גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

הזדמנות לשינוי מדיני - שולחן עורך

לראשונה בחייו הפוליטיים, נתניהו נהנה מתמיכתו של העיתון הנקרא ביותר בישראל. עליו לנצל את הרוח הגבית הזאת כדי לחזור אל נתיב התנועה הנכון
29/07/10, 13:08
עמנואל שילה

1.  מאז בחירתו לראשות הממשלה לפני 16 חודשים מקרטע בנימין נתניהו בדרך מדינית שאינה דרכו, ואינה מתיישבת עם המצע המדיני שעל בסיסו קיבל מנדט מבוחריו.

כזכור, נתניהו פרש מממשלת שרון רגע לפני ביצוע הנסיגה מעזה ועקירת היישובים, באמרו כי אינו יכול להיות שותף למהלך הזה. לאחר שעזה נפלה בידי החמאס והנסיגה ממנה הוכחה ככישלון מדיני וביטחוני, דיברו בליכוד על כך שהמו"מ המדיני הפך בלתי רלוונטי. אין פרטנר פלשתיני להסכם מדיני שיתפוס בשטח. מדינה פלשתינית אם תקום ביהודה ושומרון תיפול גם היא בידי חמאס, הסבירו נתניהו וחבריו. בני בגין הוסיף שגם בקדימה מבינים את זה, ולכן קיווה לצרף אותה לאחר הבחירות לממשלת אחדות בראשות הליכוד.

לאחר הוויתורים המפליגים שהציע אולמרט לפלשתינים, היה ברור שלממשלת נתניהו לא יהיה על מה לדבר עם אבו-מאזן. הרי לא יעלה על הדעת שנתניהו והליכוד יחלקו את ירושלים, ומצד שני ברור שאבו-מאזן לא יסכים למדינה פלשתינית ללא מזרח ירושלים כבירתה.

 

 

2.  אלא שעל בחירתו של נתניהו לראשות הממשלה הוטל צל כבד כחצי שנה קודם לכן, כאשר העם האמריקני בחר לנשיאו את ברק חוסין אובמה. אובמה לא איחר להצדיק את החששות מפניו. אהדתו הבסיסית לעולם המוסלמי ביחד עם עצות אנטי-ישראליות שקיבל ממקורביו, הולידו מדיניות של חמיצות עוינת כלפי הידידה הוותיקה והדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, והארת פנים מתרפסת כלפי שליטי ערב והאסלאם. זחוח מנצחונו הסוחף בבחירות ומשיעורי התמיכה הגבוהים בו שהראו הסקרים, אובמה נהג בראש ממשלת ישראל בהתנשאות בוטה וגלויה. "נפלנו על ממשל איום ונורא", הצטדקה לימור לבנת בהסבירה את התהום שנפערה בין ההצהרות שלפני הבחירות לבין המעשים שלאחריהן.

במקום לעמוד על זכותה של ישראל לדאוג לאינטרסים החיוניים שלה על פי הבנתה, נתניהו  וחבריו התקפלו תחת הלחץ. בצעד ששילב טעות מדינית עם פשיטת רגל אידיאולוגית, הודיע נתניהו בנאום בר-אילן על תמיכתו בהקמת מדינה פלשתינית.

כצפוי, ההכרזה מרחיקת הלכת מצד יו"ר הליכוד רק גרמה לאבו-מאזן להתבצר בסרבנותו. ממדיניות של "יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו" שעליה הצהיר פעם, עבר נתניהו למדיניות של "יתנו - יקבלו, לא יתנו - יקבלו עוד יותר". וכך נגררה ממשלת הליכוד לשרשרת מחוות ללא תמורה, ששיאן בהקפאה החמורה, המפלה וחסרת התקדים של הבנייה בהתיישבות היהודית ביו"ש. בינתיים מנצלים הפלשתינים את השקט היחסי לתנופת בנייה ששיאה בהקמת העיר החדשה רוואבי, שנועדה ליצור רצף התיישבות פלשתיני ולנתק בין יישובי מערב בנימין למזרחה. אבו מאזן למד שבתנאים המדיניים הנוכחיים הסרבנות משתלמת.  

