גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שובו של המוכיח - על דעת עצמי

שנות ה-80 וה-90 בפוליטיקה המדינית-ביטחונית היו ימי "הפיגוע מוכיח ש"...
26/08/10, 10:18
אבי סגל

שנות ה-80 וה-90 בפוליטיקה המדינית-ביטחונית היו ימי "הפיגוע מוכיח ש". מצד אחד, "הפיגוע מוכיח שצריך להפסיק את השיחות ולהתחיל להילחם באויב". מצד שני, "הפיגוע מוכיח שחייבים להפסיק את הכיבוש, להמשיך בשיחות ולהגיע במהירות להסכם". כך התקוטטו ביניהם ימין ושמאל, ליכוד ומערך, גוש אמונים ושלום עכשיו, צחי הנגבי וחבריו הטובים לעתיד, ובפיגוע שלאחר מכן שב כל אחד על דבריו באותו נוסח אך בווליום גבוה יותר.

עם שוך גל הפיגועים, ואולי גם בגלל רצח רבין, השתנה השיח ללא הכר. טיעון "הפיגוע מוכיח" יצא מהאופנה, וכיום משתמשים בו בעיקר פוליטיקאים שבעצמם יצאו מהאופנה. אבל מה לעשות, והכיבוש מטריד עדיין את השמאל בישראל? ובכן, בשבוע שעבר נמצא הפתרון המושלם: לא עוד "הפיגוע מוכיח", אלא "דף הפייסבוק של עדן אברג'יל מוכיח".

אם לא שמתם לב, הכיבוש משחית. עובדה, חיילת במדים דגמנה תמונות עם פלשתינים כפותים, וחיילים הצטלמו כשהם רוקדים בקסבה של חברון. כמה חסר רגישות אפשר להיות? ברור שזה לא היה קורה בלי הכיבוש. מעולם, בשום צבא ובשום תקופה, לא נעשה מעשה נבלה כזה של צילום בחורה לצד פלשתינים מכוסי עיניים. ב-48', למשל, חיילי צה"ל נהגו באנושיות כלפי אויביהם וגירשו אותם מהכפרים שלהם לפני תחילת הצילומים, כדי שלא יתביישו, המסכנים. אני בטוח שגם ארגוני המחתרות בזמן המנדט צירפו לשורותיהם צמחונים ואוהבי חיות בלבד. רק הכיבוש הפך אותנו עצמנו לחיות.

הכיבוש היה ונותר החץ הקבוע בקיר, כשרק את העיגול מסביבו מסמן המחנה היוני בכל פעם מחדש. פעם זהו הטרור הערבי ופעם הטרור היהודי, פעם תרבות הנהיגה ופעם השחיתות השילטונית, פעם ההתנחלויות ופעם החיילת מהפייסבוק. הכיבוש משחית, ולא משנה את מה או את מי. ובמילים אחרות: מקרה עדן אברג'יל מוכיח כי הסיסמאות של השמאל יצאו כבר לכולנו מהאף.



טעויות של קומדיה


סרט חדש של חבורת 'ארץ נהדרת' מוקרן בימים אלה על מסכי הקולנוע בארץ. אין לי עניין בסרט עצמו, כשם שאין לי עניין בתוכנית המערכונים הטלוויזיונית. אולי אני מזדקן בטרם עת, אבל בעצם אני די אדיש לרוב תכני ההומור הישראלי ב-20 השנה האחרונות, כולל ההומור שלי. מעולם הקומדיה יש לי ציפיות גבוהות ומוגדרות: או רצף של הצחקות שיגרמו ללסת שלי להיתקע, או לפחות דמויות שאפשר להתאהב בהן. 'ארץ נהדרת' לא עומדת באף אחד מהקריטריונים, ועדיין לא התרשמתי כי הסרט החדש מבטיח יותר.

מה בכל זאת משעשע אותי? ההשוואות של מבקרי קולנוע בין הסרט החדש למקורות ההשראה שלו, קומדיות מן העבר הרחוק כמו 'ההיסטוריה המטורפת של העולם' של מל ברוקס או 'בריאן כוכב עליון' של מונטי-פייטון. פתאום הופך ברוקס לתו תקן של איכות שעל פיו נשפטים סרטים חדשים, ואילו חבורת מונטי-פייטון הבריטית כבר מזמן הפכה לאל שצריך לסגוד לו, בעיקר אם אינך רוצה לבייש את מקצועך כמבקר קולנוע אנין טעם והומור.

עלעול קצר בדפי ההיסטוריה המודפסת מוכיח כי הרגש הנוסטלגי עובד כאן שעות נוספות. בזמן אמת היה מל ברוקס שק החבטות האהוב על מבקרי סרטים, בגלל סגנונו הוולגרי ונטייתו ללעוס בדיחות עד איבוד הטעם. 'ההיסטוריה המטורפת של העולם' מ-1981 זכה לכבוד הנדיר והמפוקפק לקבל כוכב עלוב אחד במעריב. "חובבני, מרושל, אינפנטילי, מתמשך ושחוק מרוב שימוש", כתבה המבקרת דאז עירית שמגר. גם סרטים אחרים של ברוקס, שהיום נחשב למוסד אמריקני מהלך על שתיים, נקטלו ברובם על ידי המבקרים בישראל.

