בשבע 401: 5 שנים לגירוש. כיצד יש לפעול כדי למנוע גירוש נוסף?

צבי הנדל - לשעבר ראש מועצת חוף עזה, נדיה מטר - יו"ר תנועת 'נשים בירוק', ד"ר דרור אידר - חוקר ספרות ותרבות

שאלת השבוע, בשבע , ד' באב תש"ע

ההידרדרות הביטחונית נבעה מהגירוש / צבי הנדל - לשעבר ראש מועצת חוף עזה

חשוב לזכור ולהזכיר שרוב האירועים בשנים האחרונות שהעמידו אותנו במצב בין-לאומי קשה, כולל המשט האחרון לעזה, כמעט כולם נבעו מפעולת הגירוש. כלומר, גם כשאנו לא אוהבים לומר "אמרנו לכם", חשוב לזכור שכמעט כל מה שאמרנו קרה בפועל, ועוד הרבה יותר גרוע ממה שציפינו. למשל, עליית חמאס לשלטון – ברור לכל המומחים הצבאיים וההיסטוריונים שחמאס עלה בזכות הגירוש. הם אמרו לתושבי עזה שאם גם אריק שרון, גיבור ישראל, בורח, סימן שאין טעם לדבר אלא רק הטרור עוזר. חצי שנה לפני הגירוש עשו סקר אהדה בעזה, ולחמאס היו פחות מ-10% אהדה. חודשים אחדים לאחר הגירוש הם זכו בבחירות ברוב מוחץ. מסקנה – עזרנו לערבים להבין שהתזה שלהם נכונה.

אומרים שלפני הגירוש גם נפלו טילים על שדרות. אבל אנשים שוכחים שלפני הגירוש היתה נופלת מרגמה או שתיים בחודש או רקטה פעם בשנה. לא כל יום עשרות טילים ומרגמות.

עד כה נדרשתי לרמה הכי פרקטית – ביטחון, ולא דיברתי על ערכים נעלים כמו עם ישראל וארץ ישראל, כי כעת אני עונה לאלה שרוממות הביטחון בגרונם.

אבל אני גרתי בגני טל לא בשל צורכי ביטחון אלא כי זה חבל ארץ שלנו, ובצורה נורמלית עם בונה את ארצו. לכן נוסף על הצורך לדבר על הקשר הישיר והחד-משמעי בין הגירוש למצב הביטחוני והמדיני הגרוע שלנו היום, יש לחזק את רוח האומה. יש להבהיר שמי שבורח מהטרור הטרור רודף אחריו. להבהיר שמי שמרים יד על המדינה גודעים את ידו ואת כל סביבתו, ומשיבים מנה אחת אפיים.

לצערי, המצב היום הוא שאמירה של אנשים פרו-ישראלים מאומות העולם חזקה מאמירה פרו-ישראלית של אנשים משלנו. לכן עלינו להאמין באמת הבסיסית שלנו ולא להתבייש לומר אותה קבל עם ועדה.

..........................................

השטח צריך להוביל / נדיה מטר - יו"ר תנועת 'נשים בירוק'

היינו מצפים שאחרי התוצאות הנוראיות של הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, לעולם לא ידברו מנהיגינו על עוד אפשרות להפקיר חבלי ארץ. היינו מצפים ממבצעי ותומכי הגירוש להכאה על חטא ובקשת סליחה.

אפילו שרוב העם מתנגד לוויתורים ומבין שבלי יהודה ושומרון, לא ישרוד גוש דן - אין לנו היום מנהיגים פוליטיים המעזים להכריז בפשטות על העקרונות הבסיסיים לקיום עם ישראל בארצו: עם ישראל יוכל לחיות בבטחה בארצו רק אם נשב, נבנה ונתנחל בכל מקום; הארץ הזאת שלנו ורק שלנו; לעולם לא נוותר עוד על אף שעל; אנו כמהים לחזור למקומות שהפקרנו.

לצערנו, הכרזות אלו, במקום שיהוו מצע פוליטי, מעלים אצל מנהיגינו הפוליטיים גיחוך וזלזול. חבל. דווקא עמידה על עקרונות אלו היתה מחזירה לישראל את ההרתעה והכבוד היהודי שמאז הסכמי אוסלו נרמסו ברגל גסה.

