בשבע 408:לעקוף או לאכוף, זו השאלה

הרבנות הראשית מינתה רושמי נישואין ארציים כדי לעקוף רשמי נישואין מקומיים המחמירים בדיני גיור

יאיר שפירא , כ"ג באלול תש"ע

מועצת הרבנות הראשית הקדימה השבוע להתכנס לקראת הדיון הצפוי בשבוע הבא בעתירה שהוגשה נגדה לבג"ץ. הכול התחיל כשבני זוג מאשקלון ניגשו לפני כשנה לרבנות המקומית וביקשו להירשם לנישואין. כשרשם הנישואין הבין כי האישה, ממוצא רוסי, התגיירה במסגרת שירותה הצבאי, הוא הודיע כי אין הוא מכיר בגיור ולכן הוא מסרב לפתוח לזוג תיק נישואין. הזוג פנה אל מכון 'עיתים' העוסק במעגל החיים היהודי, שם עזרו להם להירשם ולהינשא כדת משה וישראל ברבנות מקומית אחרת. אנשי 'עיתים' גם עתרו לבג"ץ בדרישה שהרבנות הראשית לישראל תבהיר לרשמי הנישואין כי ההכרה בגיור שהוכר כבר על ידי הרבנות הראשית אינה נתונה לשיקול דעתם.

פרשה כמעט זהה הונחה לפתחנו בראשית שנת השמיטה האחרונה. כמה רבנים מקומיים מהפלג האשכני-חרדי, המופקדים על מערכות הכשרות המקומיות, הודיעו כי לא יעניקו תעודת כשרות למפעלי מזון ומסעדות שישתמשו בתוצרת חקלאית שעובדה על פי היתר המכירה. בחצרו של הרב יוסף שלום אלישיב קיוו שהרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר, יפרע את שטר תמיכתם בבחירתו וינהיג את מועצת הרבנות הראשית לביטול של ההיתר ההיסטורי. אך הרב מצגר לא סיפק את הסחורה. ועדת השמיטה של הרבנות ליוותה אלפי חקלאים בתהליך יסודי מאי פעם של מכירת אדמתם. תעודות הכשרות ניתנו, אך כאמור לא כובדו בכמה מהרבנויות, ובראשן זו של ירושלים. מועצת הרבנות הראשית, חרדה מהחרדים ומשאינם חרדים, לא עשתה דבר כדי לפתור את האבסורד. עתירה לבג"ץ הוציאה עבור הרבנות את הערמונים מהאש, אך גם השפילה את המוסד החשוב. השופטים קבעו כי על הרבנות הראשית למנות רב אחר שיעניק תעודות כשרות למשתמשים בהיתר המכירה, במקום כל רב מקומי שיסרב לעשות כן. מועצת הרבנות מיהרה להסמיך רבנויות מקומיות ידידותיות להיתר המכירה כנותנות כשרות לעסקים שבתחומי אחריותן של רבנויות סוררות.

הפעם לא המתינה מועצת הרבנות לבג"ץ, והשבוע החליטה על מינוי של רשמי נישואין ארציים שיתנו מענה לזוגות שנתקלו ברשמים שאינם מכירים בגיור. אך העותרים כבר הודיעו שלא ימשכו את עתירתם בעקבות ההחלטה. הם דורשים כי המתגיירים יוכלו להירשם בכל רבנות מקומית, כשאר האזרחים היהודים בישראל. בפני שופטי בג"ץ תעמוד בשבוע הבא הברירה להיכנס לעימות נוסף מול הממסד החרדי האשכנזי, או להסתפק בפשרות הטכניות שעליהן מתקיימת מועצת הרבנות בשנים האחרונות.

לא בבית ספרנו

זרעי מאבק משפטי דתי נוסף נזרעו בשבוע שעבר באולמה של שופטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, דתיה פרוז'ינן. בפסק דין תקדימי קבעה השופטת, כי לפחות בכל הנוגע לבתי ספר פרטיים הנהנים ממעמד של 'מוכר שאינו רשמי', חייבים המורים להקפיד על נורמות הלבוש שמנהיג בית הספר. לפני השופטת הוגשה תביעתה של מורה מוסלמית בבית ספר פרטי נוצרי בירושלים, בו לומדות תלמידות נוצריות ומוסלמיות יחדיו. המורה לימדה בבית הספר 27 שנים כשהיא מהלכת בגילוי ראש. לפני מספר חודשים החליטה לעטות על ראשה חיג'אב. אין מדובר ברעלה, המזוהה עם הזרם הפונדמנטליסטי, כי אם בכיסוי הראש המוסלמי המסורתי המכסה את הראש והצוואר ומותיר את הפנים גלויות.

