בשבע 404: הפגנות מול בתיהם של אישי ציבור

פרופ' רון שפירא, אל"מ (מיל') גדי דורלכר ועו"ד עדי קידר עונים על שאלת השבוע

ירעם נתניהו , כ"ה באב תש"ע

לאזן בין הפרטיות לזכות המחאה  / פרופ' רון שפירא, נשיא המרכז האקדמי פרס

לפני שש עשרה שנים דחה בית המשפט העליון את עתירתו של יוסף דיין נגד המשטרה, שסירבה לתת לו רישיון להפגין מול ביתו של הרב עובדיה יוסף, כדי למחות על ישיבתה של ש"ס בממשלה. בית המשפט פסק כי חופש הביטוי עשוי להידחות מפני זכותו של איש ציבור לפרטיות, ומשום כך אין לערוך הפגנה בסמוך ממש לביתו של איש ציבור אלא רק בריחוק מקום.

חשיבותה של צנעת הפרט מוכרת, כידוע, גם בהלכה, בעיקר בעניינים של היזק ראייה, כגון איסור לפתוח "פתח כנגד פתח" (בעקבות המשנה בפרק השלישי של מסכת בבא בתרא). בית המשפט העליון הסתמך על המשפט האמריקני דווקא, וקבע שהפגיעה ברבנית יוסף ובשכניו של הרב עולה כדי פגיעה בזכות לפרטיות, המתוארת בארצות הברית כ"זכותו של אדם שיניחו לו לנפשו". הזכות לפרטיות, קבע בית המשפט, גוברת על חירות ההפגנה הפוליטית ומסייגת אותה.

השאלה העיקרית היא, אם כן, שאלה של איזון בין שני ערכים מנוגדים: צנעת הפרט מזה והחובה למחות מזה. יש לבחור ביניהם את דרך האמצע הראויה. המקרה שאירע לפני כשנתיים, שבו רוססו כתובות נאצה ברחוב מגוריו של קצין צה"ל אל"מ נעם תיבון, ומשפחתו הוטרדה בצלצולי אינטרקום פוגעניים בדירת מגוריו – היה בעיניי מקרה מובהק של פגיעה בלתי ראויה בצנעת הפרט. לעומת זאת, נראה לי שראוי להתנגד בתקיפות להצעת החוק הממשלתית שעברה לפני כשנה בקריאה ראשונה בכנסת, ואשר על פיה תהיה חובה להוציא רישיון להפגנה סמוך לבית מגורים כשמדובר בעניין ציבורי, גם כאשר מדובר במפגין אחד (ולא כאשר מדובר בהתקהלות של חמישים אנשים ומעלה, שהוא הכלל הרגיל בחוק).

...................................................

להבקיע את חומת היועצים והעוזרים / אל"מ (מיל') גדי דורלכר, קיבוץ שדה אליהו


דמוקרטיה היא שלטון העם. אנשי הציבור שבשלטון נבחרו על ידי העם והם שלוחיו. כשאנשי ציבור אלו התנתקו מהעם, על בוחריהם או שולחיהם מוטלת החובה להזכיר להם מי שלח אותם ולשם מה.

נבחרי הציבור הבחירים כגון נתניהו מנותקים כיום מבוחריהם. הם חיים בענן משלהם מוקפים עדת יועצים.

בגלל עומס העבודה שלהם אין להם החופש להחליט מה יקראו, מה ישמעו ומה יראו. הכול עובר דרך מסננת היועצים הסובבים אותם. כך נוצרת אצלם תמונת מצב מסולפת מגוּבּה בסקרים-שקרים. במצב הזה נהיה בחיר הציבור שבוי של קבוצת יועצים המוליכה אותו שולל, וכל דרך אפשרית להבקיע ענן מיסוך זה שבו שרוי נבחר ציבור היא לגיטימית. יותר מזה - היא חובת הבוחר כלפי נבחריו, בבחינת "לפני עיור לא תיתן מכשול".