'בריאן כוכב עליון' הגיע לבתי הקולנוע בישראל בנובמבר 1980 וזכה לביקורות מעט יותר מעודנות, אם כי עדיין עקומות אף. "ניצוצות ההומור נחטבים בגרזני קצבים, ונתזי הצחוק האמורים להתעופף בתדר גבוה, נשארים למטה, נמוך, נמוך מאוד", כתב המבקר אהרון דולב במעריב. ואילו רחל גורדין מהארץ ציינה כי אנשי מונטי-פייטון "מזכירים לא פעם את האחים מארכס. אך הם פחות שנונים ופחות בררניים, ואל הסרט מתגנבים גם הרבה רגעים תפלים..."

הסרט עצמו הוקרן במשך חודשיים וחצי בתל אביב, ואז הורד מהמסכים תוך שהוא מותיר אחריו שובל דק של מעריצים בגילאי החצ'קונים ומטה. כמה מהם אף הפכו למבקרי הקולנוע של ימינו. בעוד שניים-שלושה עשורים, אם הקולנוע ומדינת ישראל ישרדו עד אז, יכתבו הנערים של היום ביקורות סרטים, יבכו את הידרדרות ההומור הישראלי, וייזכרו בערגה בהומור החיקויים המעודן והאינטליגנטי של טל פרידמן, אלי ומריאנו. ראו הוזהרנו.



שלוש קטנות צבאיות

א. איש אינו יכול לומר כיצד יתפקד יואב גלנט כרמטכ"ל. אבל העובדה שרוב הפרשנים צפו את בחירתו לתפקיד אמורה להדאיג את כולנו. אפילו הבחירה בדן חלוץ, שנחשב מקורב לראש הממשלה שרון, הפתיעה יותר. וכולנו זוכרים כיצד זה הסתיים.

ב. בחירתו של גלנט הוציאה בוודאי אנחת רווחה מעורכי העיתונים, שיכלו סוף-סוף למלא את עמודי החדשות בנושא מהותי. כעת נותר להם לבקש מהמועמדים האחרים לפרוש מצה"ל בזה אחר זה, לא כולם ביום אחד.

ג. מבט ברשימת הרמטכ"לים מגלה נתון מפתיע ועצוב למדי: כל 13 הרמטכ"לים שהיו לנו לפני אהוד ברק, כלומר עד תחילת שנות ה-90, הלכו לעולמם – כולם למעט אחד (הרמטכ"ל השישי צבי צור) בטרם עת. המסקנה היא, שלהיות מפקד הצבא זה כנראה לא המקצוע הכי בריא בעולם, ולכן לא נותר אלא לאחל לרמטכ"ל הנבחר הצלחה עד מאה ועשרים.

המקבילה הבריטית של ‘ארץ נהדרת’? חבורת מונטי פייטון



בעשרה מאמרות

בשבוע הבא, אלא אם יוכרז שבתון לרגל ביאת המשיח, ישובו ילדינו אל ספסל הלימודים. רגע לפני שאנו נפרדים מהם בשער בית הספר, מוחים דמעה במטפחותינו ורצים לחגוג את סיום החופש בבית הקפה הסמוך, זה הזמן לצייד את התלמידים בכלים שיאפשרו להם להתמודד טוב יותר עם משימותיהם בתקופה הקרובה. הנה עשרה טיפים לקראת שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה:

1. אם אתם מגיעים לבית הספר כדי ללמוד, וללמוד בלבד, אל תבואו אליו עד אחרי ראש השנה לפחות.

2. עוד לפני היום הראשון, בדקו היטב את יומן מייקל לואיס שרכשתם, כדי לוודא שמופיעים בו גם ימי השנה.

3. בהפסקות השתדלו תמיד להיות קרובים למצלמות האבטחה החדשות של בית הספר, כדי להוכיח שלא אתם דקרתם ראשונים.

4. תנו יחס של כבוד למורה: עימדו דום כשהוא נכנס לכיתה, הקפידו לא לכנות אותו בשמו, ובצעו במהירות כל פקודה שייתן לכם. כדאי לכם להתרגל במהירות לנוהל הזה, למקרה שהרמטכ"ל אשכנזי יחליט בתום שירותו הצבאי לעבור לתחום החינוך.

5. לתלמידים הבוגרים: אנא הקפידו להעביר את טופס המבחן הגנוב במייל ולא דרך הפייסבוק.

6. כמעט באותו עניין: אם בשיעורי אזרחות אתם לומדים על הסטטוס-קוו בישראל, עשו לעצמכם טובה ואל תשאלו את המורה מה זה קוו.

7. לשחק ולהשתולל יחד לפני תחילת הלימודים, למלא את החולצה בקרעים ואת המכנסיים בבוץ – זה לא נקרא להגיע לבית הספר בתלבושת אחידה.

8. בשנה הקרובה כדאי לכם לציין במחברותיכם את התאריך העברי "התשע"א". בעל פה אין לכם סיכוי להצליח לבטא את זה.

9. שירותי סגל נועדו למורים ולמנהל בלבד, ולתלמידים אסור להשתמש בהם בשום פנים ואופן. לתלמידים ששם משפחתם סגל: אם תנסו להתחכם בעניין, זה עלול להיגמר רע. תאמינו לי, מניסיון.

10. נכון שהלימודים רק מתחילים, אבל לעולם לא מוקדם מדי להתחיל כבר עכשיו בחזרות למסיבת הסיום. תשאלו את בית הספר שמולו גרתי במשך שלוש שנים מחרישות אוזניים. והעיקר, שתהיה לכם שנה מצוינת.