בשבע 401: הדו"ח החשאי של רגבים

בשבע , ד' באב תש"ע

הדו"ח החשאי של רגבים  / חני לוז

ארגונים הפועלים בזירה החוץ-ממשלתית ושואפים להשפיע על דעת הקהל, עושים זאת על ידי הפצת האג'נדה שלהם לציבור דרך העיתונות. מקבלי ההחלטות, קרי הפוליטיקאים, מושפעים הן משיחות ישירות עם פעילי הארגון, והן מהמסרים המגיעים אליהם דרך כלי התקשורת. אם כן, איך משיגים צפיית שיא בנתוני הדו"חות שמפיקים הארגונים?

אופן ההכנה הוא כזה: מתאמים עם עיתונאי שיפרסם את הממצאים, בדרך כלל בעיתון כתוב. לאחר מכן, בתיאום עם כתבים ברדיו ובטלוויזיה - מעלים את ממצאי הדו"ח במהדורות החדשות וביומנים. שלב גיבוי נוסף הוא פרסום מאמרי דעה באותו עניין, המאזכרים את הארגון.

בשבוע שעבר הפיק 'בצלם' דו"ח המבוסס ברובו על נתונים ישנים שלהם ושל ארגוני שמאל קיצוניים אחרים. התזמון היה חשוב: ערב נסיעת ראש הממשלה לארה"ב.

הדו"ח פורסם בחדשות גל"צ משעות הבוקר, כולל כתבה ביומן 'בוקר טוב ישראל' ואיזכור בכל מהדורה ומבזק חדשות. לאחר כמה ימים ראיין רזי ברקאי  ב'מה בוער' את יהודית קרפ, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. קרפ דיווחה על מכתב הטוען לאפליה לרעה של מפגינים מהשמאל הקיצוני. כמובן שהאייטם הובא ללא צד מאזן.

האם המתכון עובד גם כשיש חומרים מהצד השני של המפה?

השבוע פרסם ארגון 'רגבים' - התנועה לשמירת אדמות הלאום, דו"ח רציני המבוסס על עשרות פסקי דין שנחקרו ועובדו במשך חודשים רבים. הדו"ח מוכיח את ההטיה הפרו-שמאלנית ופרו-פלשתינית בפסקי בית המשפט העליון בתחום אכיפת החוק נגד בנייה בלתי חוקית.

במדינה הדמוקרטית שלנו, בה התקשורת אמורה לבקר את הממסד השלטוני, מתבקש היה שערוצי השידור הממלכתיים יעסקו בממצאים. אולם מסתבר שהדו"ח הניב אלם מוחלט במערכות החדשות. במהלך יום ראשון ושני לא שודרה אף מילה על ממצאי הדו"ח, וכותביו לא הוזמנו לאולפני גל"צ, רשת ב' או ערוץ 1. ב-Ynet  אף סירבו לפרסם מאמר דעה של אחד מבכירי 'רגבים'.  הדו"ח כנראה ימשיך לחכות עד שיהיו בתקשורת הישראלית חופש ביטוי ושוויון הזדמנויות.

......................................................

חכמים על מתנחלות  / רבקי גולדפינגר

תוכנית האקטואליה של ערוץ 10 'מועצת החכמים' בהנחיית דן מרגלית אמורה לכאורה לשקף את מגוון הדעות בחברה הישראלית. אלא שסביב השולחן יושבים עו"ד דב וייסגלס, גדעון לוי, ארי שביט, ד"ר גדי טאוב ועו"ד אלדד יניב - כל חמשת הגברים הללו ממוקמים אידיאולוגית בנקודות שונות בסקאלה השמאלית של המפה הפוליטית. לשם איזון או גיוון, על תקן האישה-הדתייה-הימנית ישבה עד לפני כחודש תושבת עפרה וכתבת מקור ראשון יפעת ארליך (שהחליפה את ציפי חוטובלי לאחר שזו נבחרה לכנסת).

לאורך התכנית היתה ארליך נציג ימני-נשי בודד מול חבורת גברים אסרטיביים, עם ניסיון תקשורתי רב ואג'נדה שמאלית ברורה. "ארליך היא אישה, מתנחלת וימנית בדעותיה, מה שמכסה עבור המפיקים שלוש נישות בכיסא אחד בלבד, ובאולפן קטן זה לא מעט. שאר הפאנליסטים מקפידים להתנגח בה לפי תור, ולפעמים גם כולם יחד" כתבה בזמנו סמדר השילוני, מבקרת הטלוויזיה באתר  ynet. ארליך מודה שנתקלה במהלך הופעותיה בקשיים מרובים בהעברת המסרים. "היו בהחלט מצבים שעברו את גבול הטעם הטוב. מדובר בפאנל גברי אשכנזי ושמאלני. זהו חוסר איזון הזועק לשמיים ודיברתי על כך רבות עם כל הנוגעים בדבר. הגעתי למסקנה שבאופן אישי ומקצועי הבמה אינה נכונה עבורי ולכן עזבתי".

