בשבע 400: מיקרוסקופ

השבוע במדור- ללמוד מיחצני שליט מאת עדי גרסיאל. הטלאי הצהוב של הכתומים מאת חני לוז. דמוקרטיה סלקטיבית מאת ישראל מידד. ביקורת הנקרא וחדשות בחדשות מאת עדי גרסיאל.

עדי גרסיאל, חני לוז וישראל מידד , כ"ו בתמוז תש"ע

ללמוד מיחצני שליט

צעדת שליט המשיכה גם השבוע להשתלט על הכותרות. זה קורה בעיקר בגלל התגייסות תקשורתית חסרת תקדים ומביכה למדיי, עליה נכתב לא מעט בגיליון הקודם. אבל יש לכך גם פן נוסף שאין להמעיט בערכו - עבודת יחסי ציבור מוצלחת במיוחד. לכאורה, צעדה בת כמעט שבועיים אמורה לאבד מהר מאוד את המומנטום התקשורתי שלה. מה כבר יכול להיות מעניין לאורך זמן בכמה אלפים בודדים שצועדים? כדי להתגבר על כך, השכילו הקמפיינרים של מטה הפעולה לבנות את המסע בצורה שהוא יצעד משיא אחד אל משנהו, וייצור רצף של אירועים בלתי פוסקים. הנה כמה מהם: הפקת סרט המחאה הצהוב, מפגש סבו של שליט עם ראש הממשלה, פרסום תמיכתם של ארבעה שרי ביטחון לשעבר בעסקה, 'המנון הצעדה' שחובר בידי צביקה פיק ואחרים, מפגש בין נועם שליט לבלוגרים, הפקת חולצות 'גלעד עדיין חי', שילוב משפחתו של רון ארד בקמפיין, הפגנה מול ביתו של שר הביטחון במגדלי אקירוב, הצעדה בלב תל אביב והפקקים הבלתי נמנעים שיצרה, גיוס סלבריטאים ואנשי צבא בדימוס לצעדה, הקונצרט עם שלמה ארצי, נאומיהם של אישי ציבור כרב לאו ורון חולדאי, והיעד הסופי - אוהל המחאה בירושלים. כמעט כל אחת מהיוזמות הללו זכתה לכותרות ראשיות בעיתונים ובתקשורת האלקטרונית, ושמרה את סיקור הצעדה על אש גבוהה.

אז נכון שהקמפיינרים של שליט קיבלו רוח גבית תקשורתית חזקה במיוחד, אבל כדאי שגם אנשי מחנה ארץ ישראל יקחו ממסע היחצנות הזה כמה רעיונות. אפילו שאת הקמפיינים שלהם הם יצטרכו לנהל 'נגד הרוח'.

עדי גרסיאל

הטלאי הצהוב של הכתומים

כשמישהו מהימין מעז להשתמש במושג 'נאצי', כמו עונדי הטלאי הצהוב בגוש קטיף או מתנחל שצועק 'נאצי' לעבר יס"מניק אלים - מיד נעמדים הממונים על חשיבה תקינה-פוליטית על רגליהם האחוריות, ומייצרים כתבה נזפנית בערוץ 2 וראיון תוקפני בגל"צ. אך מה קורה כאשר פעיל שמאל קיצוני מעורר פרובוקציה אנטי-ישראלית עולמית, כשהוא משווה את פעילות צה"ל בעזה למעשי הנאצים, ולעיני המצלמות מצייר גרפיטי על בניין הסמוך לגטו וורשה לשעבר, בו נכתב "לשחרר את עזה"?

אצל רזי ברקאי, המגיש הבכיר בגל"צ, הסיפור עובר בצורה מאוזנת והוגנת: יוצר הגרפיטי, איש השמאל הקיצוני יונתן שפירא - סרבן שירות מזה 7 שנים ופעיל בתנועה הקיצונית 'לוחמים לשלום' המשווה בין חיילי צה"ל למחבלי אש"פ והחמאס - עולה לשידור. להנעמת ההאזנה, מושמע השיר הקרוי על שמו ומספר בשבחו, ואפילו שפירא בעצמו לא מבין איך משמיעים שיר כזה בגל"צ. מולו, לצורך האיזון, עולה לשידור דוד זוננשיין, מראשי ארגון הסרבנים השמאלני 'האומץ לסרב'. ברקאי הצליח ליצור איזון בין כל קצוות הקשת הפוליטית שבין מר"צ לחד"ש. שני המרואיינים וארגוניהם אינם מקבלים אף מילת תיוג כמו 'איש שמאל', וכמובן שלא נשמעת המילה 'קיצוני' במהלך הראיונות. ברקאי מאפשר לשניים להשתלח בצה"ל ובמדיניות ישראל כלפי עזה בלי אף מילת ביקורת: "עזה זה כתם מוסרי נוראי...  עזה הוא מקום כלוא - מיליון וחצי אנשים כלואים אנחנו מפציצים אותם.... עזה היא כמו גטו... הפשעים של ממשלת ישראל והצבא" (שפירא); "מה שישראל עושה שם הוא מזעזע, וכל אדם יהודי וחייל צריך לסרב להשתתף למען מדינת ישראל "(זוננשיין).

