חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מצודת יואב

קר רוח ובעל פה גדול, מזכירו הצבאי של שרון ובעל נטיות התקפיות. יואב גלנט, הרמטכ"ל הבא של צה"ל, צפוי לעמוד במוקד של הכרעות היסטוריות
26/08/10, 10:18
חגי הוברמן

כשייכנס יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל בעוד כחצי שנה, הוא יעשה פעמיים היסטוריה – ולא בטוח שמדובר בהיסטוריה כל כך חיובית: גלנט הוא הרמטכ"ל הראשון מזה למעלה מ-30 שנה שלא כיהן לפני התפקיד הרם כמס' 2 במטכ"ל, ראש אגף המטה (כמוהו גם קודמו אשכנזי, אלא שהלה עשה היסטוריה בפני עצמו, כשהובא לתפקיד הרמטכ"ל אחרי שכבר פשט מדים והיה לאזרח). עד כה מקובל היה שכל רמטכ"ל בצה"ל מגיע מתפקיד ראש אג"ם. הפעם האחרונה שמונה רמטכ"ל שלא היה ראש אג"ם היתה בשנת 1974, כשמוטה גור ז"ל נבחר למחליפו של דדו ז"ל ולא ראש אג"ם דאז אלוף יצחק חופי.

גלנט גם יהיה הרמטכ"ל הראשון שאת רוב דרכו הצבאית עשה בחיל-הים. עד כה היה מקובל שכל הרמטכ"לים מגיעים מחטיבות היבשה השונות – שיריון, צנחנים, גולני וכו'. החריג היה דן חלוץ, הרמטכ"ל הראשון והיחיד עד כה שהגיע משורות חיל-האוויר. הניסיון לא היה מוצלח במיוחד כזכור, אלא שההשוואה עושה עוול לגלנט: בניגוד לחלוץ, לא מדובר במפקד חיל הים שטיפס לתפקיד הרמטכ"ל. גלנט נפרד מהמדים הלבנים בשלב די מוקדם של הקריירה הצבאית שלו, ומילא מספיק תפקידי "יבשה" – מפקד חטיבה מרחבית, מפקד אוגדה, אלוף פיקוד – שנותנים לו הכשרה מספקת לתפקיד הרמטכ"ל. כלומר, לא אלו הסיבות שבגינן היה עדיף שקצין אחר ייבחר לתפקיד ולא גלנט. יש סיבות טובות יותר.

למ
גלנט, אומר גורם ביטחוני, לא היסס לטעון כי מחדלי פיקוד הצפון במלחמת לבנון השניה מגיעים לימים של אשכנזי כאלוף הפיקוד. "זה לא הכל אודי אדם", היה אומר
של: גלנט שימש בשני תפקידי אלוף בלבד, מזכירו הצבאי של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ואלוף פיקוד. לא ממש הניסיון הנדרש לתפקיד התובעני של רמטכ"ל. סגן הרמטכ"ל הנוכחי בני גנץ, למשל, מילא יותר תפקידים, ביניהם מפקד זרוע היבשה, אלוף פיקוד וראש אג"ם.

מאידך, גורם בכיר במערכת הביטחון, בעל תפקיד ביטחוני גם היום, אמר לי השבוע כי "דווקא כאיש חיל הים, איש שייטת 13, הוא מכיר את עבודת השטח של כוחות הקרקע. שייטת 13, יותר מכל יחידה אחרת, עובדת בשיתוף פעולה עם השב"כ, עם אמ"ן, ועם חיל-האוויר".

בצה"ל מחשיבים את גלנט כאדם קשה, איש כוחני וחזק. דווקא הקצינים הזוטרים אוהבים אותו, אוהבים את הביקורים שלו, את ההשתתפות שלו באימוני השטח. "רואים שיש בעל בית בגזרה" – אומר הגורם הביטחוני. הקצינים הבכירים פחות אוהבים אותו. לא אוהבים את הפה הגדול שלו.

גלנט, אומרים מקורביו, הוא קצין קר רוח, לא מאבד עשתונות. שומר על שליטה מוחלטת בכל רגע. על אופיו קר הרוח מביאים בפיקוד הדרום סיפור מלפני 3 שנים. בעיצומה של ה'תהדיה' עם החמאס ברצועה, תקפו מטוסים של חיל האוויר מנהרת טרור, בסמוך למעבר הסחורות 'קרני' שבצפון רצועת עזה. המנהרה נועדה לשמש כמעבר לפיגוע טרור נגד אזרחי מדינת ישראל בזמן הקרוב. תקיפת המנהרה נעשתה באישור הדרג המדיני, שהחליט על כך למרות הפסקת האש, אולם גלנט, אלוף הפיקוד, ביקש להמתין עם פיצוץ המנהרה כדי לאפשר למחבלים להמשיך את חציבתה עד לתוך שטח ישראל – ואז ללכוד אותם. בהערכת מצב הוחלט לא לעכב את תקיפת המנהרה, מחשש שצה"ל יתקשה לאתר את הפתח בצד הישראלי.