הנהלת בית הספר הודיעה למורה כי לא תוכל ללמד כשהיא עטויה חיג'אב. בפסק דין מפתיע קבעה השופטת פרוז'נין כי זכותו של בית הספר לחייב את מוריו להופיע כשאין עליהם כל סממנים דתיים. השופטת קבעה כי זכותו של בית הספר לצביון מיוחד משלו גוברת על זכותה של המורה לחופש דת. בין השאר הסתמכה השופטת על פסק דין של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק, שגיבה את זכותו של בית ספר (גם הוא ערבי נוצרי) שלא לאפשר לתלמידה להופיע בכיסוי ראש, מטעמים של פגיעה בצביון המוסד. אך זוהי הפעם הראשונה שבית משפט בישראל קובע כי מוסד חינוכי יכול לכפות גם על מורה להסיר מעליו סממן דתי בזמן שהותו במוסד.


עין רואה ואוזן שומעת

נבחרי ציבור אינם ששים לחוקק חוקים לא פופולאריים גם כשאלה דרושים מאוד. ראו למשל את ביטולו הנמהר של היטל הבצורת, שכה סייע לחיסכון ממשי במים בימים חרבים אלו. מדוע אם כן נענים המחוקקים בקלות כזו לרשויות האכיפה כשאלו דורשים חקיקה הפוגעת מאוד בפרטיותם של אזרחים? התשובה אינה דורשת יותר ממשוואה לוגית פשוטה: הם עושים זאת מכיוון שחקיקה הפוגעת בפרטיות היא חקיקה פופולארית. הציבור הרחב שומר החוק תומך בחקיקה דרקונית המוצגת ככלי הכרחי למלחמה בפשיעה. הוא נוטה להתעלם מפוטנציאל הרודנות הממלכתית שחוקים כאלו טומנים בחובם. מבחינתו, חקיקה דרקונית זו היא בעייתם של עבריינים בלבד.

בחסות האדישות הציבורית יוזם משרד המשפטים בשנים האחרונות חקיקה נרחבת. חוק המאגר הביומטרי הדרקוני, אותו מקדם בלהט לא מוסבר חבר הכנסת מאיר שטרית, דווקא נתקל בהתנגדות ציבורית ניכרת. הכוונה לחייב את אזרחי המדינה כולם למסור תביעות אצבע ודגימות די אן איי, צומצמה בינתיים להחלטה להקים מאגר כזה על בסיס וולונטארי. הרשויות מכל מקום מתכוונות לעודד את המתנדבים למסור את נתוניהם למאגר, באמצעות התניית קבלת דרכונים מתקדמים בהצטרפות אליו. מי שחושש להצטרף למאגר, יזכה להזדמנות שנייה לחשוב על הנושא כשייאלץ להמתין בשדות התעופה בעולם בתורים הארוכים של בעלי הדרכונים שאינם על פי התקן החדש.

הרחבת חוק הלבנת ההון, הנמצאת בהליכי חקיקה, תאפשר לאנשי הרשות להלבנת הון לשאוב מידע על כל אזרח כמעט מכל מאגרי הרשויות השונים, לאחר שהבנק ידווח על פעולה חריגה בחשבון. הכנסה ממכירת דירה, למשל, יכולה להיראות אצל רובנו חריגה מאוד. הבנק ידווח על כך, ופקיד הרשות יוכל לנצל את העניין כדי לדעת עלינו כמעט הכול.

בראשית השבוע הפתיע משרד המשפטים עם הצעת חוק נוספת. על פי הטיוטה שפרסם המשרד, יוכל כול שוטר לחפש חיפוש גופני על כל אזרח, גם אם זה לא עורר כל חשד, בכל מקום בילוי והתכנסות ובסמיכות אליהם. קצין משטרה בכיר יוכל לקבוע אזורים נוספים שבהם יהיה החיפוש מותר.