חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

ירושלים של מי - בגליון השבוע

אחד משיאי המאבק הנדל"ני בין חרדים לחילונים בירושלים מתרחש מזה כמה שנים בקריית יובל. האוניברסיטה העברית חזרה בה ממכרז על מעונותיה בשכונה, לאחר שהתברר שהקבוצה החרדית היא בעלת סיכוי גבוה לזכות.
08/07/10, 09:11
יאיר שפירא

זוג צעיר, חביב וסרוג כיפה החליט לפני מספר שבועות לעקור מאחת משכונות הפריפריה בירושלים אל שכונה מרכזית יותר. בעייתם העיקרית, כך חשבו, תהיה המחיר. עליית מחירי הדירות בשנתיים האחרונות לא פסחה על הבירה, ואיתה גם העלייה במחירי השכירות. לוחות נפתחו, טלפונים הורמו, ובסופו של יום נמצאה דירה ראויה בגודל הנכון, ברחוב הנכון ובמחיר מתקבל על הדעת. השיחה עם בעלת הבית קלחה, עד שחשדה של זו התעורר לפתע. "אתם דתיים?" שאלה בעלת הבית והזוג אישר כי אכן זה המצב. "מצטערת, הדירה תושכר רק לחילונים", אמרה האישה וניתקה.

נדל"ן לחילונים בלבד

המערכה בין חרדים לחילונים בירושלים כבר מזמן אינה מתנהלת בתקשורת, ברחוב או בכנסת. זירת הקרב עברה לתחום הנדל"ן והקרב מתנהל מבית לבית. בחסות אחוזי ילודה גבוהים, אלפי זוגות צעירים המשוועים לדיור ועליה מסיבית מארצות הרווחה, כובשים החרדים שכונה אחר שכונה. החילונים בקרב מאסף משיבים מלחמה שערה, לא תמיד קונבנציונאלית, לא תמיד חוקית. בתווך כמו תמיד עומדים אנשי הציונות הדתית. במקרים רבים רגליהם נדחקות משכונות שהפכו חרדיות. במקרים אחרים הם מוצאים עצמם בקו האש של החילונים הנאבקים על צביונן של השכונות בבירה.  רמת אשכול נכבשה זה מכבר. בקטמון הכסף הגדול מאפשר לחרדים מהפכת קטיפה שקטה. הקרב בכל עוזו מתחולל עכשיו בקריית יובל. לפני כמעט עשור נפוצו השמועות בציבור החרדי כי ברחוב שטרן הדירות זולות מאוד. הראשונים שהעזו וקנו קוטפים היום את פרי תעוזתם והדירות שבבעלותם שוות היום פי שניים ויותר. אך עדיין המחירים ברחוב הראשי של קריית יובל נמוכים לאין שיעור מאלו של שכונות אחרות במרכז העיר, והחרדים ממשיכים להגיע. הם עדיין לא מונים אפילו חמישה אחוזים מאוכלוסיית השכונה, אך נוכחותם בולטת. הם נתקלים בוועד פעולה חילוני אסרטיבי במיוחד שרואה בהם איום על צביונה החילוני-מסורתי של השכונה. בשבועות האחרונים השיק הוועד סוכנות נדל"ן חדשה, לחילונים בלבד. הסוכנות, פרי רוחו של פעיל חילוני מרכזי בשכונה, פרופסור דני מנדלר,  תפעל ברשת האינטרנט ותרכז את פרטיהם של אנשים המעוניינים למכור את בתיהם בקריית יובל. הפרטים יימסרו לקונים פוטנציאלים רק לאחר היכרות אישית. הוועד מבקש לוודא כי דירות בשכונה לא יימכרו אלא לחילונים.