הבטחה משר הביטחון

סביר להניח שגלנט לא ממש הופתע כששר-הביטחון התקשר אליו השבוע, לבשר לו שהחליט למנות אותו לרמטכ"ל. לפני כשנה, כשהחליט אשכנזי למנות את האלוף בני גנץ לתפקיד סגן הרמטכ"ל, נטה גלנט לפרוש מצה"ל מתוך ההנחה ההיסטורית, כפי שצויין, שסגן הרמטכ"ל הוא הרמטכ"ל הבא. שר הביטחון אהוד ברק, שגלנט היה המועמד שלו לתפקיד ראש אג"ם (שהוא גם סגן הרמטכ"ל), שכנע אותו להישאר בצבא. אשכנזי הציע לגלנט לשמש בתפקיד מפקד זרוע היבשה או לחילופין להמשיך בתפקידו. גלנט בחר להמשיך בתפקידו כאלוף פיקוד הדרום. כיצד פיתה ברק את גלנט להישאר בתפקיד? הלשונות הטובות סיפרו השבוע שעשה זאת רק בדרך אחת: התחייבות חד-משמעית שבכל מקרה הוא יהיה הרמטכ"ל הבא.

אבל הגורם הביטחוני, המכיר את כל הנפשות הפועלות מתוך המערכת, טוען שברק עוד לא מבין את הטעות שעשה: הוא בחר לו רמטכ"ל שיתעמת איתו בנושאים רבים, שלא יהיה "יס מן" ושיגיד כל מה שהוא חושב 'דוגרי' בלי חוכמות ובלי להצטעצע בניסוחים דיפלומטיים.


אין עוד אדם במדינה, זולת ראש-הממשלה, שהחלטותיו וכושר השיפוט שלו עשויים להיות משמעותיים לגבי כל אדם ואדם במדינת ישראל.

הביוגרפיה הצבאית של גלנט בהחלט עשירה: בשנת 1976 התגייס לשייטת 13 (יחידת הקומנדו הימי) בה שירת כלוחם וכמפקד. ב-1978 החליט מפקד השייטת באותם ימים, עמי איילון, כי היוצאים לקצונה יעברו קורס חובלים מקוצר או קורס קציני חי"ר (זאת במקום קורס קציני אג"ם שהיה נהוג עד אז). גלנט היה היחיד שניאות לצאת לקורס קציני חי"ר. את הקורס סיים כחניך מצטיין. בשנת תשמ"ב השתחרר גלנט מהצבא ונסע לאלסקה שבארצות הברית, שם עבד כחוטב עצים. שנתיים אחר כך שב לישראל - ולשירות בצה"ל. בשנת 1984 עבר קורס חובלים, הקורס היוקרתי של חיל-הים, ומונה כשנה לאחר מכן לסגן מפקד הסטי"ל "אח"י קשת". בשנת תשמ"ו מונה למפקד פלגת הלוחמים של שייטת 13 והועלה לדרגת סגן-אלוף. בין פעולותיו היתה הטבעת "ספינת השיבה" של אש"ף בקפריסין בשנת 1988, פעולה שרבים הזכירו אותה לאחרונה, בעקבות תקלת המשט התורכי לרצועה. בשנת תשנ"ב זימן אליו איילון, הפעם מפקד חיל-הים, פעם נוספת את גלנט. "לך ללמוד שנתיים בבוסטון" – אמר איילון לגלנט – "ובעוד שנתיים תמונה למפקד השייטת". תשובתו של גלנט הפתיעה את איילון: "אני מעדיף להישאר בארץ, לקבל תפקיד של מפקד חטיבה, להכיר מקרוב את כוחות היבשה". גלנט קיבל את תפקיד מפקד חטיבת מנשה באוגדת איו"ש, זו המוכרת יותר בשמה "חטיבת ג'נין". כאן החלה הכשרתו גם כלוחם יבשה, הכשרה הכרחית לתפקיד הרמטכ"ל, שבאותם ימים נראה כמובן רחוק מאוד.

בתקופת כהונתו כמח"ט מנשה החל תהליך אוסלו, הוקמה הרשות הפלשתינית, וגלנט היה אחד ממפקדי החטיבות שנקלע לצורך לתאם פעולות עם מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית שזה אך הוקמה. עם זאת, מי שמכיר את דעותיו הפוליטיות אומר שלא בטוח שזה כל כך הפריע לו. בשנת תשנ"ד סיים את תפקידו כמח"ט ומונה למפקד שייטת 13 בדרגת אל"מ. את התפקיד הזה מילא במשך שלוש שנים, ולאחר מכן הועלה לדרגת תת-אלוף וקיבל את הפיקוד על אוגדת עזה.

