בשבע 402:דרך ארץ

אלבום הבכורה "דרך שורשים" של עמית טרבולסי מציג יוצר צעיר ומקורי שמצליח להעביר את אהבת הארץ שלו במילים ובלחנים.

אמציה האיתן , י"א באב תש"ע

הוא פשוט חמוד.

זו אמנם פתיחה קצת מוזרה למדור ביקורת מוסיקה, אבל זה הדבר הראשון שעולה לי בראש, תוך כדי האזנה ל'דרך שורשים'. מדובר באלבום ביכורים, וודאי כבר זיהיתם שאני אוהב במיוחד לכתוב על הסוג הזה של המוסיקה.

אבל להסתפק בתואר חמוד לעמית טרבולסי, שיצר את הדיסק הזה, יהיה בהחלט בלתי מספיק. מדובר ביוצר צעיר ומאוד מוכשר. כותב, מלחין, שר ומנגן בגיטרות, קלידים, מפוחיות, מלודיקה, דרבוקה ואפילו קחון (אתם לא יודעים מה זה? גם אני לא). אם כל זה לא מספיק בשביל להגדיר אותו כמוסיקאי מחונן, תם מוזמנים להאזין לאלבום הבכורה, ואם גם אז לא תשתכנעו - תעברו לעמוד הבא בעיתון, אין בינינו שום דבר משותף.

טרבולסי כותב על כל מה שמעסיק אותו בארצנו הקטנטונת וזה בהחלט מעניין. הוא לא משתמש במילים גבוהות ולא מנסה להרשים. מה דעתכם למשל על שיר אהבה לארץ שנפתח במילים: "אם לא היתה לי ארץ עליה לשכב, לגרד בה ת'גב, ואם לא היתה לי ארץ כמוך, איפה הייתי עכשיו", או שיר הנושא, שמספר על בית כנסת ישן, אליו נכנס להתפלל, ומסתיים במילים: "ועם ליבי הרוטט כשפניתי לצאת, ניגש הזקן צדקה ביקש לתת, הוא אמר תבוא תמיד כאן כל הזמן פתוח, ואם אתה רוצה יש במקרר דג מלוח".

האסוציאציה הראשונה שעלתה לי בזמן ההאזנה מתחברת לאלון אולארצ'יק. גם הקול הגבוה, גם היכולת להתפרע מבלי להכביד על המאזין, ובעיקר המקוריות המתפרצת מהמילים והמנגינות.

ההפקה המוסיקלית נעשתה יחד עם גיל עקיביוב, יוצר ותיק ומאוד מקצועי, שתרם ודאי לתוצאה המלוטשת של המוסיקה, דבר שאני כמאזין, אינני מוכן לוותר עליו, אפילו באלבום ביכורים. אהבתי במיוחד את הרצועה השלישית של 'אתה תקום תרחם ציון' בסגנון שקט ונוגע בנשמה, ולהבדיל, את 'לכה דודי' – הרצועה האחרונה, שעשויה בסגנון קופצני, עם מפוחית וירטואוזית, ובתוספת קולה המתוק של מעיין – אחותו הקטנה של עמית.

כדי שאתם תוכלו לקרוא בנחת את השורות האלה, עמית נלחם יחד חבריו ליחידה, ובכך מוכיח את האמת שעומדת מאחורי המילים, הנוטפות אהבה למולדת. ואם זו לא סיבה מספיק טובה לרכוש את הדיסק, אז אפשר להישאר עם הסיבה המקורית והבנאלית – המוסיקה האיכותית, והחיבור לכל אותם מרכיבים טובים בחיינו בארץ ישראל.