בשבע 399: שאלת השבוע- חוסר רצינות עיתונאית

תמיכת התקשורת בקמפיין שליט - נקיטת עמדה לגיטימית או זניחת סטנדרטים אתיים ומקצועיים?

חנוך מרמרי לשעבר עורך 'הארץ' , י"ט בתמוז תש"ע

העמדה כשלעצמה היא בוודאי לגיטימית. בעיקר אילו היתה בוחנת את כל ההשלכות של ההתעוררות הציבורית הנוכחית. אבל האופן שבו העיתונות מתמסרת לקמפיין הזה, הוא שגורם לי לדאגה באשר למניעים שלה, בעיקר של ידיעות אחרונות ושל מעריב, המתחרים ביניהם מי יעמוד בראש התהלוכה. ומכיוון שאינני מאמין שנותרו בעיתונות איים של תמימות וטוהר כוונות, הרי שנשארו רק שתי אפשרויות נוספות: או שמדובר במהלך ציני, או שמדובר בחוסר רצינות.

אשר לחוסר הרצינות – זהו הרושם היחידי שאפשר לקבל מהתמסרותם של העיתונים למהלך, בעיקר לזה של 'מעריב' שהקדיש לצעדת המחאה, לפני ימים אחדים, בתנופה אקסטטית, לא פחות ממחצית מעמודי החדשות שלו. האופן היחיד שבו אפשר לקרוא את עמדתו היא "גלעד בכל מחיר". קמפיין כזה הופך את העיתון מגוף ספקן וביקורתי העומד על המשמר האינטרס הציבורי, למתלהב לא רציני. וזה כבר נוגע בהיבט הציני.

כשהייתי עיתונאי צעיר היה זה אורי אבנרי שלימד אותי שהכי כדאי לשלוח צלם למסיבות, ולפרסם משם כמה שיותר צילומים. מחר, היה נוהג לומר, ירוץ כל אחד המשתתפים לקיוסק לקנות גיליון למזכרת. נדמה לי שמעריב לא רק מתחרה בידיעות על התואר הפטריוט של המדינה, אלא גם מבקש לרכוב על רגשות הציבור, כדי לשפר במשהו את מצבו הקשה.

מדינה לא יכולה לנהל מדיניות של "בכל מחיר". מדינה שתיקלע לחוב כזה לכרישי השוק האפור שמסביבנו, תמצא עצמה די מהר בפשיטת רגל. והעיתונות שתוביל אותה לכך לא תוכל להתחמק מאחריות לחלקה בשִלהוב הרוחות. מבחינה זאת, אני נותן קרדיט זהיר ל'ידיעות', שמנסה להיות אמפתי לצועדים ובכל זאת מכריז בכותרתו הראשית: "הצעדה – והמחיר".