גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

בית הדין הרבנית - שופטים ושוטרים

העתירה למינוי אישה לתפקיד מנכ"ל בתי הדין הרבניים, שנדחתה מסיבות טכניות, היא יריית פתיחה במלחמה המשפטית למען מינוי נשים לתפקידי דיינות
19/08/10, 14:20
יאיר שפירא

העתירה להקפאת מינוי מנהל לבתי הדין הרבניים נדחתה השבוע על הסף, אך עלילות עוד נכונו לנו. את העתירה הגישו שלל ארגוני נשים, מוסדות רפורמים וקונסרבטיבים, ואפילו שני ארגונים המזוהים עם הציבור הדתי-לאומי: 'נאמני תורה ועבודה', וכמובן 'קולך' שמובילה את הקריאה למינוי אישה לראשות הנהלת בתי הדין.

העתירה נדחתה מנימוקים טכניים, בעיקר בשל ההרגל של רבים מהארגונים העותרים לבלבל בין הליכים משפטיים ובין פאנלים בתקשורת. כך למשל, את הטענה כי בוועדת האיתור אין ייצוג ראוי לנשים דחה שופט בית המשפט העליון, אשר גרוניס, משום שהעותרים לא טרחו לפרט מדוע חברה אחת בוועדה אינו ייצוג הולם בנסיבות העניין. תורף העתירה, הדרישה לאפשר גם לנשים להיבחר לתפקיד, נדחה בשל החיפזון להגיש את העתירה בטרם קיבלה הרשות המנהלית - ועדת האיתור, החלטה כלשהי שאותה אפשר לתקוף.

החוק קובע כי לתפקיד מנהל בתי הדין ימונה דיין, או בעל כושר לרבנות עיר שקיבל את אישורה של הוועדה לבחירת דיינים. מכיוון שאין בנמצא אישה המחזיקה בכושר לדיינות או לרבנות עיר, דורשת עו"ד ריקי שפירא מהוועד המנהל של 'קולך' בעתירתה כי ועדת האיתור תפרש את החוק פרוש יצירתי שיאפשר גם לנשים להתמודד על התפקיד, או לחילופין - שבית המשפט יקבע כי סעיף זה בחוק בתי הדין אינו חוקתי.

בארגון הנשים הפמיניסטי מדגישים (וכך נרמז גם בעתירה) כי המאבק למינוי אישה למנהלת בתי הדין הוא שלב ראשון בחזונן לשילוב נשים גם בתפקידים שיפוטיים בבתי הדין הרבניים ומינוי נשים לדיינות. ואנו נזכיר ונזהיר כי העתירה טרם נדונה לגופה.

אקס טריטוריה

השבוע הוזעק כוח משטרתי לחנות ספרים באזור מאה שערים כדי לחלץ את הרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר, מהמון שצבא על החנות והשמיע קולות וצווחות. חנות הספרים בגאולה, סניף של רשת ספרים חרדית גדולה, הפכה לאחרונה למוקד של הפגנות וונדליזם מצד קיצוני השכונה. אלו דורשים לפטר את האישה שבצוות המוכרים של המקום ולשנות את עיצוב החנות, שמזכיר להם קניון.

אפשר להשאיר לציבור החרדי את ההתמודדות הציבורית והחינוכית עם הנטייה להשלים עם טרור של יחידים וקבוצות בתוכם. אבל אסור לאפשר את הניסיון של הגורמים הללו להפוך אזורים שלמים לאקס טריטוריה בלב מדינת ישראל. הרב מצגר הוברח כאמור השבוע מהמקום. לפני שלושה חודשים הותקפו חברי הכנסת של יהדות התורה, משה גפני ואורי מקלב, כשבאו לניחום אבלים אצל האדמו"ר מסלונים. חודש קודם לכן הותקף באבנים השר אלי ישי, כשהגיע לניחום אבלים אצל הרב יוסף שלום אלישיב. ניידות משטרה שחנו באזור ללא השגחה חובלו ואף נשרפו. בשבוע שעבר די היה באפוד משטרתי שהונח על גב כיסא של מכונית כדי שחלונותיה של זו ינופצו.

משרד התחבורה ועיריית ירושלים מנעו לאחרונה עוד הידרדרות באחיזה הממלכתית באזור, כשסירבו לאשרר הסכם בין חברת אגד ובין ראשי העדה החרדית. לאחר שאוטובוסים רבים של אגד ניזוקו ונוסעים הוכו והושפלו, ניסתה החברה בעידודה של העדה החרדית להסיט מהאזור את קוויי האוטובוס הציבוריים. הניסיון בחלקים אחרים של העיר מלמד כי כאשר אזרחים המכירים במדינה מדירים את רגליהם משכונות בירושלים, מוותרת עליהם אפילו המשטרה.