לפני שלושה חודשים, בהסכם פשרה שהפך לפסק דין בבית משפט השלום בעיר, התחייבה האוניברסיטה העברית בירושלים לשלם ארבעים אלף שקלים הוצאות משפט ועוד החזר הוצאות כלליות, שעשויות להגיע עד לשבעים וחמישה אלף שקלים, לקבוצת רכישה חרדית. ראשיתו של הסיפור לפני כשנתיים, עת פרסמה האוניברסיטה מכרז למכירת מתחם מעונות הסטודנטים שלה בקריית יובל. מעונות 'גווטמלה' ידועים לשמצה בקרב הסטודנטים של האוניברסיטה העברית מזה שנות דור. בניינים ישנים ומוזנחים שהפכו לא ראויים אפילו למגורי סטודנטים, עומדים נטושים מזה כמעט חמש שנים. המתחם כולל שני מבנים גדולים ובהם שישים ושמונה יחידות דיור בשטח של 55 מטרים כל אחת. כשמונה קבוצות רכישה ניגשו למכרז, ויתכן שגם מספר חברות קבלניות. המחירים שהציעו שיקפו מחיר של כ-400 אלף שקלים לכל דירה. מצבו של המתחם דרש שיפוץ המבנים וחיזוקם, שבמסגרתו היו מתווספים לכל דירה 20 מטרים נוספים. עלות השיפוץ לדייר הוערכה בכ-250 אלף שקלים. כך שבסופו של דבר, חברי הקבוצה הזוכה היו זוכים בעסקה נאה: דירת שלושה חדרים של 75 מטרים בירושלים, במחיר של כ-650 אלף שקלים. אלא שאז שינתה האוניברסיטה את טעמה בפעם הראשונה והוסיפה למכרז דרישה של מחיר מינימום של כ-500 אלף ש"ח ליחידה. מארגני הקבוצות התמרמרו, חלקם אפילו פנו לבית המשפט. אך ככלל נענו לדרישת האוניברסיטה והקבוצות העלו את הצעותיהן בכחמישים אחוז בממוצע. לאוניברסיטה היו את כל הסיבות הכלכליות להיות מרוצה, אלא שאז החל ועד הפעולה החילוני ללחוץ תקשורתית.

"אופציה אחת היא למכור לקבוצה של חרדים זרים לשכונה, שעלולים להגביר את המתח בשכונה",   נכתב בעצומה שהפיץ הוועד. בעצומה נטען כי די לשכונה בחרדים שכבר גרים בה. "משפחות אלו, שרובן הגיעו לשכונה רק לאחרונה, מציקות לתושבים האחרים בכפייה דתית, הקמת מוסדות לא-חוקיים, ומעשי בריונות כלפי התושבים הוותיקים. יש לציין שהציבור החרדי עוין לאוניברסיטה ולערכיה, ואוסר על נשים ללמוד בה". כותבי העצומה המליצו לאוניברסיטה על אופציה אחרת - "למכור לקבוצת הצעירים והסטודנטים שתורמים לחברה ולהתפתחות העיר, בהשכלה, עבודה, וכלכלת העיר. קבוצה זו הינה אולי בעלת אמצעים פחותים, בין היתר בגלל 2-3 שנות שירות צבאי שהקבוצה האחרת (החרדית) לא נטלה על עצמה". קבוצת הצעירים הסטודנטים שהומלצה היתה קבוצת רכישה בראשותו של יקיר שגב הכריזמטי, מראשי תנועת 'התעוררות', מראשי תנועת 'רוח חדשה' ומראשי אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית. הכריזמה של שגב הצליחה לגבש קבוצה של חילונים ודתיים צעירים להתמודדות במכרז, אך אלו לא הצליחו להתמודד כספית עם ההצעות של הקבוצות האחרות. בין חברי הקבוצות האחרות היו אגב לא מעט כאלה ששירתו גם הם שנתיים ושלוש בצבא. חלק מהקבוצות היו אומנם חרדיות, אך חלקן דתיות לאומיות וחלקן מעורבות. הצד השווה שבהן היה שלא היו בהן כמעט חברים חילונים.

ונדליזם של פרופסור

לפני שנה בדיוק הודיעה האוניברסיטה על ביטול המכרז. ההודעה התפרשה הן אצל קבוצות הרכישה המתוסכלות והן אצל ועד הפעולה החילוני הצוהל, ככניעה לדרישה התקשורתית שלא לאפשר את דילול האוכלוסייה החילונית בשכונה. בהודעה רשמית של האוניברסיטה נטען כי המכרז בוטל לאחר שהאוניברסיטה עצמה זכתה במכרז לפתיחת בית ספר לרפואה צבאית. הגדלת מספר הסטודנטים וקרבת מתחם 'גוואטמלה' לקמפוס הרפואי של האוניברסיטה בעין כרם גרם, כך על פי דוברות המוסד, למחשבה שנייה בעניין מכירת המתחם.

מכל מקום ביטול המכרז עלה לאוניברסיטה כמאה אלף שקלים פיצוי רק לקבוצה אחת מתוך הקבוצות שהתמודדו. מצבה המשפטי היה יכול להיות עגום יותר לו היתה הכנסת מחוקקת את חוקיה מהר יותר. כבר שנים שבוועדות בית המחוקקים מנסים לסיים להתקין תקנות לחוק המכרזים ולהכפיף אליו את המוסדות להשכלה גבוהה. בינתיים קבע בית המשפט בחיפה לפני מספר שבועות, כי האוניברסיטאות עדיין לא כפופות לחוק המכרזים. לו היו כפופות לו, היו יכולות קבוצות הרכישה, חרדיות ככל שתהיינה, לעתור כנגד ביטול המכרז, ולא רק לדרוש את החזר הוצאותיהן.

