חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

הענקת אזרחות לילדי עובדים זרים שנולדו בארץ - שאלת השבוע

בנימין בביוף, יעל דיין וח"כ הרב חיים אמסלם עונים על שאלת השבוע
29/07/10, 13:08
ירעם נתניהו

לשמור על הרוב היהודי  בנימין בביוף / חבר מועצת העיר תל אביב (ש"ס)

אענה כיהודי מצוי: אנו חיים במדינת ישראל - המדינה היהודית היחידה בעולם. כדי לשמור על צביונה של המדינה שלנו עלינו להקפיד על כמה כללים: לעודד את הילודה, לשמור על הרוב היהודי על ידי עידוד עלייה יהודית, למנוע את תופעת הירידה מין הארץ, למנוע התבוללות, למנוע התאזרחות של לא יהודים המגיעים מטעמי עבודה ואף מטעמי פליטות.

מצבם של ילדי מהגרי העבודה והפליטים הוא מצב קשה, וכיהודי דתי לבי חרד אליהם. אולם בראש מעיניי נמצא צביונה של מדינת ישראל והחשיבות לשמור עליה כמדינה יהודית. עם כל הצער והכאב, עליי כנציג ציבור דתי מוטלת עליי החובה לייצג את אזרחי המדינה היהודיים ולדאוג להם ככול שאוכל כדי למנוע התבוללות, כמו שהתריעו אבות אבותינו וסבנו שברחו מארץ מוצאם והגיעו לארץ ישראל אך ורק כדי למנוע ההתבוללות הזאת. האם נביא את הגויים האלה אלינו היום על ידי הענקת אזרחות? לכן אני רואה במעשי שליחות מן המדרגה הראשונה, לומר לעתים דברים קשיים שאינם פופולריים ואף לקבל תגובות נאצות, והכול בגלל שאני אומר את האמת ואת מה שאחרים חוששים לומר, תוך כדי התעלמות מבוחריהם ומאמונתם היהודית.

חשוב גם לזכור שברוב העולם המערבי ילדים שנולדו בשל שהות בלתי חוקית של הוריהם אינם זכאים לאזרחות. כמו כן, בכל העולם יש ילדים שנולדו בארץ מסוימת כי הוריהם היגרו מטעמי עבודה, אבל האם זה אומר שהם זכאים לאזרחות אוטומטית? ישראלים שנוסעים לשליחויות בעולם ומביאים ילדים לעולם - האזרחות שלהם נשארת ישראלית, וכך צריך להיות גם במקרה של מהגרי עבודה שמגיעים לישראל ומביאים ילדים. ילדיהם צריכים לקבל את האזרחות של הוריהם ולא ישראלית.

 

 

לקלוט את מי שכבר כאן יעל דיין / חברת מועצת העיר תל אביב (מרצ)

בניגוד לשאלה, לדעתי לא נכון לראות במקום הלידה קריטריון למתן תושבות, אלא יש לראות בישראליות של הילדים קריטריון. כלומר המבחן צריך להיות מספר שנים שהילדים חיו כאן, גם אם הם לא נולדו בארץ בפועל.

כרגע ההצעה שעומדת על הפרק היא שמי שנכנס בדרך לא חוקית לארץ – בשום מצב לא יקבל תושבות. לדעתי זה לא נכון ויש בכך להעניש את הבנים על חטא אבותם. הרי הילד גדל כאן, הווייתו ישראלית והוא מדבר עברית, אז מה לנו להעניש אותו על המעשה של הוריו?

כמו כן, כרגע ההצעה היא שאחד הקריטריונים שלא לגרש ילד הוא שאם הוא לומד במערכת החינוך הוא לא יגורש. כלומר החל מכיתה א' ומעלה. לדעתי צריך להרחיב את הקריטריון גם לגן חובה ולטרום חובה, כמו שקורה בפועל בתל אביב.

יום-יום אני רואה את הקליטה של הילדים בחברה ובקהילה, וחלק מהם אפילו משרתים בצבא. איך אפשר לגרש אותם רק מפני שלא נולדו כאן?