הגירה בלתי חוקית

פטר דימיטרוב הגיע לישראל מבולגריה עם אשתו הראשונה ובן קטן לפני 19 שנה. הוא הציג תעודת לידה משוחזרת, בה צוין כי אמו היא אישה יהודיה בשם רחל אייזקס-קלדרון. על סמך תעודה זו קיבלו דימיטרוב ובני ביתו אזרחות ישראלית ותעודות עולה, בהתאם להוראות חוק השבות.

שנים אחדות עברו, דימיטרוב נפרד מאשתו הראשונה, וביקש ממשרד הפנים להעניק מעמד לאשתו החדשה, גם היא שלא מזרע ישראל. אלא שהבקשה עוררה את משרד הפנים לבירור מעמיק יותר. הרשויות בישראל פנו לממשלת בולגריה באופן עצמאי וביקשו תעודת לידה משוחזרת של דימיטרוב. מהתעודה ששלחו הבולגרים התברר כי כי אמו של דימיטרוב אינה רחל קלדרון, אלא למרבה הפלא היא סטויאנקה סטויאנובה דימיטרובה. האיש הוזמן לשימוע והתבקש להסביר את העניין, שאם לא כן תישלל אזרחותו לאחר עשור לשהותו בארץ.

דימיטריב לא ויתר ובתוך מספר חודשים המציא מספר מסמכים, וביניהם מכתב מטעם ראש עיריית אלחובו שבבולגריה, לפיו אמו היא רחל קלדרון, ואילו דימיטרובה נרשמה כאם חוקית של העותר רק כשנה לאחר לידתו, לאחר שאומץ על ידה. כמו כן הוצג תצהיר של אדם בשם רפאל קלדרון, אשר הזדהה כקרוב משפחתה של רחל קלדרון, בו הצהיר כי מקשריה של רחל קלדרון עם אביו של דימיטרוב נולד "ילד בשם פטר", וכי כשנה לאחר הולדת הילד נשא אביו של העותר אישה אחרת שאימצה את הילד.

הנתונים החדשים הופקדו בידי ועדה מיוחדת שדרשה מדימיטרוב מסמכים נוספים, כמו למשל מסמכים המאשרים שהוא אכן אומץ. בינתיים נלקחה האזרחות ממנו, מאשתו ומשני ילדיו הקטנים, וניתן להם מעמד של תושבים ארעיים.

פקידי משרד הפנים לא המתינו לדימיטרוב, פנו שוב לרשויות בבולגריה וביקשו את העתקי מרשם האוכלוסין המקומי. אז התברר כי דימיטרוב נרשם כבנה של דימיטרובה שלושה ימים אחרי שנולד. הטענה שאומץ נראתה לא סבירה, ולפני תשע שנים בוטל מעמדו של דימיטרוב בישראל על ידי מנהל מינהל האוכלוסין.

האיש מיהר להגיש עתירה לבג"ץ, ובמסגרתה הציג מכתב התנצלות בחתימת ראש עיריית אלחובו, לפיו מתנצל ראש העיר על הבעיות שנגרמו לו בשל הטעות הטכנית שנעשתה על ידי עובד העירייה, שרשם במרשם האוכלוסין את אמו המאמצת של העותר, במקום את אמו הביולוגית רחל קלדרון. בתגובה, שלחה המדינה נציגה משגרירות ישראל בבולגריה לבדוק את מסמכיו של דימיטרוב הרשומים באלחובו, ולהיפגש אישית עם ראש העירייה שם. בירור יסודי העלה כי אין שום מסמך המאשר את הולדתו של האיש לאם אחרת זולתה של דימיטרובה, וכי ראש העיר מכחיש כי כתב אי פעם מכתב בעניין.

עניינו של דימיטרוב הועבר לוועדה בין משרדית, שבחנה האם דימיטרוב אשתו וילדיו זכאים למעמד על בסיס הומניטארי. לפני שלוש שנים, לאחר שהוועדה השיבה בשלילה, הודיע שר הפנים כי בקשתו של דימיטרוב לקבל מעמד בישראל סורבה סופית. עוד שלוש שנים נאבק דימיטרוב בבג"ץ, אך השבוע קבעו השופטים כי לאחר עשרים שנה הוא ומשפחתו ייאלצו לעזוב את הארץ. השופטים העניקו למשפחת דימיטירוב שלושה חודשים להתארגנות. ההערכה היא כי בשלושת החודשים הללו יסתננו לישראל כשלושת אלפים ושש מאות סודנים, ללא תעודות לידה.