בשבע 408:חרם אנשי התיאטרון על הופעות באריאל

מה צריכה להיות התגובה לחרם אנשי התיאטרון על הופעות באריאל? ד"ר דרור אידר, יהורם גאון וחגי לובר עונים על השאלה

ירעם נתניהו , כ"ג באלול תש"ע

לא להתחנן ללגיטימציה / ד"ר דרור אידר - חוקר ספרות ותרבות

אני מבין את הזעם והעלבון של המתיישבים ושל אנשי אריאל, אבל זה בדיוק מה שרצו המחרימים להשיג – לא דיון ב'כיבוש', אלא דיון בעצם הלגיטימציה של מאות אלפי היהודים המתגוררים ביש"ע. משום כך לא צריכה להיות תגובה. ככלל, זכותם של אנשי התיאטרון להחרים. זכותם לשנוא. זכותם לפרוש מן הציבור. אל דאגה, זו ירייה ברגל של עצמם, שכן בכך הם מאבדים יותר ויותר את אמון הציבור. הם מנוכרים אליו מזמן, וכעת נוסף גם הבוז. לא צריך להתחנן לפניהם, לא לאיים, לא לדרוש קיצוץ תקציבים – הכול שטויות. זכרו: הדיון הוא בלגיטימציה של הציבור היהודי ביש"ע, וכל תגובה כזאת מחזקת את מה שהם ביקשו להשיג.

אחד הכשלים התודעתיים העמוקים ביותר של ציבור המתיישבים הוא הניסיון להשיג לגיטימציה אצל אותו מיעוט קטן וכוחני בשמאל הישראלי. כמה אמפתיה וסימפטיה ביקשו אנשי גוש קטיף וכמה ניכור קיבלו. השחרור מתחיל מהתודעה – הלגיטימציה של התושבים על יישוביהם אינה עוברת בכיכר הבימה וגם לא במחלקות למדעי הרוח והחברה באוניברסיטאות השונות. היא מתחילה מתודעת אוונגרד חלוצית, תרבותית, רוחנית ופוליטית.

תודעה כזאת אינה נבנית רק מעבודת שטח והקמת יישובים ובתים, אלא מעבודה רוחנית ותרבותית מקיפה. עולם הישיבות המפואר שנבנה לא הצליח לספק את אותו אוונגרד רוחני מיוחל, מסיבות שונות. יש להוסיף עוד מוקדי חינוך ומחקר, כלליים יותר. יש לעסוק בבניית אלטרנטיבה אמנותית, תרבותית, אקדמית, מחקרית ועוד. מכוני מחקר נוספים, קידומו של המרכז האוניברסיטאי באריאל למעמד של אוניברסיטה, קבוצות תיאטרון, קולנוע, חוגים לספרות. סבלנות. הפירות יבשילו לבסוף. באשר למחרימים, אם רק נדע לא לעזור להם בניפוח ההיסטריה סביב מסע השנאה שלהם, דינם להישכח בפינה היסטורית נידחת.

.....................................


פשוט להתעלם / יהורם גאון - זמר, שחקן ושדר רדיו

הופעתי, אני מופיע וגם אופיע בכל מקום שיבקשו אותי. מעולם לא עשיתי את שירי לכלי פוליטי שדרכו אני מעביר מסרים, ומעולם לא סיפרתי לאומה איפה הופעתי, גם כשזה היה ביתיר, באריאל או בסוסיא. כשאני רוצה להביע דעה, אני עושה זאת לא באולם התיאטרון, אלא ברדיו, במקום שבו מצפים ממני שאומר דברים ושאביע דעות.

אישה אחת מ'תעיוש', או מ'ווטש' שעומדת ליד המחסומים, שווה אלף שחקנים שמחפשים במה לנאורות שקרית שרק מחלישה אותנו במקום לחזק. הנשים הללו לא באות לעשות פרסומת. את שְׁמן לא תמצא בעיתון כי זה לא מעניין אותן. מה שמעניין אותן הוא להשגיח שחיילים לא יפגעו בנשים שעומדת בתור וכדומה. אני יכול לא להסכים אתן, אבל אותן אני מכבד יותר ממי שיושב בתיאטרון ממוזג ומבלבל את המוח מעל גלי האתר ומפריח הצהרות השוות כקליפת השום.