אך תרומתה של האוניברסיטה העברית לבלימת הנהירה החרדית לקריית יובל לא הסתיימה בפרשת המכרז. מרצה בכיר בה, פרופסור לכימיה בשם דני מנדלר, מקדיש הרבה מזמנו ומרצו למאבק החילוני. בין השאר נטל מנדלר חלק באחת הפעולות הפופולריות של הפעילים החילונים - חבלה בעירוב הנוסף שהקימו החרדים במקום. חרדים רבים אינם סומכים על העירוב הכללי של הרבנות ומקימים עירובים שכונתיים תחת פיקוח של ועד עירוב מקומי. השחתת העירוב המיוחד, בעיקר סמוך לשבת ובמהלכה, מגבילה את תנועתם של רבים מהחרדים, בעיקר כאלה שהתברכו בתינוק שטרם למד ללכת. החילונים טוענים שהחבלה בעירוב פיראטי ובלתי מורשה היא לגיטימית. אלא שבלהט המאבק חובל לפני שבועיים העירוב הכללי של העיר, פעולה שהעכירה דווקא את השבת של אלו הסומכים על העירוב של הרבנות. לפני שנה נתפס פרופסור מנדלר מחבל בעירוב המהודר בגבול השכונה, בסמוך לבית וגן. מהומה פרצה והמשטרה הגיעה ועיכבה את הפרופסור ואת החרדים לחקירה. מנדלר התלונן במשטרה כי מאז החבלה מאיימים עליו ומתנכלים לו. החרדים מצדם איימו לפנות לוועדת המשמעת של האוניברסיטה ולהתלונן על התנהגות הפרופסור. "אז מה אם אני פרופסור? עשיתי את המעשה כאדם פרטי, ואין לזה שום אחיזה מול האוניברסיטה", אמר אז מנדלר בתגובה לעיתונות, "חוץ מזה, כל האנשים שאני פוגש באוניברסיטה רק תומכים בי".

מעקב אחרי תפילות שבת

המאבק על קריית יובל ילווה אותנו, כך נראה, עוד שנות דור או יותר. החרדים ממשיכים להגיע לשכונה. לאחרונה אף ביקשו להקים לעצמם מינהל קהילתי נפרד. נציגיהם בעירייה איימו לייבש את תקציבי המינהל הקהילתי של קריית יובל, אם דרישתם לא תיענה. החילונים נלחמים בכל כוחם. מעט בעצרות רחוב, מעט בתקשורת, אך בעיקר בזירת הנדל"ן. חוץ מהניסיון למנוע מכירת בתים לחרדים, הם מנסים למנוע גם הקמת תשתיות ציבוריות וחינוכיות עבור החרדים בשכונה. סיירת מיוחדת מאתרת גני ילדים לא מורשים בבתים פרטיים. לפחות ארבעה גנים חרדיים שכאלו נסגרו בשנתיים האחרונות בלחץ ציבורי ומשפטי של ועד הפעולה. בתי המשפט מנעו גם את הקמתם של בתי כנסת בדירות פרטיות. אבל גם כאן הלך ועד הפעולה לא פעם רחוק מדי. פעם בשבוע, היה אחד מתושבי השכונה מפנה את אחד מחדרי ביתו, וילה בת שתי קומות, ומקיים בו את תפילת ליל שבת ותפילה בבוקרו של יום. בחדר לא היו סממני בית כנסת. לא היה בו ארון קודש, ולא היו בו סידורים וחומשים לשימוש המתפללים. את ספר התורה הביא אחד המתפללים בכל שבת בבוקר. אחרי התפילה הוגש קידוש קטן. במעמד צד אחד הוציא בית משפט השלום בירושלים צו להפסקת התפילה בשבתות. כעבור שבוע, במעמד שני הצדדים, שינה בית המשפט את טעמו, וביקר קשות את הפעילים החילונים על פנייתם לבית המשפט. "אין חולק כי אדם רשאי לארח בביתו חוגי בית, מפגשי חברים ועוד. בין אם מטרת מפגש החברים היא לשמיעת הרצאות, לשירה בציבור, למשחקי קלפים, לתפילה, או לכל מטרה אחרת. אין במטרת מפגשי החברים, הנעשית לעתים קרובות, ואפילו בזמנים קבועים, כדי לשנות מייעודו של הבית למגורים", כתבה שופטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, השופטת תמר בר אשר צבן. היא דחתה את טענת הפעילים על רעש הילדים המשחקים סביב הבית בעת שאבותיהם מתפללים. היא קבעה כי לו היו השכנים טורחים לבקש מעט שקט, היו נענים מיד.