גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

נס בהמשכים - סיפור לשבת

בחודש חשוון תשס"ז פורסם במדור זה הסיפור 'טלית לחתן', ובו סופר כי פעם נכנסה בחורה שאינה שומרת מצוות לחנות תשמישי הקדושה של יורם בשכונת התקווה בתל-אביב,
29/07/10, 13:08
עודד מזרחי

בחודש חשוון תשס"ז פורסם במדור זה הסיפור 'טלית לחתן', ובו סופר כי פעם נכנסה בחורה שאינה שומרת מצוות לחנות תשמישי הקדושה של יורם בשכונת התקווה בתל-אביב, כדי לרכוש טלית כסגולה למציאת הזיווג לפי עצת המקובל הרב משה בן טוב. בעת שרכשה את הטלית צלצל הטלפון בחנות, ועל הקו היה ידידו של יורם, שביקש ממנו לעזור לו למצוא שידוך לבנו. בגלל העיתוי המפתיע הציע יורם, בנימה משועשעת מעט, לקשר בין אותה בחורה לבנו של חברו. בסופו של דבר נפגשו השניים והחליטו להקים בית נאמן בישראל, כשאותה בחורה מתחזקת מאוד בדרכי היהדות.

כחודש לאחר שהתפרסם הנס נכנסה לאותה חנות בחורה שומרת תורה ומצוות בת עשרים ושבע, ואמרה למוכר כמעט בלחש: "שלום. האם כאן התרחש הסיפור שקראתי ב'בשבע' על הטלית והשידוך?"

יורם השיב בחיוב. הוא שם לב שהבחורה קצת מתביישת מעצם פנייתה. היה נראה שהיא מנסה להתגבר על עצמה באומרה: "אשמח אם תביא לי אותה טלית שהבחורה בסיפור לקחה".

יורם נזכר שהבחורה לקחה טלית לבנה בגודל 60 ואמר זאת לקונה.

"כמה עולה הטלית?", שאלה.

"מאה ושמונים שקל", השיב יורם.

יורם הביא לה את הטלית המבוקשת. היא ביקשה לעטוף אותה והסבירה מדוע:

"לא נעים לי. אני לא רוצה שיידעו אצלי במשפחה שקניתי טלית כסגולה לחתונה".

"אין שום בעיה", אמר יורם, עטף את הטלית בנייר עטיפה והכניס אותה לשקית.

הבחורה הודתה ליורם, הוציאה שטר של מאתיים שקלים, והוא החזיר לה שטר של עשרים שקלים כעודף. היא לקחה את השקית, אבל במקום לצאת מהחנות, נעמדה בפינת החנות כאילו שהיא מצפה למשהו. יורם לא הבין מדוע היא מתמהמהת בחנותו. כעבור כמה רגעים פנה אליה: "סליחה. האם לא החזרתי לך עודף?"

"לא, זה בסדר גמור", אמרה, "החזרת לי את כל העודף".

"אולי את רוצה לקנות עוד משהו?", שאל יורם, שלא הבין עדיין מה פשר התעכבותה.

"לא. אני לא צריכה לקנות שום דבר", הסבירה בפשטות, "אני רק מחכה שהטלפון יצלצל..."

לקח ליורם כמה שניות להבין מה קורה. הוא צחקק בלבו: היא חושבת שאם הקדוש ברוך הוא עשה פעם למישהו נס באופן מסוים, הוא יחזור על אותו הנס בהמשכים..."

בכל זאת תמימותה נגעה ללבו והוא אמר: "תשמעי. אם הוא לא יצלצל אלינו, אנחנו נצלצל אליו!"

"למי אתה רוצה לצלצל?!", שאלה בפליאה ובתקווה.

"אני מכיר שדכנית בשם שירה שמשדכת ללא תשלום, רק לשם מצווה. אני מעביר לה מדי פעם שמות של מועמדים לשידוך. היא סומכת על חוות דעתי ומטפלת בהם". 

הבחורה סיפרה ליורם כי היא מעוניינת להינשא לאדם מיוחד, שקט ועדין באופיו, שיהיה דתי אמיתי הקובע עתים לתורה. "אני גם רוצה שהוא יפרנס ויקיים מה שכתוב בכתובה", סיימה את רשימת דרישותיה.

יורם התקשר לשירה והתנצל על כך שהוא מטריחה.

"לא, מה פתאום?! להפך, אתה מזכה אותי במצווה! במה אוכל לעזור הפעם?"

"יש כאן לקוחה שהגיעה אלי לחנות והיא מעוניינת למצוא את זיווגה", אמר יורם והחל להציג את הבחורה ואת רצונותיה המיוחדים לגבי בן זוגה המיועד. לאחר מכן הבחורה נטלה את השפופרת מידו והחלה לשוחח עם השדכנית. כאשר שירה ביקשה לדעת עליה פרטים נוספים, היא לא חשה בנוח לדבר על עצמה בחנות, וקבעה לשוחח עם השדכנית במועד מאוחר יותר. כאשר עמדה לצאת מהחנות ביקש ממנה יורם: "אם יצא משהו מהקשר שלך עם שירה, תתקשרי אלי כדי שיהיה לנו עוד סיפור..."

"בטח", אמרה הבחורה, "אני אודיע לך ראשון".

כעבור כמה חודשים התקשרה אותה בחורה, ולאחר שהציגה את עצמה אמרה:

"תשמע, שירה הזאת צדיקה! היא לא הרפתה ממני עד שמצאה מישהו שמתאים לי, בדיוק כמו שרציתי. ואני עומדת להתחתן איתו בקרוב!"

"מה את אומרת!", התפעל יורם, "מגיע לכם מזל טוב!"

"אשלח לך הזמנה", אמרה הכלה המיועדת.

יורם ענה: "איני בטוח שאגיע לחתונה שאיני מכיר בה אף אחד, אבל אני יכול להבטיח לך שאספר גם את הסיפור שלך..."