מתיישבי חבל עזה זוכרים אותו כקצין שלא גילה רגשות, ענייני בכל נושא, הן כלפי המתיישבים היהודים והן כלפי הפלשתינים. "הוא לא אידיאולוג. אין לו דעות מסודרות" – אומר אחד האנשים שהכיר אותו מאותם ימים – "הוא חף מדעות פוליטיות. הוא חייל. מין מכונה שעושה את עבודתו".

בשנת תשנ"ט סיים גלנט את תפקידו כמפקד אוגדת עזה. בשנת תשס"א עבר איש השייטת הסבה לשיריון ושימש כמפקד עוצבת עידן (אוגדת שריון בפיקוד המרכז) – עוד תפקיד שסייע לו להגביר את הבנתו בלוחמת היבשה. בין השנים 2001-2002 שימש ראש מטה במפקדת זרוע היבשה.


איך להיבחר לרמטכ"ל

בשנת תשס"ב קיבל לראשונה דרגת אלוף ועבר לתפקיד הבא - המזכיר הצבאי של ראש ממשלת ישראל אריאל שרון. אלוף (מיל.) עוזי דיין אמר לי השבוע שבתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה אתה לא לומד שום דבר חשוב שיעזור לך להיות רמטכ"ל טוב. אתה רק לומד איך להיבחר לרמטכ"ל.

מכריו של גלנט מספרים כי בזמן כהונתו כמזכירו הצבאי של שרון התפתחה בין השניים מערכת יחסים קרובה ועמוקה. מבקריו של גלנט מהימין טוענים שזו אחת הסיבות שגלנט פסול לתפקיד: גם אם הוא לא היה חלק אינטגרלי מ'פורום החווה' הידוע לשימצה (עומרי, וייסגלס, אדלר וכו') – בכל זאת המזכיר הצבאי עומד קצת מהצד בכל האינטריגות הפוליטיות המאפיינות כל ראש ממשלה. הוא התחכך בהם יותר מדי, בוודאי כמי שפיתח כאמור מערכת יחסים כה קרובה עם שרון. והחמור יותר: גלנט שימש בתפקיד בתקופת ההתנתקות, ראה את כל ההונאה והרמאות של שרון כלפי הציבור הישראלי, עמד מקרוב על כל הנבזות של שרון – ושתק. גם כשהבין מראש, או אמור היה להבין מראש, את התוצאות הביטחוניות הקשות של המהלך, אותן תוצאות שהוא עצמו נאלץ זמן קצר אחר כך להתמודד איתן כאלוף פיקוד הדרום.

חודשיים אחרי הנסיגה הישראלית מהרצועה, מונה גלנט לתפקיד מפקד פיקוד הדרום. גלנט נאלץ כאמור להתמודד עם התוצאות הקשות של התוכנית: להשלים את היערכות צה"ל סביב רצועת עזה ולהגביר את המאבק בהברחות דרך גבול ישראל-מצרים. המציאות שנוצרה בעקבות ההתנתקות הובילה לימים למבצע 'עופרת יצוקה'.

ערב המבצע, בהתאם ללקחי מלחמת לבנון השניה, הורה גלנט על התקדמות מהירה אל היעדים וביצוע התקפה מתואמת, ועל היערכות ללחימה ממושכת ורחבה עד להשגת מטרות המבצע. לגלנט היתה דרישה נוספת: על כל המפקדים לפעול בקדמת הכוחות הלוחמים. לא עוד צפיה במסכי הפלזמות במפקדות העורפיות.

לקראת המבצע הורה גלנט על תיאום מאמצי החי"ר, ההנדסה והשיריון בקרב משולב עם מערכי האש האוויריים והקרקעיים, ועל שילוב האש האווירית והארטילרית במהלך המבצע. גלנט גם היה חסיד התפישה – שהוכיחה עצמה כמהפכה אמיתית בצה"ל – של הגברת שיתוף הפעולה הבין זרועי בין פיקוד הדרום לחיל האוויר במאבק נגד הטרור בעזה. לפני כחודשיים טס גלנט במסוק קרב מסוג אפאצ'י לנוגבאו במסגרת לימוד והבנת התמונה האווירית כחלק ממשימות ההשתתפות עם כוחות הקרקע. אחרי הטיסה אמר גלנט כי הוא רואה בשיתוף הפעולה עם חיל-האוויר חשיבות עליונה, וההוכחה לכך בעיניו, היה מבצע "עופרת יצוקה" שבו השותפות החלה כבר משלבי התכנון המקדים, הביצוע וכלה בתחקיר המשותף. על חיל-האוויר אמר כי הוא קשוב לצרכי הפיקוד ונותן להם מענה.


