גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

תשובה יומיומית - סיפור לילדים

26/08/10, 10:18
חגית רוטנברג

הוא עמד מולנו גבוה, שרירי ושזוף. אבל אם חשבתם שמדובר באיזה שחקן כדורסל מפורסם, אתם טועים. הפנים שלו נראו בדיוק כמו פנים של רב שלמד המון שנים בישיבה: כיפה שחורה גדולה מכסה את כל הראש, זקן ארוך ופאות מאחורי האוזניים, וציציות ארוכות משתלשלות מתחת לחולצתו.

איך זה יכול להיות? זה בדיוק היה הסיפור של אדם, החוזר בתשובה שהעביר לנו שיחה בחודש אלול. אדם הוא קרוב משפחה רחוק שלנו, ולרגל בר המצווה של בן דוד שלי שחל ממש לפני ראש השנה, הוחלט שהוא יספר לכל האורחים את סיפור החזרה בתשובה שלו. אדם יודע לספר בצורה מרתקת, והוא כמעט מציג את כל מה שעבר עליו כמו שחקן מקצועי. ישבנו והקשבנו לו במשך שעה שלמה, ואף אחד לא הוציא הגה מהפה.

"הייתי שקוע בתוך כל החטאים הכי גרועים שאתם יכולים לחשוב", סיפר אדם, "כל מה שעניין אותי זה אוכל טוב, בגדים יקרים, מסעדות מפוארות, טיולים בכל העולם, להרוויח המון כסף ולהיות מפורסם. בשביל להשיג את כל זה הייתי משקר ומרמה. העלבתי המון חברים שלי כדי שיקדמו אותי בעבודה במקומם", כך המשיך אדם ותיאר את חייו הקודמים. הוא היה שחקן מצליח בטלוויזיה ובסרטים, ואפילו אני זוכר שראיתי אותו פעם באיזו תכנית. אבל יום אחד הכל השתנה: "נסעתי בכביש המהיר לתל אביב לעוד פגישה במסעדה הכי נוצצת שיש. שרתי בקולי קולות עם המוסיקה שהתנגנה ברדיו. פתאום, לפני שהספקתי להבין מה קורה, ראיתי מול העיניים שלי משאית ענקית דוהרת ממש לכיוון שלי. התפרצה לי מהפה קריאת 'שמע ישראל', והייתי בטוח שאני מת. אחר כך אני לא זוכר מה קרה. היה חושך הרבה זמן, והתעוררתי בבית החולים". אדם היה פצוע קשה מאוד, והרופאים כבר חשבו שלא יצליחו להציל אותו. "התפללתי לאלוקים שיחזיר אותי לחיים, ובתמורה אני אחזור בתשובה ואתחיל להיות בנאדם הרבה יותר טוב". הנס קרה, אדם חזר לעמוד על רגליו והחלים מהפציעה הקשה. מאותו יום הוא הפך לאדם אחר לגמרי: הוא כל הזמן מתפלל ולומד תורה, מחלק המון כסף לעניים, מתנדב עם חולים וקשישים וחי בדירה קטנה וצנועה. "אבל לחזור בתשובה זה משהו שצריך לקרות לכל אחד כל הזמן", סיים אדם את סיפורו.

המשכנו בחגיגת בר המצווה, ואני התפלאתי קצת על מה שאדם אמר: אני בכלל לא חושב שיש לי על מה לחזור בתשובה. הרי לא שיקרתי וגנבתי כמו אדם, ולא עשיתי את כל הדברים האחרים שעשה. אז מה יש לי לחזור בתשובה? תוך כדי מחשבות, הרגשתי מישהו טופח לי על הכתף מאחור. "הי, ברק", קראה לי אחותי הקטנה, "אתה מוכן להקריא יחד איתי את הברכה לבר מצווה? אני מתביישת לבד". נענעתי בראשי לשלילה: "מה פתאום? זו ברכה טיפשית, אני לא רוצה שיחשבו שאני כתבתי אותה". אחותי נסוגה לאחור בראש מורכן, ולא עבר רגע עד ששמעתי את דודה שלי קוראת לי: "ברק, אתה יכול לעזור להגיש את המנה האחרונה? אין לנו מספיק מלצרים פה". קמתי בכבדות מהכסא: "אוף, איזה חוסר ארגון", רטנתי, "אני רק אורח פה, לא?" ולקחתי כמה צלוחיות גלידה מהמגש.

כשחזרנו הביתה, התברר שאין לנו מספיק מקום באוטו, כי אחותי והתינוק שלה הצטרפו אלינו פתאום. "ברק, לא אכפת לך לקחת אוטובוס, נכון? התינוק לא מרגיש טוב", הסבירה לי אמא. "כן, אני יודע, ככה זה האחים הצעירים. תמיד הם נדפקים", יצאתי מהמכונית בטריקת דלת, וצעדתי לתחנת האוטובוס. כל הדרך המשכתי לחשוב על מה שאדם אמר בסוף. אולי אתם יודעים איך אני יכול לעשות תשובה כל הזמן?