אנו יוצאים למשא ומתן כעת ואין דבר נורא מלגרום לכך שהפלשתינים יגידו שהיהודים בתוכם לא שלמים בצדקת דרכם, אז למה שהם יסכימו לוותר לנו במשהו? הרי האמנים הללו גורמים לכך שאנו מחלישים ופוגעים בעמדת ישראל.

ובעמדתם זו אין קשר להבעת דעה. כדי להביע דעה אפשר ללכת לכיכר רבין. כשיבוא יום הבחירות, שלא יבחרו בממשלה הזו. אבל לאחר שהממשלה נבחרה אין טעם לרסק את הממשלה מבפנים ולשים מקלות ברגליים.

בסופו של דבר, הארץ תישאר על מכונה, השמש תמשיך לזרוח, הירח והכוכבים ימשיכו לסוב במסילתם, גם אם כמה שחקנים השמיעו 'מיאו' וחשבו עצמם לשואגים שאגה. אז התשובה לשאלה מה צריכה להיות התגובה לשחקנים שמחרימים את אריאל היא שלא צריכה להיות תגובה. הרי תגובה זו פרסומת, פשוט צריך לתת לדבר הזה לעבור, וזהו.

...................................


מחיאות כפיים לסרבנים / חגי לובר - מנהל תיאטרון אספקלריא

אני מבקש לקוד קידה עמוקה לחותמי מכתב הסרבנות ולומר להם בצורה תיאטרלית ככל האפשר: אנא מכם, אל תבואו! החרימו אותנו, נדו אותנו. רק אל תחשפו אותנו לתיאטרון הגרוע שאתם מייצרים. ואני ממש לא מתכוון במובן הדתי או הפוליטי, אלא התרבותי. מדובר בתיאטרון רע.

יש משהו משעשע בדרך שבה מועצת יש"ע ונספחיה מתחננים, באופן לוחמני כמובן, באוזניהם של ענת גוב, בועז גאון ואיתי טיראן לפקוד את תושבי השומרון ולהאציל עליהם מרוחם. היש לכם מחזה אבסורד טוב מזה?

אין ספק שהמתחננים לא פקדו באחרונה את אולמות התיאטרון המפוארים של הסרבנים ולא היו שותפים לשעמום ולתחושת הניכור והטמטום העולים בך עם עליית המסך.

האם הם רוצים להביא לאריאל את הפקת הדגל של תיאטרון הקאמרי 2010 'לילה לא שקט' – מיטב שירי שלמה ארצי, הצגת פלסטיק ממוסחרת היטב בדמויותיהם הצבעוניות של אקי אבני ויעל בר זוהר? האם הם רוצים להביא לאריאל את ההפקה של בועז גאון, מחותמי המכתב, 'השיבה לחיפה' שהשתמש בטריק המבריק של עיבוד הצגה מפרי עטו של ע'סאן כנאפני, מחבל מוצהר שחוסל על ידי המוסד?

מדובר בתיאטרון מנוון ההולך וגוסס. תיאטרון של גימיקים שאין לו שום אמירה תרבותית מקורית מטלטלת ובוודאי לא אמירה שמותירה אותך חסר נשימה וכואב בטן ולב.

על חורבותיו של תיאטרון הסרבנים הולכים וקמים תיאטראות אחרים ובהם אמנים אחרים, יוצרים כאלה שאני פוגש בתיאטרון תאיר ובבית הספר למשחק אספקלריא ובמקומות אחרים. הם אנשים מרתקים, מפוצצים בכישרון ושיש להם אמירה מעניינת מקורית ונועזת, אבל קולם כמעט נאלם בגלל הקליקה שהשתלטה על חיינו התרבותיים והיושבת על ברזי התקציב של מדינת ישראל. זו שפסלה את ההצגה שלנו על פולארד בטענה של חוסר רלוונטית. זו שמשקיעה מאמץ איתנים שלא לתת לנו מעמד בתקצוב השנתי שנועד כמובן לתיאטראות בני חסותם.

הגיע הזמן להפסיק להפגין להחרים ולבכות, ולהתחיל להשקיע את מיטב הכוחות הציבוריים שלנו בעזרה לבניית הקול האחר בתיאטרון הציוני.