בשבע 408: תלמידים יקרים

באחד באדר משמיעין על השקלים, ובאחד באלול, או בספטמבר, משמיעים על התשלומים למעונות...

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , כ"ג באלול תש"ע

באחד באדר משמיעין על השקלים, ובאחד באלול, או בספטמבר, משמיעים על התשלומים למעונות, לגנים, לבתי הספר, לישיבות התיכוניות, לאולפנות ואפילו למכינות, לישיבות ההסדר ולישיבות הגבוהות. אצל הורים רבים מאוד מהולה שמחת השיבה ללימודים בחשש כיצד יוכלו לעמוד בתשלומים הגבוהים למוסדות החינוך השונים. משאל קצר בין מספר הורים, המייצגים גילאים שונים, מצבים כלכליים שונים ואף תפישות עולם דתיות שונות, מציג במספרים את מה שכולנו יודעים כבר שנים. משפחה דתית לאומית ממוצעת שילדיה כבר הגיעו לגיל ההתבגרות משלמת מדי חודש סכומים הנעים בין 3,000 ל-6,000 ש"ח עבור החזקת הילדים במוסדות החינוך השונים, החל מהמעון וכלה בישיבה הגבוהה.

על מנת להבהיר את התמונה, פנינו לכמה הורים ומנהלי מוסדות, כדי לאסוף נתונים על הסכומים אותם נדרשים ההורים לשלם. תל"ן, 'תכנית לימודים נוספת', המקובלת ברבים מבתי הספר היסודיים הממלכתיים דתיים ומוקדשת בדרך כלל בעיקר לתגבור מקצועות הקודש, תעלה לרוב כ-300 ש"ח בחודש למשך 10 חודשי לימודים, כ-3,000 שקלים בשנה. מדובר אך ורק בתל"ן, וזאת בלי לחשב לתוך סכומים אלו דמי שכלול ועוד. סכום זה מכסה כאמור תוספת שעות לימודים, ובדרך כלל גובה אותו עמותת הורים המוקמת ליד בית הספר ואשר מפעילה את תוכנית הלימודים הנוספת. אם בבית הספר של הילדים שלכם מאריכים את שנת הלימודים, הסכום אותו תידרשו לשלם יעלה בדרך כלל בכעשרים אחוז. ילד הלומד במוסד שאיננו ממ"ד, אלא שייך לזרם ה"מוכר שאינו רשמי" ישלם סכומים גבוהים יותר. זאת מכיוון שהתקצוב הממלכתי לבתי ספר אלו נמוך יותר. סוג נוסף של מוסדות, אשר רק בשנים האחרונות חדר גם לציבור הדתי-לאומי הוא "מוסדות פטור". מדובר בתלמודי תורה אשר הפיקוח הממלכתי עליהם הוא מינימלי ביותר, ומנגד תקצובם על ידי המדינה נמוך משמעותית. התשלום למוסדות אלו איננו תמיד גבוה מאוד, ומתחיל לרוב מ-500 ש"ח בחודש למשך 12 חודשים, כ-6,000 ש"ח בשנה. אולם מגוון השירותים אותם מקבלים התלמידים נמוך משמעותית מזה שבמוסדות הממלכתיים והמוכרים.


השלב הבא בחינוך הילדים הוא התיכון, הישיבה התיכונית לבנים והאולפנה לבנות. כאן הסכומים כבר עולים באורח משמעותי ביותר. החזקתו של תלמיד בישיבה תיכונית עם פנימייה מלאה תעלה להורים החל מ-14 אלף ש"ח בשנה. אם תרצו לשלוח את הילד לישיבה בה יתפתחו כשרונותיו המוזיקליים, הסיירותיים או האמנותיים, תמצאו את עצמכם נדרשים לשלם סכומים היכולים להגיע אף ל-20 אלף ש"ח בשנה. אם חשבתם בעקבות הנתונים הללו לוותר על הפנימייה ולשלוח את הילד לישיבה הקרובה לבית, תגלו פערי מחירים גבוהים מאוד בין המוסדות השונים, הנובעים בעיקר מהשאלה מה כולל התשלום. בישיבה בה תשלמו רק עבור תוספת הלימודים ופעילות חברתית התשלומים יתחילו מכ-5,000 ש"ח בשנה. תוספת ארוחות, הסעות ואקסטרות נוספות עשויה להכפיל את הסכום. בזירת האולפנות הנתונים דומים, אולם בגלל העובדה שאולפנות רבות מסתפקות בפנימייה חלקית ובשבוע לימודים מקוצר, ניתן למצוא מוסדות בהן הסכומים נמוכים יותר מאלו הנדרשים בישיבות תיכוניות.


