בשבע 408:ההסתה שקדמה לרצח

חרם התרבות על העיר אריאל הוא חלק ממסע הסתה מתמשך מוסרני וצבוע נגד מתיישבי יהודה ושומרון.

עמנואל שילה , כ"ג באלול תש"ע

גם ללא הכושר הרטורי ויכולת ההפשטה המשוכללת של עמוס עוז וחבריו, לא קשה להראות את הקשר בין המתקפה המוסרנית של אמני השמאל וסופריו נגד העיר אריאל לבין מתקפת הטרור הרצחנית של הפלשתינים על נוסעי רכבה של משפחת איימס בהרי חברון.

אותם מחזאים, שחקנים וסופרים ושאר עושי-רוח נהנים יום יום מתוצאות הכיבוש העקוב מדם של יפו ושייח' מוניס, לוד ורמלה, תל א-ריש וקטמון. כיבוש תש"ח הוא שהוליד את מצוקת מחנות הפליטים, והוא אשר נחרת בתודעת ערביי הארץ משני עברי הקו הירוק כאסון לאומי - נאכבה. בהתנשאות צבועה, מגוחכת וחלולה מרשים לעצמם יושבי האדמות הכבושות של תש"ח לזקוף אצבע כלפי מי שהתיישבו בעקבות כיבוש תשכ"ז על גבעות טרשים ואדמות מדינה בלי לגרש אף ערבי מביתו, ולהודיע לכל העולם: הם האשמים.

את תחושות האשמה שמפעפעות בעומק תודעתם מבקשים השמאלנים המיוסרים להשליך על יריביהם הפוליטיים. על פי תמונת המציאות פרי הזיותיהם, לא מדובר כאן במחלוקת אידיאולוגית, ביטחונית ומדינית בין אחים בעלי דעות שונות, אלא במאבק מר בין אנשי תרבות ורוח נאורים ומוסריים לבין קהילות אפלות, אטומות ואכזריות, שדינן כדין עיר הנידחת. ההתנחלויות הן לא רק מכשול לשלום. הן חטא ותועבה, והחרמתן היא מצווה - לא רק למען השלום אלא בשם הצדק והמוסר. לאחר שאיבדו בסתר ליבם את האמונה בצדקת המהלך של שיבת ציון והקמת מדינת ישראל, הם מבקשים לכבס את מצפונם על ידי הטלת האשמה על זולתם. מערכת תעמולה והסתה ענפה ורבת-זרועות עוסקת מזה שנים רבות בדה-לגיטימציה של מעשה ההתנחלות ודה-הומניזציה של האדם המתנחל. חלק משמעותי ממסע הסתה זה, שמייצג את דעותיו של מיעוט זניח בעם, מתעטף באצטלה אמנותית ונסמך על תקציבים ממשלתיים שבאים מהכיס של כולנו.



2. והרוצחים הפלשתינים רואים ושומעים. הם רואים כיצד דאגו ממשלות ישראל משמאל ומימין להגנת אזרחי המדינה באמצעות הפרויקט היקר והפרובלמאטי של גדר ההפרדה, ואת המתנחלים הותירו מהצד השני כשהם חשופים לטרור. הם רואים את אנשי השמאל מטיפים נגד מחסומי צה"ל, שנועדו למנוע מעשי רצח כמו זה שקרה השבוע. והם מבינים שנותני הטון בתרבות הישראלית מעדיפים שעוד כמה מתנחלים יירצחו, ובלבד שהציבור הפלשתיני שמגדל את הרוצחים ומעניק להם סביבה תומכת לא יישא במחיר של המתנה ממושכת בדרכים. הם שומעים את תעמולת הכזב שמדברת על 'כבישי אפרטהייד', ומבינים שהפרדה בין ישראלים לפלשתינים פתאום כבר לא נחשבת למעשה נכון כשהמטרה היא שמירה על חייהם של יהודים תושבי יו"ש. הם רואים איך מצליחים אבו-מאזן וסלאם פיאד להשתתף במפעל הנצחה שיטתי שמפאר מחבלים רוצחים ולהטיל חרם על תוצרת ההתנחלויות תוך הפרת הסכמי אוסלו, מבלי שתיפגע תדמיתם כשוחרי שלום מהוגנים. הם גם רואים את שתיקתם של אנשי שמאל שבאופן עקבי מגיבים לרצח מתנחלים במשיכת כתפיים, כשבליבם אותן מילים נוראות שפעם העז איש השמאל חיים בר-לב לומר מפורשות: אילו הם לא היו שם, זה לא היה קורה להם. הרוצחים הפלשתינים רואים ושומעים את כל זה, ומסיקים את המסקנה המתבקשת ממסע הדה-לגיטימציה: דמם של המתנחלים מותר. אין צורך לייעץ לפלשתינים בפירוש להפנות את פיגועי הטרור שלהם אל המתנחלים, כפי שעשה אותו פרופסור מן השמאל (שלא אזכיר את שמו כדי לא לתת רעיונות לג'ק טייטלים בלתי שפויים). הם מבינים היטב גם רמזים פחות עבים.


