בשבע 400: ימים יגידו?

ספרו החדש של העתידן פרופ' דוד פסיג מנסה לחזות את עולם העתיד באמצעות ניתוח הקשר בין העמים ואדמותיהם.

טלי וישנה , כ"ו בתמוז תש"ע

פרופ' דוד פסיג הוא עתידן, חוזה עתידות של העולם המודרני הנעזר לא בכדור בדולח או בקלפי טארוט, אלא בכלים מדעיים. התיאוריה המדעית שפסיג מציג בספר זה מבוססת על העיקרון הגיאוגרפי. על פי תיאוריה זו, מה שיקבע את ההיסטוריה, בסופו של דבר, יהיה התוואי הגיאוגרפי. האדמה, החיבור שלנו אליה, היא זו שקובעת את ההיסטוריה האנושית.

ניתן למצוא לא מעט ספרים העוסקים בחיזוי עתיד. ז'אנר שלם של ספרי מדע בדיוני עוסקים בתיאור תולדות האדם והארץ בעוד עשרות, מאות, אלפי ואפילו מליוני שנים. רומנים העוסקים בהיסטוריה עתידית מתארים תכופות מלחמות שלא התרחשו, ויחסי כוחות בין עמים, מעצמות, ואפילו כוכבי לכת כתוצאה ממלחמות אלו. אלא שבניגוד לספרים הללו, פסיג מתייחס לגירסה שלו כאל הגירסה הנכונה, ולמרות שהוא מסייג את חיזוייו העתידיים, הרי שבה בעת הוא גם מדגיש את המתודולוגיה המדעית עליה הוא מתבסס. בזה הוא הופך את ספרו לספר מדעי ולא לסתם 'עוד סיפור'.

אייזיק אסימוב חזה את מקצוע העתידנות בסדרת ספרי 'המוסד'. בסדרה זו מפתח המתמטיקאי הארי סלדון את מדע הפסיכו-היסטוריה, המאפשר חיזוי תגובות של אוכלוסייה נצפית, בתנאי שזו גדולה מספיק ואינה מודעת לתצפית שנערכת עליה, ושמשך הזמן של התצפית יהיה ארוך. למרות פיתוחה המדוקדק של הפסיכו-היסטוריה, בסופו של דבר תחזיותיו של סלדון מתקיימות רק לפרק זמן מוגבל. לאחר מכן, ברוב המקרים, תיאור העתיד של סלדון (המועלה באוב לצורך מסירת תחזיותיו) וההיסטוריה האמיתית (זו שהמציא אסימוב, כמובן) הולכות ומתרחקות. הפסיכו-היסטוריה תקפה, מסתבר, רק בתנאי שלא מתרחשים אירועים חריגים ובלתי צפויים, המסוגלים לעצור גם תהליכים היסטוריים רבי עוצמה.

פרופ' פסיג סובר כי אמנם לא ניתן לחזות את האירועים הקטנים והמקומיים (אירועי המשט ותוצאותיו לא ניתנים לחיזוי זמן רב לפני התרחשותם), אך ניתן לחזות מגמות גדולות. האירועים הקטנים אמנם משנים לא פעם את מהלך ההיסטוריה, אבל סביר להניח שאילולי התרחש אירוע מקומי אחד, היה מתרחש אחר במקומו ובסופו של דבר היתה המגמה אותה מגמה. מבחינה זו, כך נראה, קל יותר לדבר על מה שיתרחש בעוד עשרות שנים, ולא על מה שיתרחש בעוד שנה או שנתיים, וכדי לברר את האמיתות בספרו של פסיג נצטרך להמתין בסבלנות.

ובכל זאת, בלי דוגמה אי אפשר. חלק גדול מהספר של פסיג עוסק במעמדה של תורכיה במזרח התיכון. פסיג סובר שתורכיה עומדת להפוך לשחקנית מפתח באזורנו. היא תקבל חיזוק ודחיפה מצד ארצות הברית שתראה בה בעלת ברית, ובהמשך תהנה מהכוח שניתן לה כדי להפוך למעצמה מרכזית בפני עצמה. תחזיות אלה נראות סבירות פחות לאור ההתרחשויות האחרונות ביחסי ישראל תורכיה, והתחושה שתורכיה הולכת ומתקרבת לתפיסות מוסלמיות קיצוניות דווקא. ובכל זאת, ייתכן גם שבהסתכלות ארוכת טווח יותר תחזור תורכיה למלא את התפקיד ההיסטורי שחוזה לה פסיג. יש למה לחכות, מסתבר.