בשבע 402:המפלילים

את יחסי הציבור הרעים מול הציבור הדתי לאומי הרוויח השב"כ ביושר לפני למעלה מעשור בפרשת ההתנכלות לסגן אורן אדרי, ומאז נראה כי בארגון לא לומדים את הלקח * המגזר הנרדף על ידי הארגון למד לנטרל את שיטות החוקרים המיומנים, שמגיעים לאחוזי הצלחה נמוכים בפענוח פרשיות בצד היהודי * מעצרו של חיים פרלמן צפוי להתגלות כאחת הפרשיות המביכות, שחושפות שיטות פסולות של הגוף הביטחוני בעל הפריווילגיות הכמעט בלתי מוגבלות

יאיר שפירא , י"א באב תש"ע

העוינות לשב"כ בציבור הדתי, שנולדה עם אדרי והתעצמה עם חקירתה המשפילה של הר שפי, הגיעה לשיאה עם חשיפתו של הסוכן המסית והמדיח 'שמפניה', אבישי רביב. בשנים האחרונות משלם הארגון את מלוא המחיר של אי האמון

בבוקר תשעה באב התקשרתי לאורן אדרי. לפני שש עשרה שנה שירת אדרי כסגן מפקד פלוגה בלבנון. הצלחתו בשדה הקרב ומסירותו הרבה לחייליו שלחו את מפקד הגדוד דאז, גבע ראפ, להמליץ לקדם אותו לתפקיד מ"פ. בחופשות הקצרות הכיר הקצין הצעיר את אשתו לעתיד, וכבר נקבע יום להעמדת חופה. אלא קודם שיעמוד תחתיה, ביקש אדרי לצאת להשתטח על קברו של רבי נחמן מברסלב באומן שבאוקראינה. הוא הגיש בקשה לשלטונות הצבא, ואלו הודיעו כי לשם כך עליו להתייצב לתחקיר בטחוני במחנה שנלר בירושלים.


בפרשת אדרי גילו בחטיבה היהודית כי האפשרות להפעיל לחץ פיזי על נחקרים יהודים נתקלת בביקורת ציבורית עזה, ואשר על כן מוגבלת ביותר. הם גם גילו כי כל השכבה המועדת לפורענות בקרב מתיישבי יו"ש מתודרכת היטב, שולטת בתרגילי החקירה הנהוגים ובעיקר מצווה לשתוק בכל מחיר
השיחה החלה בתשבחות של החוקרים על הישגיו של אדרי כמפקד בלבנון, ואז קיבלה הפגישה תפנית מפתיעה. הם הציגו עצמם כאנשי מוסד וביקשו ממנו להטמין במהלך הביקור באוקראינה מתקנים זעירים לגילוי קרינה. במשך שעות הם תיארו בפניו את החשיבות הלאומית של המשימה שהוטלה על כתפיו, תוך שהם שבים ומשבחים את מסירותו ויכולותיו. ולפתע, בחדות, החלו לשאול אותו על חבריו בקריית ארבע ודרשו שיספר להם על פעולות לא חוקיות שביצעו נגד ערבים. "כל עולמי היה אז לגדל לוחמים ולשמור על ביטחון המדינה", מספר אדרי "לא הייתי מעורב פוליטית, אפילו לא שמעתי חדשות. מאוחר יותר, כששאלו אותי אם רציתי לפוצץ את האוריינט האוס, אמרתי להם שאני לא יודע מה זה האוריינט האוס. הם פרצו בצחוק, אבל באמת שעד אז אפילו לא שמעתי עליו". תשובותיו של אדרי כי אינו יודע כלום נענו בחרפות וגידופים. אך חוקריו, שהתגלו עתה כאנשי שב"כ, לא הסתפקו בהשפלת אדרי לבדו. "אתה ממזר, שקרן, אתם הכיפות הסרוגות הפורנוגרפיה של המדינה ושל היהדות", הם הטיחו בפניו. שנה מאוחר יותר תשמע מרגלית הר שפי עלבונות דומים בחדרי החקירות של השב"כ. הקצין המצטיין הוטח בקיר, הוכה והושפל ונחקר כששק על ראשו. "הרגע שבו הכול התבהר לי", מספר אדרי "היה כאשר זרקו אותי לצינוק קטן וסגרו את דלת הפלדה. הקירות היו מלאות כתובות בערבית, ציורים של ידיים עם רובים וציורים של הר הבית. פתאום תפשתי שמבחינתם אני חמאסניק".