 

 

3.  גם התנאים הפוליטיים לא הקלו על ראש הממשלה. כשלנגד עיניו הלחץ החיצוני הצפוי על ישראל, החליט נתניהו לצרף לממשלתו את מפלגת העבודה המובסת. בכך נוטרל חלק מהלחץ הפנימי שהיה צפוי מצד אליטות השמאל אילו החליט נתניהו לבסס את ממשלתו רק על הגוש הימני-דתי. באמצעות כניסתו לממשלה, שמירת תיק הביטחון בידו וחלוקת כהונות שרים לחבריו, הצליח אהוד ברק לחמוק, לפחות זמנית, מתשלום המחיר המתבקש של תבוסתו המהדהדת בבחירות - התפטרות מראשות המפלגה. אך ככל שחולף הזמן גוברים קולות הביקורת ומתחזק האגף האופוזיציוני במפלגת העבודה. ברק נותר למעשה יו"ר ללא מפלגה.

נתניהו ממשיך לתת לברק כבוד ומשקל הרבה יותר ממה שמצדיק כוחו הפוליטי, שהיה דל מלכתחילה ומאז כינון הקואליציה רק הולך ומתכרסם. לא ברור על סמך אלו הישגים בתפקידיו הבכירים בעבר או בהווה ראוי ברק לאמון הרב הזה. הקצין המבריק והמעוטר שקנה את תהילתו בלוחמת קומנדו זעירה, לא הוכיח הצטיינות דומה בתפקידים בכירים - לא בצבא ובטח שלא כשר ביטחון או כראש ממשלה. לעומת זאת נזקפים לחובתו כשלונות אסטרטגיים רבים: הנסיגה המבוהלת והמבישה מלבנון וההבלגה על חטיפת שלושת חיילי צה"ל לאחריה; ההתמודדות המהוססת וחסרת האונים עם 'אינתיפאדת אל אקצה' שעלתה במאות קרבנות; ולאחרונה - הטיפול הכושל בספינת 'מאווי מרמרה', שגרם נזק בינלאומי אדיר לישראל. ברק מרבה להשתמש באמצעי החביב על שרי ביטחון כושלים מהשמאל המבקשים לרצות את מצביעיהם: התעמרות במתנחלים. סגירת ישיבת הסדר שמגלה עצמאות מחשבתית מוגזמת, או אכיפה דרקונית של גזירות ההקפאה מעבר למה שנכלל בהחלטת הקבינט - הכל הולך. וכך, כשבשנים האחרונות כהונת שר הביטחון נתונה על פי רוב בידי מפלגת העבודה, הופכים המתנחלים לציבור היחיד בין הירדן לים אשר חי תחת כיבוש של ממשל צבאי עוין. לא לנצח יוכל נתניהו להתנער מאחריותו לתוצאות מעשיו של אהוד ברק, לו הוא מעניק גיבוי עקבי ומלא.

 

4.  לאחרונה חלה התבהרות מסוימת בעננה המדינית התלויה מעל לראשה של ממשלת נתניהו. אובמה מתחיל ככל הנראה להבין שמדיניותו המתרפסת כלפי האסלאם לא מובילה לשום מקום. הציבור האמריקני מגלה חוסר שביעות רצון שהביאה לצניחת התמיכה שהוא מעניק לאובמה בסקרים. בעוד מספר חודשים יתקיימו בחירות לקונגרס, ואובמה ותומכיו הדמוקרטים הבינו שאין להם ברירה אלא לחייך לישראל. נתניהו התקבל הפעם בוושינגטון בכבוד ובאהדה, גם אם מעושה. הצהרותיו כי הקפאת הבנייה לא תוארך התקבלו ללא מחאה של ממש. בנסיבות הללו יכול נתניהו כעת להשלים את המהלך ולהשתחרר אט אט ממלכוד מתווה המדינה הפלשתינית שאליו הוא נקלע.

