בשבע 401: הקרב של הוועד

'כתום המאבק' מתאר אירועי המאבק על גוש קטיף, אך עושה זאת בעיקר מהזווית של ועד המתיישבים

חגית רוטנברג , ד' באב תש"ע

כבר משלב הכריכה, לא קשה לזהות את הקו המנחה של ספרו החדש של אלישיב רייכנר 'כתום המאבק'. התמונה האידילית משהו בה נראית חיילת מסייעת לילדה קטנה, מתאימה להלך רוח שאפיין פלח מסוים מאוד במאבק.

חמש שנים לאחר הגירוש, מוציא רייכנר את הספר המבקש להוות מסמך היסטורי-תיעודי של סיפור המאבק על גוש קטיף, תוך בירור סוגיות שטרם ניתנה להן תשובה, כדברי המחבר בהקדמתו. 19 פרקי הספר אכן מגוללים בשפה עניינית את השתלשלות האירועים בשנה וחצי האחרונות לקיומו של גוש היישובים. לצד ההתפתחויות במערכה הפוליטית מתוארת גם מסכת המגעים מול המינהלת והממשלה, ולצד דיונים פנימיים של מטה המאבק בגוש מובאים גם תיאורים מעשיים מהשטח. כל זאת כמעט ללא ניתוחים או פרשנויות, אלא ברמת הדיווח העיתונאי.

אולם במובן מסוים צריך לומר שעיקר חסר מן הספר. כמי שמבקש לגולל באמת את סיפור המאבק, קשה להתעלם מכך שבאור הזרקורים נמצא סיפורו של מטה המאבק של גוש קטיף, בליווי אינטנסיבי של ציטוטים נרחבים מה'עדכאן' – עלון המטה, ושל חברי המטה עצמם. 'רוח גוש קטיף', כפי שהיא מכונה על ידיהם, שהובילה את מאבק המטה עד לימיו האחרונים, וגם לאחריו, התאפיינה במושגים של אהבה, אמונה, ערכים וכיוצא באלה. מול הקו הזה התייצבו אופוזיציות שונות, בשלבים מסוימים אפילו מועצת יש"ע, כפי שמתאר הספר. אולם הביטוי הניתן לכל אלו שאינם שייכים למטה הוא זעום באופן יחסי, ולעיתים לא קיים.

מול הפרקים המהללים את יוזמת הסרט הכתום של המטה, אין אפילו אזכור אחד לצמיד הכתום שיזמה תנועת 'שנית גמלא לא תיפול'. מול התיאורים הנרגשים של מבצעי פנים אל פנים, פזורות רק פסקאות בודדות בעניין המאבק על סירוב הפקודה ושכנוע החיילים, וגם שם מובאים הדברים לעתים בליווי ביקורת. מול הסקירה המחמיאה של הצלחת מבצע השרשרת, מתוארת פעילותם של הגורמים המיליטנטיים יותר שהשתכנו במעוז הים (המלון) ובמאחז טל ים ככזו שפגעה קשות במאבק. חסימות הכבישים זוכות גם הן לאזכורים בודדים, לא בהכרח מחמיאים. מקומם של מאות בני הנוער שגדשו את בתי המעצר וסירבו להזדהות נפקד לגמרי מן הספר. אירועי כפר מימון השנויים במחלוקת מתוארים בעיקר במשקפיים של מועצת יש"ע, כאשר הביקורת על מעשיהם מוזכרת בצורה מינורית. אגב, הבולטות הלא מאוד פרופורציונית ביחס למאבק לה זוכים הפעילים מישיבת ירוחם, מעוררת תמיהה מסוימת על החלטות המחבר, איש הגרעין התורני בעיירה הדרומית.  

ועוד נקודה למחשבה: המאבק על צפון השומרון, שהיה בעל אופי שונה לחלוטין, אינו מתועד בספר. הוא ייאלץ להמתין כנראה לגורם אחר שירים את הכפפה.