ברור שאם לא מגרשים את הילדים לא יגרשו את ההורים כי הם המשפחה הגרעינית. ונכון שיש חשש שיבואו עובדים זרים וילדו כאן ילדים רק כדי לא יגרשו אותם, וכדי למנוע זאת, לצערי, ילד בן שנה הוא כן בר גירוש. אבל ילד שהגיע לארץ בגיל שנתיים או חמש, והלך לבית הספר – אפילו שלא נולד כאן, יש להשאיר אותו כי הוא כבר התערה כאן מבחינת השפה, התרבות והחינוך.

ברור שכל הקריטריונים הנ"ל צריכים להיות חד-פעמיים. הרי כרגע מדובר במספר נקוב של ילדים, ולהם צריך לתת מענה. מדובר בכאלף מאתיים ילדים, רובם בתל אביב, ומתוכם כשמונה מאות עומדים בקריטריונים של ההצעה החדשה. לדעתי יש להרחיב את ההצעה הזו, ואחר כך לנהל מדיניות שמקפידה בנושא העובדים הזרים ושדורשת הגבלת זמן. וברגע שמקבלים את ההחלטה הזו לא צריך לנהל מדיניות של כיבוי שריפות, אלא צריך להיות ברור שישראל לא נותנת תושבות או אזרחות גם למי שיש ילדים. הרי לא ייתכן שמגרשים ומביאים אחרים במקומם. זו דלת מסתובבת שאינה הגונה ואינה תקינה כי בפועל יש צורך בעובדים זרים.

 

לקבוע קו ברור ח"כ הרב חיים אמסלם / סיעת ש"ס

ראשית כדאי לזכור שזהו נושא מורכב, עדין ומסובך. מדינת ישראל זקוקה לכוח עבודה זר בתחומים מסוימים, אך במידה רבה נוצרה תלות מוגזמת בעובדים הללו, עד שבלעדיהם נדמה כאילו לא ייתכנו חקלאות, בנייה או סיעוד בישראל.

צעד ראשון שחשוב לעשות בעניין הוא צמצום העסקת עובדים זרים והכנסת יותר ויותר ישראלים לעבודה בתחומים אלו. הדבר נחוץ במיוחד כדי למנוע הפיכת העובדים הזרים למעין עבדים, תופעה די שכיחה לצערנו. אנשים אלו שבאים ממדינות שונות וחיים בישראל לעתים תקופות ארוכות, מביאים גם ילדים לעולם. שנים של התעלמות פושעת הביאו אותנו למצב שיש 1200 ילדי עובדים זרים בישראל.

לפתחה של הממשלה הזו הובאה הבעיה במלוא חומרתה. אין ספק שיש הכרח, אחת ולתמיד, לקבוע מסמרות בעניין. מקבלי ההחלטות נדרשים למתוח קו ברור, ולקבוע אילו משפחות צריכות לשוב לארץ מולדתן. אך עם זאת, קביעה זו צריכה להיעשות בשום שכל ותוך התחשבות במצבים סבוכים ומסובכים, המעורבים לעתים במקרים אלו. בהקשר זה חשוב לזכור את דברי הרמב"ם ביחס לנאמר בדברים (כג, טז-יז) 'לא תסגיר עבד אל אדוניו, אשר יִנצל אליך מעם אדוניו. עמך יֵשב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו, לא תוננו'  - "הרי עם היות זה רחמים, יש עוד במצווה זו תועלת גדולה, והיא להקנות לנו המִדה הנעלה הזו, כלומר שניתן מחסה למי שביקש חסותנו, ונגן עליו, ולא נמסרהו בידי מי שערק מפניו. ולא די בכך שתתן מחסה למי שבקש חסותך, אלא שעוד מוטלת עליך חובה, והיא שתדאג לצרכיו ותיטיב לו". לכן במצבים בהם נשקפת סכנת חיים לאותם עובדים או פליטים, בשובם לארצות מוצאם, אנו חייבים להביא את השיקול הזה בחשבון ולאפשר להם את המשך המגורים בארץ, עד יעבור זעם.