מאבקים ללא צנזורה

גלנט נטה להתרברב מעת לעת בהישגי מבצע 'עופרת יצוקה', גם כאשר המציאות הפריכה את דבריו. "זוהי התקופה השקטה ביותר בעשור האחרון, אפילו יותר מאשר באינתיפאדה הראשונה בשנות ה-80'", אמר במלאת שנה לתחילת מבצע עופרת יצוקה, בכנס באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע. בפועל, ירי הרקטות נמשך ללא הפרעה, למעט הפוגות קצרות.

המבצע הזה הביא להחרפת היחסים בינו לבין הרמטכ"ל אשכנזי. גלנט ביקש להמשיך עם המבצע עד לקריסת החמאס. אשכנזי, בתיאום עם שר הביטחון ברק – כשהשניים עוד שיתפו פעולה בלבביות – התנגדו ודרשו להפסיק את הפעולה מיד ולהוציא את הכוחות מהרצועה, כפי שהדבר נעשה בסוף.

קשה לשער מה עבר במוחו של הרמטכ"ל אשכנזי כשהתקשר השבוע לגלנט לברך אותו על בחירתו, ולאחל לו הצלחה "בתפקידו החשוב אליו ייכנס בעוד מספר חודשים". היחסים הרעועים בין השניים הם מן המפורסמות. הסיבה לכך לא ממש ברורה: בין השניים אין מחלוקות אמיתיות "לשם שמים" על מבנה צה"ל או על פעולותיו. סתם מאבקים אישיים – בעיקר על קרדיטים. אשכנזי בנה את צה"ל מחדש אחרי מלחמת לבנון השניה, באופן שהוכיח את עצמו במבצע "עופרת יצוקה", עליו פיקד בהצלחה אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט. גלנט היה היחיד שהבין לאשורו את המצב שנוצר בחבל עזה אחרי השתלטות החמאס – ומה הפתרון הנכון. הוא היה הקצין היחיד שקרא להיערך למבצע קרקעי נרחב בחבל עזה, "כדי לפגוע במפלצת הטרור הצומחת שם" - כדבריו. זה היה בימים שאשכנזי עצמו דיבר על הצורך בהנחתת מכה על החמאס "שבניגוד למלחמת לבנון השניה, הפעם לאף אחד לא יהיה ספק מי ניצח בעימות".

אז על מה הסכסוך ביניהם? גורם בכיר במערכת הביטחון, המכיר היטב את השניים, אמר לי השבוע כי ניצני העימותים החלו בתקופה שגלנט שימש כמזכיר צבאי של שרון, ואשכנזי היה אלוף פיקוד צפון. גלנט לא היסס אז למתוח ביקורת על שני אירועים בתקופתו של אשכנזי: הנסיגה המבוהלת מלבנון, וחטיפת שלושת החיילים בהר-דב. גלנט לא התקשה לסחוף גם את שרון בביקורת על אירועים אלו. שרון תמיד ביקר את הנסיגה מלבנון ואת חטיפת החיילים, שאותה נאלץ לפתור בעיסקה עם חיזבאללה במהלך הקדנציה שלו. גלנט, אומר הגורם הביטחוני, לא היסס לטעון גם כי מחדלי פיקוד הצפון במלחמת לבנון השניה מגיעים לימים של אשכנזי כאלוף הפיקוד. "זה לא הכל אודי אדם", היה אומר.

היה זה עזר ויצמן המנוח, עוד בימים ששימש כאלוף פיקוד, שאמר שאין הבדל בין הצבא והפוליטיקה בכל הקשור למאבקים אישיים, רק שבצבא זה עם צנזורה, ובפוליטיקה בלי. זה היה נכון לפני 40 שנה (מי ידע אז, מחוץ לבעלי סוד, על מאבקי הכוח העזים בין ויצמן לרמטכ"ל רבין, או בינו לסגן הרמטכ"ל חיים בר-לב?). היום גם על המאבקים בתוך המטכ"ל אין צנזורה.

מה יהיה עכשיו ביחסים בין השניים? אשכנזי, אחרי הכל, הוא הרמטכ"ל, והצבא איננו גוף דמוקרטי אלא הירארכי קיצוני. תת-אלוף חייב למלא פקודות של אלוף. אלוף חייב למלא פקודות של רב-אלוף. גם אם בעוד כמה חודשים יהיה הוא עצמו רב-אלוף.