אחת הדרכים הנכונות היא הפגנה מול ביתו של נבחר הציבור. וכך המסר ברור – אתה עוטף את עצמך בחומות אנחנו נאלצים לבא אליך הביתה. הפגנה מול בתיהם של עובדי ציבור זוטרים, כגון פקחי מנהל הגרים ביישובים, היא שגיאה. זאת פריקת זעם ותסכול נכונים ומוצדקים אבל שלא בכיוון הנכון. היא פוטרת את האשמים האמתיים, כגון שר הביטחון וראש הממשלה, מהלחץ הציבורי. מחליפיהם של אלו שיעזבו את הפיקוח קרוב לוודאי יבואו מחוגי השמאל הקיצוני. הם לעולם יהיו הרבה יותר גרועים מהם.

יש הטרדת נבחרי ציבור שאינה לגיטימית כי היא לא נעשית על ידי ציבור הבוחרים אלא על ידי אנרכיסטים שנשלחים מאת קבוצות מעודדי אנרכיה מחו"ל. המימון בא מגורמים המעודדים טרור וטרוריסטים.

שלטון נורמלי יודע להבחין בין מחאה לגיטימית ולהתיר אותה, למחאה שאינה לגיטימית ולחסום אותה.

לדאבוני הרב בארצנו האהובה הכול הפוך: אוסרים את הלגיטימי ומעודדים את הפסול והבלתי חוקי.

...................................................

חופש ביטוי? לא לפעילי ימין / עו"ד עדי קידר, יועץ משפטי של עמותת 'חננו'

מדובר במחאה לגיטימית בהחלט, בעיקר נוכח התנהלותם הכושלת של נבחרי הציבור. לצערנו גם בתחום המקודש של חופש הביטוי – כאשר המדובר בפעילי ימין ובנושאים הקשורים בקדושת הארץ ויישובה מטפלת מדינת ישראל באמצעות המשטרה והפרקליטות בעניינים אלו ביד קשה.

פעם אחר פעם מנסה המשטרה לטרפד ולמגר תופעות מחאה מינוריות לחלוטין. כך היה למול בתיהם של האלוף שמני וכן תא"ל תיבון וכן למול בתיהם של שרים חברי כנסת ונבחרי ציבור אחרים.

המשטרה והפרקליטות התעלמו לחלוטין מהפסיקה המפורשת ומהוראות ופקודות המשטרה עצמה, אשר תפקידם במקרים כאלו כשומרי הדמוקרטיה, לשמור ולאבטח את המפגינים ולא למנוע מהם למחות באופן לגיטימי.

משמרות מחאה שקטות מתפרשות באופן תמוה כהתקהלויות בלתי חוקיות המובילות כמובן להתנגדות מצד המפגינים – שהיא התנגדות לגיטימית ומחויבת המציאות – מה שמוביל בהמשך להאשמות מגוחכות של התנגדויות ותקיפות שוטרים אשר לא מילאו את תפקידם, או ביתר שאת – דרסו ברגל גסה את אחת מהזכויות המקודשות בכל שיטות המשפט המודרניות.

כדי למנוע את המעגל השוטה הזה ראוי להם, למשטרה ולפרקליטות, למלא אחר הוראות החוק והפסיקה ולחדול מהאכיפה המוגזמת כנגד מי שמוחים, בצדק ובדרכים לגיטימיות, גם למול ביתו הפרטי של איש ציבור.

מובן שגם לבתי המשפט יש תפקיד מרכזי ואל לו לבית המשפט להתנהג ביד רכה, מתחשבת ומבינה (שהרי גם השופט הוא איש ציבור במידה מסוימת) לאיש הציבור 'המוטרד'.

ואחרון אחרון (וכנראה שלא חביב) לאיש הציבור יש לומר ולהזכיר כי חלק מתפקידו הוא לשלם על התנהלותו הכושלת והפוליטית, ופעמים אף ניצול ושימוש לרעה במשרתו לצרכים פוליטיים הפוגעים אנושות בציבור שלם הפועל מתוך אמונה ושליחות.