לאחר פרישתה של ארליך פורסם על מועמדת חדשה לתוכנית: העיתונאית אמילי עמרוסי. אך עמרוסי סירבה בתוקף. "כבר מתחילת התוכנית מחזרים אחריי במלוא המרץ ובעבר אפילו הוצע לי שכר נאה עבור השתתפותי", חושפת עמרוסי, "אבל מבחינתי התשובה היא 'לא' מוחלט. ראשית, התכנית משודרת גם בשבת ושנית, חוסר האיזון בה הוא משווע וכל טיעון יהודי-לאומי נשמע בתוכנית רק כקישוט לטיעונים האחרים. מבחינתי מדובר בבזבוז זמן".

לדעת עמרוסי, אנשי הימין אינם אמורים להסכים לכללי משחק לא הוגנים שכאלה, ועד שהמצב לא יתוקן אין לקחת חלק בתוכניות מסוג זה. "אני משתתפת בתוכניות אקטואליה שונות ורואה בכך חשיבות רבה. אבל במועצת-החכמים ותוכניות דומות אסור לנו להשתתף, עד שמישהו במערכת יפנים שאנחנו לא מוכנים לשמש עלה תאנה של אף אחד". 

מחדשות 10 נמסר בתגובה: "הרכב הפאנל של 'מועצת החכמים' נקבע על פי שיקולים שונים, לאחר לא מעט ניסיונות, ולדעתנו, מבחינה עיתונאית וטלוויזיונית הוא ההרכב המוצלח ביותר".

.........................................

הארץ לא שלנו, וגם ירושלים / ישראל מידד

המשורר אורי צבי גרינברג כתב לפני יותר מ-70 שנה: "יש אמת אחת ולא שתיים, כשמש אחת וכשם שאין שתי ירושלים". ל'הארץ' יש כנראה בעיה עם הקונספציה הזאת או עם החשבון הזה. לפני שבועיים פרסם העיתון כתבה תחת הכותרת: "תכנית המתאר של ירושלים בדרך לאישור. המגמה: סיפוח מזרח העיר". לא, הבעיה איננה כל כך בשימוש במונח 'סיפוח', וגם לא ברמיזה הברורה במילה 'המגמה'.  הבעיה היא שהעיתון כותב על "תוכנית המתאר הנרחבת ביותר לירושלים זה 50 שנה, המאחדת מבחינה תכנונית את מזרחה ומערבה".  שומו שמיים.  43 שנים מאז שהכנסת החליטה להחיל את ריבונות ישראל על ירושלים כולה, ו-30 שנה לאחר שנחקק חוק היסוד: ירושלים הבירה, אשר חיזק את שלטונה של מדינת ישראל בכל חלקי העיר, בא הארץ ומתריע נגד "מגמה של סיפוח".

אינני שולל מבעליו, מנהליו ועורכיו של העיתון לקבוע קו מערכתי המתנגד לרעיון של ירושלים אחת ומאוחדת. אבל לא להכיר בעובדה שהעיר, מבחינה חוקית (ואנחנו מכירים היטב את התמסרות העיתון למען ההגנה על החוק), כוללת שטחים משני עברי הגבול שהיה קיים, באופן מלאכותי, למשך 19 שנה בלבד? את האמת הזאת לא זוכרים בעיתון?  האם בהארץ רוצים שערביי העיר, שחיו במה שהיה פעם 'שטח ירדני כבוש', יקבלו מים, ביוב, חשמל, איסוף אשפה ועוד תשתיות ללא תוכנית מתאר?

.........................................

ביקורת הנקרא

בבחירות הקרובות אני מתכוון לרוץ לכנסת (גיא מרוז, nrg) השאלה איפה הוא יזיק פחות: בתקשורת או בפוליטיקה, נותרה פתוחה

.........................................

פעם אמרתי "כן, לשחררו (את שליט) בכל מחיר" וכעבור זמן כתבתי את ההיפך: "לא לשחררו בכל מחיר". ובשתי הפעמים צדקתי (יואל מרקוס, הארץ) פלא שמרקוס הוא הפובליציסט הבכיר בעיתון לאנשים חושבים?

.........................................

טיב טעם מפטרת עשרות עובדים ומפחיתה שכר (ynet) זה מה שנקרא קפיטליזם חזירי

.........................................

רשמו בפניכם: אנגליה וברזיל בגמר. אנגליה אלופת העולם ('ועדת המדרוג', מוסף הארץ, 11/5) מילא אם התחזיות הפוליטיות והביטחונית שלהם היו יותר מדויקות

 

 

חדשות בחדשות / עדי גרסיאל

הממשלה אישרה השבוע את מינויו של ד"ר אמיר גילת לוועד המנהל של רשות השידור. זאת מתוך כוונה למנותו בהמשך ליו"ר הרשות.

.........................................

הרשות השנייה תבדוק את התכנים ששודרו בתוכנית הפתיחה של התוכנית 'מועדון לילה' ('קשת', ערוץ 2) בסוף השבוע האחרון. זאת בעקבות טענותיו של אברי גלעד על כך שבתוכנית נכללו ניבולי פה.

.........................................

ערוץ 7 מדווח כי ארבע שנים אחרי מלחמת לבנון השנייה, הגישו השבוע בארה"ב נפגעי מתקפות הטילים של חיזבאללה תביעה נגד תחנת הטלוויזיה הערבית 'אל-ג'זירה'. התובעים טוענים כי התחנה שידרה בכוונה ותוך הפרת כללי הצנזורה הצבאית, שידורים חיים ממקומות נפילות הטילים, ואפשרה לחיזבאללה לכוון באופן מדויק יותר את טיליהם.