גם הסדרניקים משלמים


מי שחשב שעם סיום התיכון תמה פרשת התשלומים, יגלה מהר מאוד שטעות בידו. הנורמה של תשלומי הורים על לימודים תורניים גבוהים, אשר החלה בחלק מישיבות ההסדר, חילחלה כיום לכל המוסדות. במרבית ישיבות ההסדר ישלמו ההורים כ-8,000 עד 10,000 ש"ח בשנה, אולם התשלומים ימשכו גם בתקופת השירות הצבאי, בה לא נמצאים התלמידים בישיבה. בחלק מהישיבות יפסקו התשלומים עם סיומה של מסגרת ההסדר החמש-שנתית. אולם כיום, עקב המצוקה הכלכלית, ישנן ישיבות בהן ממשיכים ההורים לשלם גם בשיעור ו' ומעלה, אם כי לעיתים קרובות סכום מופחת. כאמור, נוהג זה חדר כיום גם לישיבות הגבוהות, אשר גובות מההורים סכומים המתחילים ב-800 ש"ח לחודש ומגיעים לעיתים עד 1,200 ש"ח. במרבית המקרים, עם גיוסו של תלמיד בישיבה גבוהה נפסקים התשלומים, אולם בחורים החוזרים לאחר השירות לישיבה מחדשים את תשלומיהם.

אם בשלב זה אתם אוחזים את ראשכם ושואלים את עצמכם: "איך נשלם את כל זה?", חשוב לדעת כי לא כולם משלמים את הסכומים המלאים וכי דלתות המוסדות אינן נעולות גם בפני מי שידו אינה משיגה לשלם את הסכומים המלאים. מלגות, "עליית הנוער" והנחות מוסדיות, הן רק חלק מהדרכים בהן מסייעת המערכת למי שאין לו. הסכומים הגבוהים מטרידים מאוד את אלחנן גלט, מנכ"ל מרכז ישיבות בני עקיבא, המאגד תחת כנפיו כ-55 מוסדות תיכוניים ועשר ישיבות הסדר. גלט מציין כי בשנים האחרונות נעשתה עבודת עומק על מנת לוודא שישנה הלימה מלאה בין התשלום אותו משלמים ההורים לבין מה שהילדים מקבלים בפועל. לדבריו, "אנחנו מודעים לסוגייה הזו והיא עומדת בראש מעייננו, אולם המציאות היא שההורים אינם מוותרים על האיכות, מוצאים פתרונות ומשלמים. על אף זאת ברור שהמצב הנוכחי הוא בלתי אפשרי ונעשה קשה יותר ויותר עם התרחבות שורותיהם של המוסדות וכניסת ציבורים רחבים יותר לתוך המערכת". גלט מבהיר כי בסופו של דבר הפיתרון חייב להיות במציאת מקורות מימון אלטרנטיביים. "תקציבי המדינה לקודש קוצצו דרסטית בעשור האחרון ואסור להשלים עם זה. אנחנו חייבים להביא למצב שבו כמו שחינוך רגיל נחשב לסטנדרט בסיסי, כך גם חינוך ישיבתי יהיה דבר בסיסי המתוקצב על ידי המדינה".



צעד של יייאוש? יו"ר הבנק הפדרלי האמריקני שולף את הנשק הכמעט אחרון שנותר לו כנגד המיתון המתמשך / פנחס לנדאו

נאומו של יו"ר הבנק הפדרלי של ארה"ב, פרופ' בן ברננקי, תפס בארץ כותרות עקב הנימה האופטימית שהיתה בו, אולם חלקו הזה של הנאום הוא הפחות חשוב. החלק החשוב יותר בנאומו של היו"ר הוא זה שבו הבהיר מה בדעתו לעשות על מנת להתמודד עם הבעיות הכלכליות שעדיין מאיימות על ארה"ב. מדובר בהצהרת כוונות חשובה, בעיקר משום שתקפם של צעדי התמרוץ שהנהיג הממשל האמריקני ואשר הביאו למידה מסוימת של צמיחה בארה"ב עומד לפוג. צעדים אלו לא יחודשו ככל הנראה, מאחר שבחירות אמצע הקדנציה בארה"ב עשויות לשנות את יחסי הכוחות בקונגרס, ולהטות את הכף לטובת הרפובליקנים, אשר תומכים באופן מסורתי בריסון תקציבי והקטנת החוב הלאומי.


בנאומו של יו"ר הבנק הפדרלי התברר כי כפי שהעריכו פרשנים כלכליים לאחרונה, מתכוון ברננקי להגדיל את הבסיס המוניטרי באמצעות רכישת איגרות חוב ממשלתיות. מדובר בצעד המדיניות הכמעט אחרון שנשאר בידי ברננקי, לאחר שהשימוש בכלי הריבית איננו אפקטיבי יותר, מאחר שזו נושקת לאפס. הרחבת הבסיס המוניטרי באמצעות רכישת אג"ח הוא צעד שנוי במחלוקת, ככל הנראה אפילו בתוך ועדת השוק הפתוח, אשר תפקידה הוא לאשר צעדים מעין אלו. המחלוקת סביב כלי מדיניות זה נוגעת לשני היבטים עיקריים. חלק מהמתנגדים סבורים שאין בו כל תועלת, מכיוון שהבעיה של השוק איננה חוסר רצון של המלווים להלוות, אלא חוסר רצון של הלווים ללוות. מתנגדים מסוג אחר סבורים כי צעד זה עשוי לעיתים להיראות כמועיל לטווח הקצר, אלא שבטווח הארוך נזקו גדול מתועלתו עקב העלאת החוב ויצירת אינפלציה. כעת נותר לחכות ולראות מי צודק, האם היו"ר ברננקי או שמא דווקא מתנגדיו.

הכותב הוא יועץ כלכלי ופיננסי