בהעדר מנהיגות פוליטית חזקה, כנראה המשימה של שמירה על ארץ ישראל שוב נופלת על הכתפיים של כל אחד מאיתנו. כך היה מאז ומתמיד. המנהיגות הרשמית של העם, הפוליטית והדתית, לא רצתה בשיבה לציון ובהקמת המדינה. באו תלמידי הגר"א, בא הרצל, והתוו את הדרך. אחרי ששת הימים, כשהעניק לנו הקב"ה במתנה את ארץ ישראל, שוב לא רצתה המנהיגות הפוליטית והדתית לבצע את משימתה. קם גוש אמונים, דחף להקמת יישובים ביש"ע וגרר את ההנהגה. כן, ליחידים יש אפשרות לשנות את המציאות, ויש לצאת למאבק כבר עכשיו, בטרם יוחלטו החלטות.

המאבק הזה מתפרס על תחומים רבים ואין כאן מקום להרחיב. אביא רק שתי דוגמאות:

*בצבא - עלינו להכריז בצורה ברורה שחיילינו לא יהיו שותפים עוד לאף פשע גירוש או הפקרת חבלי מולדת.

*בשטח - מחובתנו לעבות את הנוכחות היהודית ביו"ש, להפר את גזירת ההקפאה, לבנות, להתרחב.

ככל שנבהיר בצורה חד-משמעית, בדיבורים ובמעשים, שלא נחזור על התמימות ועל הטעויות שלנו מלפני חמש שנים, כך בע"ה נצליח.

..........................................

שינוי תודעתי / ד"ר דרור אידר - חוקר ספרות ותרבות

חשבון הנפש מאז עקירת יישובי הגוש כמעט שלא נערך בתחום התודעה. עיקר הדיונים נסבו סביב הכוח הפוליטי וצורות ההתנגדות. השבר הרוחני פגע בעיקר בקשר שבין חלק מציבור המתיישבים לבין המדינה. לולא דמסתפינא הייתי אומר שכמעט הוחמצה השעה לשינוי מהפכני.

והשינוי המהפכני צריך להתרחש בתחום התודעה. המחשבה שאם נקים עוד מאחז ועוד יישוב נוכל לקדם את סדר היום הלאומי בכיוון הנכון, נובעת ממקום שלא אירעה בו מעולם עקירה. משך שנות דור התקיימו יישובי הגוש בעוז ובביטחון, ותוך כמה ימים נעלמו כלא היו. אז מה יועילו המאחזים והרחבת השכונות אם הוזנח הדבר העיקרי  - התודעה הציבורית?

נחזור על הראשונות: הזירה המרכזית להתמודדות על עתידה של מדינת ישראל, לא רק עתידם של יהודה ושומרון, אינה נמצאת בשטח הפיזי אלא בשדה הרעיונות. ולא, לא צריך להקים עוד ישיבה, וגם רבנים יש לנו די והותר. יש להתמודד בשדה הרוח – הקמת מכוני מחקר, תמיכה במחקרים בתחומי הרוח והחברה, כניסה מסיבית לאמצעי התקשורת למיניהם, השתרשות באקדמיה הישראלית ובמערכת המשפט. אינטלקטואלים אנחנו צריכים, ואין סתירה בינם לרבנות; גם רבנים יכולים להיות אינטלקטואלים.

גם ההפגנות והדיבורים נגד נתניהו מלמדים שהלקח לא הופנם. לא עכברא גנב אלא חורא. לא המנהיג אחראי לבדו להשטת הספינה הלאומית; הוא תלוי בצאן מרעיתו, לא רק בתמיכה האלקטוראלית, אלא בעיקר בתמיכה הנפשית והאינטלקטואלית בו ובכיוונים שבהם גם הוא מאמין אבל עומד לבד ללא גייסות. המחנה השמרני והניאו-שמרני (הכולל כמעט את רוב המחנה הציוני, הימני, הדתי והחרדי) לא השכיל מעולם לייצר חלופה תרבותית רצינית שתוכל בבוא הזמן לתפוס את מקומה של האליטה המתנוונת שמוסיפה לאחוז בקרנות המזבח ולשמחתה מצליחה בכך, בעיקר בשל העובדה שאין לה ממש מתחרים. לחרפתנו, אם לא נבין זאת, נעמוד שוב מול אסון. להיסטוריה יש דרכים משונות משלה ללמד אותנו בינה.