לא רק אדרי החל להרגיש כך. ראש הממשלה יצחק רבין התחיל באותה תקופה במסע הדה לגיטימציה למתיישבים ביש"ע בכלל ולדמותו של הצעיר הדתי לאומי בפרט. כרמי גילון, אז סגן ראש השב"כ, הוביל את המגמה בארגון הכפוף לראש הממשלה. עשור קודם לכן חשף השב"כ את אנשי המחתרת היהודית. למרות החשדות החמורים שהבשילו לכתבי אישום והרשעות, לא התייחסו אנשי השב"כ בברוטאליות לאנשיה. היחס היה הדדי. העיתונאי חגי סגל, אז מנאשמי המחתרת, כתב מאוחר יותר כי למרות שהארגון שקד על הבאתם לדין, הרי שהם התייחסו אליו כ"שב"כ שלנו". רבין וגילון שינו כיוון. אדרי זוכה בבית המשפט מכל כוונה לפעילות חבלנית, ונותר עם הרשעה בנטילת תחמושת מצה"ל (ספורט לא חוקי, אך עממי באותם הימים). העוינות לשב"כ בציבור הדתי, שנולדה עם אדרי והתעצמה עם חקירתה המשפילה של הר שפי, הגיעה לשיאה עם חשיפתו של הסוכן המסית והמדיח 'שמפניה', אבישי רביב. בשנים האחרונות משלם הארגון את מלוא המחיר של אי האמון.

שופט העליון זועם

השופט אדמונד לוי זעם ביום רביעי האחרון כשהתברר שהשב"כ לא הביא את חיים פרלמן לדיון בערעור על תנאי מעצרו בבית המשפט העליון. "לא יכול להיות שהחשודים מבודדים מהעולם החיצון ולא יכולים לדעת על זכויותיהם. לא ראיתי התנהגות כזאת כל ימי חיי", אמר השופט. הפרקליט המשיב מטעם המדינה טען כי מדובר בתקלה, אך סביר שמדובר במדיניות מכוונת. השב"כ לא יכול להרשות לעצמו עוד תקלות בפרשת פרלמן.  

פרלמן, בן 31, הוא חניך ישיבת 'הרעיון היהודי' שבמשך שנים הסתובב בחוגי הארגונים הכהניסטים - שנתיים מתוכן כסוכן שב"כ. הוא נראה הרבה בסביבתם של פעילים מרכזיים כאיתמר בן גביר ונעם פדרמן. הוא נעצר מספר פעמים: על התקהלות אסורה, על כתיבת גרפיטי ועל חסימת כביש בימי ההתנתקות. פעם אחת הוא הועמד לדין על עבירת אלימות, אך זוכה. פרלמן התבגר, נישא לפני כחמש שנים וניסה להקים לעצמו חיים חדשים ושלווים. הוא נרשם ללימודי חינוך גופני במכללה הדתית גבעת וושינגטון, אך כשביקש לקבל תעודת הוראה סורב בשל עברו הפלילי. בוועדת ערר של משרד החינוך התנגד קצין הביטחון של המשרד נחרצות למתן התעודה. המסלול המקצועי עליו עמל פרלמן בשנים האחרונות קרס, והוא נקלע למצוקה כלכלית ואישית קשה. אלא שאז הופיעו לפתע ידידים מן העבר. מקורביו של פרלמן מספרים כי הפגישות עם אנשי השב"כ חודשו תחילה במלונות זולים. בהמשך עברו הפגישות למלונות יוקרתיים יותר ויותר. גם הסכומים שקיבל פרלמן תמורת המפגשים הלכו ותפחו. תחילה הוא קיבל מאות אחדות בכל מפגש. במפגשים האחרונים טיפס הסכום לאלף וחמש מאות שקלים למפגש שבועי, יותר ממה שהיה האיש יכול לקוות לו בתור מורה מתחיל.