3. דוברי השמאל המתנשאים טוענים תדיר כי על אנשי הימין מוטלת החובה לנקוט משנה זהירות וריסון בהתבטאויותיהם, שהרי כידוע, קהל מרעיתם חמום המוח מועד יותר מאחרים לתרגם את ההשתלחויות החריפות לשפת האלימות והרצח. בחסות הטענה הזאת מפעיל כבר שנים צוות מיוחד במשרד המשפטים אכיפה מפלה ודרקונית כלפי אנשי ימין על עבירות ביטוי שזוכות ליחס סלחני בצד השני של המתרס הפוליטי. אך מסיתי השמאל שוכחים או מנסים להשכיח את ההשפעה המסוכנת של התבטאויותיהם על התנהגותם של בני-בריתם הפלשתינים. קרוב לעשרים שנה עמלים אנשי השמאל הישראלי לסגור עסקה עם האויב ולקנות ממנו שקט ושלווה במחיר פגיעה קשה באחיהם בני-עמם. בשנים הרבות הללו הם נפגשים שוב ושוב עם הפלשתינים, אשר למדו להקשיב להם וללמוד מפיהם מה לדרוש ועל מה להתפשר, מי טוב ומי רע, אם מי לשאת ולתת ואת מי להחרים, כיצד להתבטא באוזני דעת הקהל הישראלית וגם כיצד להתייחס אל המתנחלים.

חבר שלי נוהג לטעון שמאז אוסלו השמאל הישראלי מנהל למעשה מלחמת אזרחים חמושה נגד המתנחלים באמצעות צד שלישי - הפלשתינים. מביאים לכאן מחבלים, מעמידים לרשותם משאבים של מדינה, נותנים להם רובים, מסירים מחסומים, מקימים גדר הפרדה כדי שההפקרות הביטחונית לא תגיע לאן שלא צריך. אחר כך נותר רק לספור את גופות המתנחלים הנרצחים, ולהכריז שהתהליך יימשך כי הרוצחים לא יקבעו לנו. כך הם מצליחים להרוג מתנחלים בלי ללכלך את הידיים ובלי לתת את הדין. גם את מי שנתפש לאחר שרצח ישראלים הם דורשים לשחרר, לפעמים בתמורה לשחרורו של ישראלי חטוף חי או מת, ולפעמים סתם ככה - ע"ע ברגותי. כך נשחקת גם ההרתעה המוגבלת שמותיר עונש המאסר. ולעונש מוות הם למחבלים הם מתנגדים עקרונית, כמובן.

הטענה אולי מוגזמת, אבל יש בה יותר מקורטוב של אמת.


4. המחזאים והשחקנים, האמנים והסופרים שחתמו על כתבי החרם השונים טוענים כי הם פועלים מתוך עמדה מצפונית. באופן עקרוני אין לחייב אדם לפעול נגד צו מצפונו, גם אם מדובר במצפון מעוות. אך על מנת לוודא שאכן מדובר במצפוניות אמיתית, יש צורך להעמיד אותה למבחן של נכונות לשלם מחיר עבורה. חיילי ישיבת הר-ברכה, למשל, מסרבים לעבור לישיבת הסדר אחרת מתוך הזדהות עם דרכה של ישיבתם, אשר שוללת ציות לפקודת עקירה יישובים. את דבקותם המצפונית הם מוכיחים בכך שהם משלמים מחיר של ישיבה ממושכת בכלא. אמני השמאל לא יועמדו למבחן מצפוני של ישיבה בכלא, אך דומה שעליהם לפחות לשאת במחיר כלכלי שיוכיח כי אכן מדובר במצוקה מצפונית אמיתית ולא בגילוי של מוסריות בגרוש. יואילו נא לוותר על התמיכה הממשלתית, שבאה בין השאר גם מכיסם של תושבי אריאל, ולמצוא את פרנסתם בשוק החופשי. את התקצוב הממשלתי תיטיב לעשות שרת התרבות אם תפנה לתמיכה ביוזמות חדשות של קבוצות תיאטרון ברוח יהודית-לאומית, שכיום זוכות במקרה הטוב לתמיכה עלובה. יפה עשתה סגנית השר לאה נס כשהודיעה שמשרדה לא יעסיק את אותם מחרימים.

בנוסף, מן הראוי שיקום מתוך תומכי ההתיישבות גוף שיפרסם את רשימת היצירות שחותמי כתבי החרם שותפים להם, כדי להשיב בחרם תחת חרם. אין סיבה שאוהבי ההתיישבות יחזקו את יצירתם ויזרימו מזומנים לכיסם של מי שמבקשים להוקיע את ההתיישבות ולהפוך אותה למצורעת. מי שצריך משום מה לקרוא את ספריהם, שיקרא אותם בספרייה. מצפייה במחזות שלהם כדאי להימנע לא רק באריאל אלא גם בתל-אביב. הינזרות מהרוח הרעה שעוברת בכל כך הרבה מחזות, סרטים וספרים שיוצאים תחת ידם היא לא הפסד תרבותי אלא רווח נקי.


5. ומבנימין נתניהו, שכבר הודיע שלא ידחה את השיחות בוושינגטון בגלל הפיגוע, יש לדרוש לפחות את זה: לפני שאתה ממשיך במשא ומתן עם מחמוד עבאס, דרוש ממנו במפגיע להוציא את ארגון הטרור החמאסי אל מחוץ לחוק. הארגון יפורק, ראשיו ייאסרו, וכל מי שמזדהה עמו יועמד לדין. אם אבו-מאזן יסרב להיאבק בטרור באמצעות הצעד האלמנטרי הזה, ברור מה יקרה כאן אחרי שתקום חלילה מדינה פלשתינית.