גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

חופש אקדמי אמיתי - דעות

שוחחתי לאחרונה עם מדען צעיר בתחילת דרכו באקדמיה שעמדותיו ציוניות מובהקות ושאלתיו מדוע לא יצטרף לחוג הפרופסורים לחוסן מדיני, שם ימצא שותפים רבים לדאגה לעתיד הבית הלאומי ולחשיבה.
29/07/10, 13:08
אלישע האס

שוחחתי לאחרונה עם מדען צעיר בתחילת דרכו באקדמיה שעמדותיו ציוניות מובהקות ושאלתיו מדוע לא יצטרף לחוג הפרופסורים לחוסן מדיני, שם ימצא שותפים רבים לדאגה לעתיד הבית הלאומי ולחשיבה. תשובתו היתה: "אתה יודע מדוע - עדיף שאמתין עד שיתבסס מעמדי באוניברסיטה".

 מצב זה שבו חבר סגל צעיר באוניברסיטה ישראלית נאלץ להסוות את עמדותיו הלאומיות משקף תופעה נפוצה בעולם המערבי כולו, שיש בה שני רבדים. הרובד הראשון הוא העובדה שבפקולטות העוסקות בתחום הקרוי 'מדעי האדם', הכולל את מדעי החברה והרוח, יש צימוד בלתי נמנע בין השקפותיו החברתיות והתרבותיות של מרצה והאופן שבו יחנך את תלמידיו. הרובד השני הוא שאלת החופש האקדמי והא בהא תליא. מושג 'החופש האקדמי' שבשמו נוהגים אנשי האקדמיה לדחות ביקורת על עמדותיהם ופעולותיהם, מקורו עוד באוניברסיטאות של ימי הביניים. שם הוא נועד לשמור על האיזון בין התיאולוגיה לבין המדעים למיניהם. מסמך שנוסח על ידי ארגון הפרופסורים בארה"ב לפני כשבעים שנה, ועודכן מספר פעמים במהלך המאה העשרים, מגדיר את החופש האקדמי כחופש המחקר והחיפוש אחר האמת, תחת מגבלות הנובעות מחובותיו האקדמיות של החוקר. המסמך מדגיש גם את החופש הניתן למרצה לדון בנושאי הלימוד בכיתה, בתנאי שלא יערב בהם נושאים השנויים במחלוקת שאינם קשורים לנושא הלימוד. כמו כן מדגישים המחברים את חובותיהם של המרצים לנהוג כאזרחים בעלי חובה מיוחדת לכבד דעות של אחרים, לנהוג ביושרה ולכבד את זכות הסטודנט לשמוע את כל הדעות. במילים אחרות, החופש האקדמי הוא חופש הידע (הן במחקר והן בהוראה) ולא חופש המרצה בתפקידו כאיש אקדמיה. לאחרונה העלו הסטודנטים אנשי ארגון 'אם תרצו' לדיון ציבורי את העובדה שהחופש האקדמי כפי שהוגדר למעלה לא נשמר היטב במחלקות העוסקות בדיסציפלינות מסויימות באוניברדסיטאות הישראליות. פרסום הסקר של הסטודנטים עורר את חמתם של מרצים רבים שתקפו את הסקר ואת יוזמיו. אולם אנשי אקדמיה בעלי יושרה מודים שהבעיה שהועלתה על ידי הסטודנטים קיימת ויש בה סכנה. הבעיה של אובדן הפלורליזם המחשבתי במסדרונות אותן מחלקות בתחום ההוראה נובעת בין היתר גם מהטייה אפשרית בבניית סגל המרצים באותן מחלקות. במכתב שפורסם השבוע באתר האינטרנט Academia Monitor  (העוקב אחר התבטאויות פוסט ואנטי ציוניות של אנשי אקדמיה ישראליים) בעקבות הפולמוס הציבורי סביב שאלת העסקתו של ד'ר רן ברץ, מבהיר פרופסור מכובד מן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית כי קיימים "מקומות באקדמיה שבהם יש באמת השתלטות או לפחות נוכחות מסיבית של אנטי-ציונים".

 כיצד קורה הדבר? יש להבין שהליך קליטת מדענים וקידומם באוניברסיטה מבוסס בראש וראשונה על הערכת איכות, על ידי ועדות הנעזרות בחוות דעת אנונימיות בתהליך הקרוי 'שיפוט על ידי עמיתים'. לא ניתן לבחון הערכות איכות של עבודת מחקר ויצירה בסרגל כמותי, ולכן השיפוט תלוי בהתרשמות של העמיתים הוותיקים מחד ויושרתם של חברי הוועדות הקובעות מאידך. במקרה של חולשה ביושרתם של מקבלי ההחלטות, קשה מאוד לחשוף הטיית החלטות על פי נטיות לב שאינן קשורות ישירות לאיכות האקדמית והחובה לשמור על החופש האקדמי במובנו המקורי, קרי מניעת מונוליטיות מחשבתית במחלקות אקדמיות. העובדה שחוקרים צעירים נזהרים מלהיחשף כחברי חוג הפרופסורים לחוסן מדיני, שעמדותיו ציוניות מובהקות, משקפת מצב לא בריא באקדמיה בישראל. זהו מצב של חוסר פתיחות ופגיעה בחופש האקדמי. אנשי האקדמיה הוותיקים הם הקובעים באופן בלעדי מי יהיו אלה שיזכו להיות הדור הבא של מגדל השן, וכך הגענו למצב של "נוכחות מסיבית של אנטי ציונים" במחלקות מסויימות. זהו מצב מסוכן שכן כוח השפעתו של מרצה על תלמידיו גדול מאוד וכאן נופלת אחריות כבדה על האוניברסיטאות. האוניברסיטאות ממומנות ישירות על ידי ציבור משלמי המיסים, ולציבור עומדת הזכות לדרוש מן האקדמיה אחריות והקפדה על החופש האקדמי כלשונו. צריך להגיע למצב שבו חוקרים צעירים לא יהססו לתת ביטוי לעמדותיהם בלי חשש לטרור אינטלקטואלי. מזה שנים רבות שהציבור בישראל נחשף להתבטאויות מאוד אחידות בגוונן הפוסט-ציוני ולאחרונה אף האנטי-ציוני של אנשי אקדמיה רבים. חוג הפרופסורים הוקם כדי להתמודד עם השפעתם במישור דעת הקהל ודעת מקבלי ההחלטות.

 

פרופ' האס הוא יושב ראש חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי