בשבע 402:פעילות השב"כ בחוגי הימין הקיצוני

ברוך מרזל, מנחם לנדאו, ונפתלי ורצברגר עונים לשאלת השבוע

ירעם נתניהו , י"א באב תש"ע

הקונספציה השמאלנית / ברוך מרזל

כשעברנו השבוע ליד משרד החוץ, סיפר לי ח"כ ד"ר מיכאל בן ארי, על האמצעים הטכנולוגיים החדישים המותקנים בבניין המפואר והמחודש של המשרד. אבל מיד הסכמנו שטכנולוגיה ופאר יש שם למכביר, הבעיה שהיתה ונותרה היא שאין שם קונספציה, אין דרך. ולכן בסוף כל מערכה אנחנו מפסידים. זו הבעיה הגדולה שלנו - יש צבא מצוין, משטרה טובה, מודיעין חזק ושב"כ איכותי, אבל תמיד הטעות היא בקונספציה.

כאשר כל המערכות מורעלות בשקר ותעמולה של מזרח תיכון חדש, כשהמחבל אבו מאזן מכחיש השואה נעשה איש שלום, אז האנרגיות מופנות כלפי מי שצועק שהמלך עירום. זו הסיבה שבמקום שהמחלקה היהודית בשב"כ תעסוק באנרכיסטים ושמאלנים שונאי ישראל, הם עסקו בגירוש יהודים מגוש קטיף וברדיפת מתיישבים צדיקים. במקום שירדפו את פורעי נעלין, מוציאים צווי מעצר והרחקה מִנהליים נגד מתיישבים. במקום לגרש מהצבא את ענת קם וחבריה, הם עסוקים בגירוש מהצבא של ישיבת הר ברכה.

כשמסמנים את הימין כאויב, הכול כשר ואין דין ואין דיין. הפעלתו של הסוכן 'דדה' והחשיפה הנדירה של ההקלטות שהקליט חיים פרלמן, היא האקדח המעשן של הימין לאחר שנים ארוכות של טענות נגד השב"כ. הפעלת מדובב שיפענח מקרה כזה או אחר היא דבר אחד, אך הפעלת סוכן מדיח היא לא לגיטימית, לא מוסרית ומוכיחה שהגיע הזמן לעשות ניקוי אורוות ושידוד מערכות בשב"כ.

אם לא נעשה זאת הם ימשיכו לצדד בשחרור מחבלים שרובם יחזרו לעסוק בטרור, אבל ירדפו ללא רחם את היהודים היושבים בכלא. הם יכבדו שייח'ים עוינים ויפגעו ברבנים. וכשפוגעים בבית כנסת זה לא יעניין אותם, אך שפוגעים במסגד הם משתוללים. הם יתנגדו להריסת בתי מחבלים אך יהרסו לפדרמן את ביתו על תכולתו.

זה המחדל של המרמרה, זה מה שגרם לאסון אוסלו שהתפוצץ לנו בפנים. לכן הוכינו קשות במלחמת לבנון כי הראש שלהם היה עסוק בצדיקי גוש קטיף ולא היה להם זמן לנסראללה.

 

 

 

פעילות הכרחית  / מנחם לנדאו, לשעבר ראש אגף בשב"כ וראש היחידה היהודית

השב"כ אינו עוסק ברוב השקט של הציבור, אלא בשוליים הקיצוניים, משמאל ומימין. כגוף האמון על פי ייעודו גם על מניעת טרור וחתרנות מדינית, הרי שטיפולו בכל הקשור ל'עבריינות אידאולוגית' הוא הכרחי. זאת כחלק משמירה על ביטחונה של המדינה ועל אופייה כמדינה דמוקרטית. שאם לא כן הטרור, הן מימין והן משמאל, ישתולל ברחובות והאנרכיה תחגוג ואז אנה אנו באים.

לצערי, העבריינות האידאולוגית של הימין מאופיינת בפעולות אלימות, שיש להן הצדקה בעיני מבצעיהן. אידאולוגית – ואין זה משנה אם מדובר בנקמה, הענשה או ניסיון להשפיע על החלטות –  המרחק קצר מכאן עד לקיחת החוק לידיים וביצוע פעילות ללא סמכות חוקית.

ההיסטוריה של מדינת ישראל, בעיקר מאז מלחמת ששת הימים, מלאה באירועים אלימים  ובפעילויות שהסתיימו ברצח. פעילויות שהיו לא רק כנגד ערבים, אלא גם כנגד יהודים ששיאם היה ברצח ראש ממשלה בישראל!