לבד מאירוח נדיב ודמי מחיה זכה פרלמן גם באוזן קשבת. החוקרים התמקדו בבעיות אישיות ופילוסופיות שהטרידו אותו. יחסי התלות הלכו ונבנו עד שהחליטו בשב"כ כי הגיע הזמן. החוקרים הודיעו לפרלמן כי הם ימשיכו בפגישות רק אם יעביר להם מידע בעל ערך. פרלמן לא היה יכול להרשות לעצמו, כלכלית ונפשית, להיעזב בידי מושיעיו, והחל לספר על מטעני דמה, פרובוקציות והתקהלויות. אנשי השב"כ הבהירו כי הם לא מתעסקים בזוטות מעין אלו, מבחינתם זו אינה סחורה. פרלמן ניסה להביא דבר בעל ערך וסיפר כי יש לו מידע על רצח ערבים בדקירות לפני יותר מעשור. החוקרים ביקשו שיוכיח רצינות ופרלמן מסר מספר פרטים שבשב"כ טוענים כי היו אלו פרטים מוכמנים, כאלה שלא פורסמו מעולם בתקשורת, ורק החוקרים והמעורבים בפשע יכולים לדעת עליהם. אך עדיין פרלמן הסתיר טפחיים והתחמק מהמשך החקירה.

לו היה הסיפור מתרחש לפני כעשור היו חוקרי השב"כ עוצרים את האיש ומובילים אותו לחקירה אינטנסיבית, שבסופה היה פרלמן נשבר ומספר את הידוע לו. אך בהיותם למודי תבוסות בשנים האחרונות, ידעו במחלקה היהודית כי חקירה שכזו עלולה להיכשל. מחיר יחסי הציבור הרעים של הארגון נתן את אותותיו. המסר של גילון ורבין כי השב"כ כבר אינו 'שלנו' הוטמע היטב, ואיתו גם דרכי ההתמודדות בחקירה מול חוקריו המיומנים של הארגון. היה ברור כי אם פרלמן ייעצר בשלב זה, יהיה קשה מאוד לשבור את שתיקתו.

למדו לשתוק

השב"כ הוא גוף מפונק. זכויות היתר שמוענקות לו בחקירת חשודים ובהפרה של זכויות אזרחיות מייתרות במקרים רבים את עבודת איסוף הראיות הדקדקנית והמתישה, שהיא לחם חוקה של המשטרה. אומנם מעבר למנגנוני הפיקוח החיצוניים על הארגון, טוענים בשב"כ למדיניות של ריסון עצמי של הכוח הרב שניתן בידיהם. אך הריסון לא מגיע עד כדי ויתור על פריווילגיות שמקצרות מאוד את משך פיענוחו של תיק. אשר על כן השב"כ מצטיין בעיקר בשני תחומים: באיסוף מידע מודיעיני - אנושי או אלקטרוני, ובשבירה של חשודים בחדרי החקירות. כאשר מגיע מידע מודיעיני הנראה אמין, המצביע על חשדות בתחומים שעליהם מופקד הארגון, החשוד נעצר. הוא מפליל את עצמו או מפריך את החשדות בחדרי החקירה, אך הוא כמעט אף פעם לא שותק. מיומנות רבה של החוקרים, שימוש באמצעי לחץ פיזיים, תקופות חקירה ארוכות ללא זכות לראות עורך-דין, מביאים את השב"כ לתוצאות יפות בתחום. בפרשת אדרי גילו בחטיבה היהודית כי האפשרות להפעיל לחץ פיזי על נחקרים יהודים נתקלת בביקורת ציבורית עזה, ואשר על כן מוגבלת ביותר. הם גם גילו כי כל השכבה המועדת לפורענות בקרב מתיישבי יו"ש מתודרכת היטב, שולטת בתרגילי החקירה הנהוגים ובעיקר מצווה לשתוק בכל מחיר. השבוע התרעמו בארגון על הגיבוי הציבורי שנראה כי הציבור הדתי נותן לשותקים בחדרי החקירות, שהרי אם היו חפים מפשע - מדוע אינם מנסים להפריך את החשדות נגדם? אלא שהלגיטימיות של המחלקה היהודית בארגון נפגעה, לאחר שזו שיתפה פעולה עם הפגיעה בלגיטימיות של ציבור המתנחלים והציבור הדתי. מה גם שחפים מפשע הועמדו לדין. אדרי קיבל התנצלות בדיעבד מאחד מראשי הארגון. שני ראשי שב"כ טענו אחרי שנים בתקשורת כי ידעו שמרגלית הר שפי חפה מפשע.