בדרך אגב ברקאי מאפשר גם הצצה להגדרה האישית שלו למושג 'פשע': "כשאתה אומר פשעי ממשלת ישראל, אז זה נשמע כאילו היישובים עדיין שם וצה"ל עדיין שם, כלומר.. אל תיסחף". ולסיום, רזי מאפשר להציץ גם לזיכרון הפנומנלי שלו - מה קרה כשישראל יצאה למבצע 'עופרת יצוקה': "חטפנו עשרות אם לא מאות קסאמים". מאות? אלפים! אלפי טילים נורו על יהודים חפים מפשע. אבל אל תגלה, שמור על סודיות בקשר הצבאי, רזי. מישהו עלול להאזין לך.

חני לוז

דמוקרטיה סלקטיבית

בתכנית 'ביציע עם גאולה אבן ועודד שחר' לפני שבוע רואיין בצלאל רז, דודו של גלעד שליט. הלה טען שבגלל שיש "רוב" בעם בעד שחרורו ללא תנאי של אחיינו, ועקב העובדה שיש הרבה צועדים, על הממשלה להיכנע כי "זאת מדינה דמוקרטית". הוא חזר על קביעה זו פעמים רבות במשך ראיון ארוך.

אינני בא בתלונות נגד קרובי משפחתו של שליט. בעצם, זה תפקידם. אני כן מבקש להתלונן על התנהגותם הלא-מקצועית, ואולי המוטה פוליטית, של אבן ושחר, שלא ראו לנכון לשאול לפחות שתי שאלות מתבקשות:  הראשונה -  אם הגישה הדמוקרטית שלו נכונה, מדוע הממשלה לא נכנעה לציבור אחר בזמן ההתנתקות? השנייה - איך הוא יכול לטעון שכמה עשרות אלפים ברחוב הם הרוב? המספרים שיצאו להפגין נגד ההתנתקות, ובזמנו גם נגד הסכמי אוסלו, גדולים הרבה יותר. איך זה שאבן ושחר, צוות די דברני בדרך כלל, נאלמו פתאום דום ולא הקשו עליו בנקודות אלו?

מראיין חריף יותר, מישהו מסוגו של אמנון אברמוביץ', היה טוען שהתבטאות כזו מפי רז היא בעצם גילוי של "פאשיזם רחוב". אבל מדוע לא נשאל רז  לפחות אודות גישתו הדמוקרטית המעוותת והבנתו הלקויה של תפקידה של הממשלה? האם לקרובי השבוי שליט מותר לומר הכל, כולל תעמולה פוליטית מוזרה, מבלי להישאל על כך?

האם בחוסר הלחץ הזה על רז טמון איזה רצון סמוי לסייע לו, להקל עליו את המאבק בממשלה, שכנראה מעדיפה לשמור על חייהם של רבים למרות סבל הפרט?

ישראל מידד

ביקורת הנקרא

בן־אליעזר תקף את יועצו של ברק: "אני עיראקי, אשפד אותך" (ישראל היום)

האם השופט אדמונד לוי עודכן בעניין?

טרם נראתה בארץ תנועה המונית שכזו (יעל פז-מלמד, מעריב)

מילא שהיא לא סופרת את מחאת הימין האדירה נגד ההתנתקות, אבל להתעלם בלי בושה מהפגנת 400 האלף של השמאל?

ארבעה אקדחים נעלמו ממטען מאבטחי ראש הממשלה(ynet)

לא להתרגש, הם בטח היו טעונים בכדורי סרק

תחנה מלבנון השתלטה על שידורי גלי צה"ל

(nrg-מעריב)

אתם בטוחים שזה קרה רק השבוע?

חדשות בחדשות

* על פי טיוטת הרפורמה ברשות השידור, שפורסמה בעיתון 'דה-מרקר', הצעדים העיקריים יהיו מעבר לחמישה ימי עבודה, גמישות ניהולית, הימנעות מפיטורים ושקט תעשייתי לעשר שנים. עלות הרפורמה מוערכת ב-700-800 מיליון שקל.

·פוליטיקאים יפי מראה מסוקרים יותר בתקשורת הישראלית - כך עולה ממחקר שנערך באוניברסיטת חיפה. על-פי המחקר, ככל שהופעתם החיצונית של פוליטיקאים נאה יותר – עולה תדירות הסיקור התקשורתי שלהם בערוצי הטלוויזיה.

* אחרי 20 שנה, מבקר המסעדות הוותיק של עיתון הארץ, דניאל רוגוב, יפסיק לסקר מסעדות בעיתון ויתמקד בכתיבה על יינות בלבד. את מקומו יתפוס שגיא כהן.

עדי גרסיאל.