כיוון שהשב"כ מופקד על השגת מודיעין על פעילות חתרנית, המסכנת את קיום המדינה וביטחונה, פעילותו מחייבת כיסוי מודיעיני יסודי ומתמיד. הרי די בפעילות אחת של קבוצה  קטנה או מפגע בודד כדי לסכן חיי אדם, לשבש את חיי היום יום ולסבך את מדינת ישראל במישור המדיני. שיטות העבודה הן רבות ומגוונות וכולן במסגרת החוק, תוך כדי איזון בין צורכי הביטחון לזכויות האזרח במדינה דמוקרטית.

יצוין שבתקופה שבה עסקתי בנושא השגנו שיתוף פעולה מצד חלקים גדולים בימין אשר התנגדו לפעילותם של הגורמים הקיצוניים באזורם. הם האמינו שאותם קיצונים פוגעים ומזיקים להתפתחות מפעל חייהם. בזכות עזרה זו נמנעו לא מעט פעילויות אלימות, שעלולות היו להסב נזק בעל ישוער גם להם ומפעלם וגם למדינה.

המסקנה מכל הנ"ל היא שפעילות השב"כ בקרב הימין הקיצוני היא משימה חיונית מאין כמוה שהימין הקיצוני-האקטיבי 'הרוויח' ביושר.

 

 

מצעד האיוולת של הסוכנים / נפתלי ורצברגר, עורך דין

אולי, אין ברירה, אולי לא מצאנו שיטה אחרת, אבל ההיסטוריה מלמדת שהפעלת סוכנים על רקע אידאולוגי פוליטי, סכנתה מרובה מתועלתה.

וגם אם פורמלית היא לגיטימית, האיוולת שמלווה אותה דרך קבע צריכה לשמש תמרור אזהרה מהדהד.

איסר הראל היה איש אמונו של דוד בן גוריון, שליטה הכל יכול של מדינת ישראל הצעירה, והיתה לו ולהראל ראש השירותים החשאיים של אז, אובססיה, הוא ראה בכל מקום סוכנים רוסים שבאו להכין את הקרקע להשתלטות סובייטית על המדינה שנוסדה זה עתה.

לאובססיה הזו היה בסיס. סליקי הנשק המוסתרים בקיבוצים המתגלים מפעם לפעם שישים שנה אחרי על ידי קשישים המסרבים להוריד עמם את הסוד אל הקבר, מגלים כי מתחת לפני השטח אכן רחשה תנועה עממית שסגדה לסטאלין וביקשה כי שמש העמים תזרח גם כאן.

אבל במסגרת הזו גייס השב"כ סוכנים בשמאל הקיצוני, שתל מיקרופונים במשרדי מפ"ם, ועשה עוד כמה דברים שעברו את הגבול בין פקיחת עין לגיטימית לבין הפיכת הארץ למקום שבו שוררים הפחד והחשש מפני סוכנים ומלשינים ומדכאים שיח פוליטי חופשי.

אדם ברוך המנוח כתב הרבה על תקופת חבירתו לנתן ילין מור, מנהיגה של לח"י וחבר כנסת מטעמה ששינה בינתיים את טעמו והפך לשמאלן קיצוני, אותו סובבת חבורת תמהונים וסוכני שב"כ – שחיפשו את המטבע מתחת לפנס.

כל מה שקרה בשמאל בשנות החמישים והששים, קורה בשנים האחרונות בימין: הכל חושדים בכולם, ותמונות של תמהונים הזויים לצד נבלים צבועים בתחפושת, הפכו לשגרת חיים משמימה למדי.

בהיסטוריה של מדינת ישראל ידוע לפחות מקרה אחד בו הקו העדין בין מודיעין לביצוע פשע נחצה ברורות: רצח ישראל קסטנר, איש בכיר במפא"י של אז. האם הרצח בוצע על ידי קיצונים של ממש או בידי סוכני שב"כ שליחי בן גוריון – עד היום לא ברור לגמרי. הליך משפטי חפוז יחד עם חנינה סגרו עניין והותירו שובל ספקולציות ותהיות.

הפרק הראשון בספרו של ירוסלב האשק, 'החייל האמיץ שוויק', מספר איך סוכן חרש היושב במסבאה מצליח להפיל בפח ולמשוך בלשונו את שוויק ולהביא למעצרו – מסתבר שהשיטה הישנה והטובה של הפעלת סוכני חרש ממשיכה להצחיק יותר מאשר להביא לממלכה תועלת של ממש, ולהכניס למציאות מימד של תעתוע בידיוני, איך מצוטט חיים פרלמן – "המופע של טרומן".