הכישלונות הרבים של החטיבה היהודית רשומים על שם אותה שתיקה. המידע המודיעיני שאוסף השב"כ במקרים רבים אינו מספיק להרשעה. במקרים אחרים, חשיפת המקורות בבתי המשפט מתנגשת עם רצונו של הארגון שלא לחשוף שיטות פעולה וסוכנים. כך למשל בפרשת הטרור היהודי בראשית העשור, בו נרצחו לפחות שמונה ערבים חפים מפשע. השב"כ עלה על עקבותיה של רשת טרור יהודית, שפעיליה לא היו מגובשים לכדי ארגון של ממש, אך קיימו יחסי גומלין ביניהם. למרות שהשב"כ פענח למעשה את מקרי הרצח, כנראה בעזרת סוכנים, הרי שמעולם לא הצליח להביא לדין את הרוצחים. הוא הצליח להכניס לכלא לתקופה ממושכת שני מתיישבים מחברון שבכליהם נמצאו אמצעי חבלה, ולהרשיע בניסיון לרצח שלושה תושבי בת עין שנתפסו כשהם מניחים מטען רב עוצמה סמוך לבית ספר לבנות במזרח ירושלים. אבל בחדרי החקירות הם נתקלו בעיקר בשתיקה. הראיות שנאספו לא הספיקו בבית המשפט, ורוב עצורי הפרשה שוחררו. השב"כ נאלץ להסתפק בהצלחתו לכלוא לתקופות ארוכות את מניחי המטען, אך כינויים בשם 'מחתרת בת עין'  מטשטש את העובדה שהם היו חלק מחבורה גדולה יותר, החשודה במעשים חמורים יותר, שרובה חמק מלתת דין על מעשיו.

הארגון הובך

החוקרים הניחו לפרלמן ללכת לדרכו, והוא, שהבין כי נפל למלכודת, מיהר להתייעץ עם חבריו בן-גביר ופדרמן. הם ציוו עליו לנתק קשר, והחוקרים נאלצו לשנות את קו הפעולה. אל פרלמן, ששוב חיפש פרנסה, הגיעו שני אנשי שב"כ שהציגו את עצמם כבעלי חברה להדבקת מודעות רחוב וביקשו להעסיק אותו. אלא ששני השב"כניקים גילו חוסר הבנה מביך בהדבקת מודעות, והם נאלצו לשנות את עיסוקה העיקרי של החברה למתן קנסות לכלבים משוטטים. גם שם האמינות לא הרקיעה שחקים, וחבריו של פרלמן, שהבינו במה מדובר, ציידו אותו במכשיר הקלטה כדי לתעד את שיחותיו עם שני אנשי העסקים ההזויים. השניים ביימו עסקת נשק, כדי להגביר את אמונו של פרלמן, והחלו משוחחים עמו שיחות מסוכנות. הקלטות והתמלילים מאותן שיחות לא נותרו רק בידיו של פרלמן וחבריו. העתקים הועברו מבעוד מועד למערכות החדשות בעיתונות הכתובה ובטלוויזיה. באחד הבקרים הודיע פרלמן למעסיקיו כי לא יגיע יותר. בצהרי אותו יום הוציא השב"כ צו מעצר נגד האיש. בערב פשטו אנשיו על הבית בגבעת וושינגטון, עצרו את פרלמן והחרימו את הקלטות שהיו ברשותו. למחרת מצא עצמו הארגון במבוכה רבה, כשהתמלילים החלו להתפרסם בתקשורת ובהם נשמעים אנשי השב"כ מדיחים את פרלמן למעשי טרור. השבוע הבהירו בארגון שמאז פרשת שמפניה עבר השב"כ שידוד מערכות, ופעילות סוכניו מפוקחת באופן הדוק. לא היתה הדחה אמיתית לפעילות לא חוקית, טוענים שם, אלא ניסיון של הסוכנים לרכוש את אמונו של האיש. אך גם אם בשב"כ מבקשים לזכות מחדש ביחסי אמון עם הציבור הדתי, הרי לפחות כרגע מסרבים שם לשלם על כך במטבע קשה. הארגון מעולם לא התנצל על פרשת שפניה, על מעצרו של הקצין המצטיין אדרי, או על העלילה נגד מרגלית הר שפי. בינתיים שוהה לו פרלמן בחדרי החקירה, ולפי כל האינדיקציות - יושב ושותק.