאס מצליח להוכיח גם למתונים שבין הפלשתינים שהדרך לנצח את ישראל היא באמצעות כוח, סחיטה וחטיפה. כשמשפחת שליט עושה את הקמפיין שעושה, היא מצליחה לחזק את אלו בחמאס שדוגלים באי ביצוע עסקה. שליט יותר חשוב להם יותר מכל האסירים שיצליחו לשחרר. המצעד מבטא אמנם את האמפתיה שיש לכל יהודי בארץ ישראל למשפחת שליט, אבל גם מחזק את הרעים בחמאס ומרחיק את שובו של גלעד".

איגרא מדגיש כי כל אלו הם נזקים שמתרחשים עוד קודם לדיון בשאלת המחיר, שזו כשלעצמה בעיה לא מבוטלת ומסוכנת. מעבר לכך, הוא צופה בחשש את תוצאות שרשור האירועים שהחל בהטלת הסגר על עזה, המשט התורכי והסרת הסגר לאחרונה: "הטלת הסגר מלכתחילה לא נבעה רק מסיבות אובייקטיביות, אלא כתוצאה מפרשת שליט. נפלנו למלכודת בעניין הזה, כי הרי ידוע שזה לא עובד על הפלשתינים, הם יודעים להצטמצם. הסגר הביא לאמבוש שעשו לנו במשט, שהביא ליצירת דה-לגיטימציה של ישראל בכל העולם. אם פרשת שליט תמשיך בדרך זו, היא תעשה רע מאוד לישראל. זה פשוט יהפוך לאיום על קיומה של הישות הציונית פה".