בשבע 408:הצלצול נועד לילדים

בין הספרים, המחברות וכלי הכתיבה שלקחתי איתי לישיבה התיכונית עם פתיחת שנת הלימודים....

שמואל אדלמן , כ"ג באלול תש"ע

בין הספרים, המחברות וכלי הכתיבה שלקחתי איתי לישיבה התיכונית עם פתיחת שנת הלימודים לפני שנים רבות הייתה גם קופסת ריקה של פילם, אותו סרט צילום היסטורי ברוחב 35 מ"מ. בקופסה טרחה אמי היקרה לשים כעשרה אסימונים, כדי שנוכל לשמור על קשר באמצעות הטלפון הציבורי בעל החוגה המסתובבת עד השבת החופשית הקרובה.

הקופסה והאסימונים הפכו זה מכבר למוצגים מוזיאוניים. בני הנוער של היום מסתובבים עם מכשירים סלולריים באמצעותם ניתן לדבר, לסמס, לצלם, לשמוע מוזיקה, לשחק וברובם אף לגלוש באינטרנט.

ככל שהמכשירים הולכים ומשתכללים כך הגיל בו הילדים מקבלים סלולרי אישי הולך ויורד. זאת למרות שגם המחקרים האופטימיים מזהירים מפני סכנה בריאותית מהקרינה הסלולרית לילדים מתחת לגיל 12.

במוסדות החינוך בכלל, ובאלו הדתיים בפרט, מתקשים לעכל את התופעה. לצד מוסדות שמגבילים את השימוש בטלפון בשעת השיעור בלבד, ישנם אחרים שאוסרים על הבאת טלפונים ניידים מכל וכול בשל הסחת הדעת מהלימודים ובשל החשש מחשיפה לתכנים שאינם הולמים את רוח המוסד. מאידך, הורים רבים מעדיפים לשלוח את הילד עם טלפון נייד על מנת שיהיה אפשר להשיגו בעת הצורך או בכדי שהוא יוכל להשיג את הוריו במהירות. דווקא במוסדות פנימייתיים בהם הילדים מחוץ לבית הצורך הזה הופך משמעותי יותר.

במענה לפנייתנו אומר אברהם ליפשיץ, ראש מינהל החינוך הדתי, כי אין מדיניות אחידה מחייבת בנושא הטלפון הנייד. מהבחינה החינוכית אומר ליפשיץ כי "גם במקרה זה דרך האמצע של הרמב"ם נכונה תמיד. קיומו של הפלאפון הוא עובדה קיימת. השאלה היא כיצד משתמשים בו, לאיזה צורך ולאיזה מטרה. כשאין בפלאפון צורך והשימוש בו הוא סתמי, או חלילה לא למטרות רצויות, אזי הוא אסור. ולהיפך כמובן. יכולת התקשורת האישית, המהירה, הטובה והיוצרת נחת רוח בעולם יש לה מקום וחשיבות". ליפשיץ ממליץ על יוזמה חינוכית מעניינת: "בעבר הייתה קבוצה של תלמידות שחילקה מדבקות לפלאפונים שהזכירו את איסור לשון הרע. אפשר ללכת בכיוון זה ולהציע מדבקה כמו למשל: "מדברים חיובי" או " לשון הטוב בלבד" וכדומה".לא נותר אלא לאחל לתלמידי ישראל שימוש מושכל בטלפון ורק בשורות טובות.