קשה לצפות מנתניהו שיכריז כי התמיכה במדינה פלשתינית היתה טעות שהוא חוזר בו ממנה. אבל ראש הממשלה יכול להציב תנאים משלו למשא ומתן, ובעיקר עליו להימנע ממחוות נוספות ומכניעה לתנאים שמעמידים הפלשתינים. המשא ומתן הוא אינטרס פלשתיני יותר מאשר ישראלי, ואין שום סיבה שישראל תזחל אל שולחן הדיונים. חזרה למדיניות של "לא יתנו - לא יקבלו" היא המינימום שנתניהו נדרש לשוב אליו, שאם לא כן - במה עדיף שלטונו על שלטון השמאל. בוודאי שאין מקום למחוות כגון העברת שטחים נוספים לשליטה ביטחונית של הרשות הפלשתינית. שטחי סי המצומצמים שבשליטת ישראל הם כבשת הרש שנותרה כדי למנוע את התעוררות הטרור הפלשתיני ולהבטיח חיים נורמליים להתיישבות היהודית. אם נתניהו לא זוכר זאת, על חבריו בליכוד ובחזית ארץ ישראל להזכיר לו.

 

5.  נתון חשוב שהתפרסם אתמול יכול לסייע לנתניהו להשתחרר מחששותיו מפני אליטות השמאל ולחזור אל עצמו ואל דרכו. לאחר עשרות שנים בהן זכה 'ידיעות אחרונות' לשליטה טוטאלית בשוק התקשורת הישראלית, הצליח העיתון החדש 'ישראל היום' להעפיל לראש טבלת החשיפה של העיתונות היומית בישראל. לראשונה מזה שנים רבות קם מתחרה של ממש למקהלת העיתונאים השמאלנית שדחפה את כל ממשלות ישראל ואת הציבור בישראל למדיניות של התפרקות מערכים יהודיים וציוניים ומנכסים אסטרטגיים.

'ישראל היום' אינו עיתון ימני, אבל הוא שומר על איזון ראוי בין שמאל לימין. עיתונאים בעלי דעות ימניות אינם משמשים בו עלה תאנה, והם נהנים ממעמד מקצועי שאינו נופל מזה של בעלי הדעות השמאלניות. מדור הרכילות המעטר את עמוד הגב שלו אינו מעיד על אנינות טעם, אבל גם בתחום הצהוב הזה הוא לא גרוע יותר ממתחריו.

יש המבקשים לגמד את ההישג בטענה כי 'ישראל היום' הוא חינמון. אך אין ספק שאלמלא היה מדובר בעיתון מקצועי ומעניין, לא היו ישראלים רבים כל כך מוצאים בו עניין ומבזבזים עליו את זמנם, שבמקרים רבים יקר לא פחות מכסף. כידוע, גם עבור הצפייה בערוצים 1, 2, ו-10 לא משלמים כסף, וגם לא עבור ההאזנה לרשת ב' ולגל"צ או עבור הגלישה באתרי החדשות. ואף אחד לא מזלזל בגלל זה ברייטינג שמשיגים כלי התקשורת החינמיים הללו.

בעקבות המהפך הזה במפת התקשורת נהנה נתניהו, לראשונה בחייו הפוליטיים, מתמיכתו של העיתון הנקרא ביותר בישראל. עליו לנצל את הרוח הגבית הזאת כדי לחזור אל נתיב התנועה הנכון. המסקנה הנוספת המתבקשת היא שלא רק בתחום העיתונות המודפסת אלא גם בתחום התקשורת המשודרת יש לאפשר שוק פתוח ותחרות חופשית. זה יהיה הרבה יותר הוגן והרבה יותר נעים אם ניתן יהיה להקים גם תחנות רדיו וטלוויזיה שבהן הקול היהודי והלאומי אינו בטל בשישים.