בשבע 408:הקלמר שחזר בתשובה

אסתי רמתי , כ"ג באלול תש"ע

אמא נכנסה לחדר בדיוק כשניסיתי בכל הכוח לסגור את הרוכסן של הקלמר התפוח שלי. "אני רואה שהשנה הקלמר שלך חזר בתשובה", היא אמרה בחיוך. נשמע לכם מוזר?

טוב, אז אספר במה מדובר. למרות שלא נעים לי במיוחד להיזכר בשנה שעברה... כל העניין הזה עם הקלמר היה בעצם בגלל מירי. מירי שיושבת על ידי, ושמגיעה כל שנה עם כל השכלולים החדשים: מחקים ריחניים, עטים מחליפי צבע, טושים מנצנצים. ובאותה שנה החלטתי שנמאס לי. אין מצב שלמירי יהיה קלמר יותר שווה משלי. אז באמצע החופש התחלתי עם התכנית שלי.

"אמא! אני חייבת קלמר חדש!"

"למה, מה קרה לו?"

"אז ככה: קודם כל, הוא כבר מיושן. אף אחת לא הולכת עם קלמר כזה. וחוץ מזה, הוא דהוי, ומלא קשקושים של טושים. ועוד חוץ מזה – הוא קטן מדי".

אמא ביקשה לראות את הקלמר שקנינו בתחילת השנה. לה הוא דווקא נראה בסדר גמור – הלכלוך, היא אמרה, יירד בכביסה כמו כלום. והגודל? די גדול, אפילו. באופנת הקלמרים אמא לא הבינה, אבל זאת לא נראתה לה סיבה מספקת כדי לקנות קלמר חדש.

"מצטערת,חמודה, אבל יש לנו הרבה מאוד הוצאות בתחילת השנה", היא אמרה, "תצטרכי להסתדר עם הישן".

אבל עקשנית כמוני לא תתייאש בקלות. משך שבועיים נדנדתי, התחננתי, והסברתי עשר פעמים ביום לכל מי שהיה מעוניין לשמוע למה הקלמר הישן בלתי נסבל. אמא עמדה על שלה. היא ממש לא אוהבת שמנדנדים. אבל שבוע לפני תחילת הלימודים, נסעתי לבקור אצל סבתא והיא פשוט התעקשה (אולי בעקבות כמה רמיזות קלות מצדי...) לקנות לי קלמר חדש, מפואר וע-נ-ק. ניצחתי. לפחות בשלב הראשון.

ואז הגענו לעיקר. "אני צריכה ציוד חדש", הצהרתי כבדרך אגב, כשראיתי שאמא עסוקה. "בסדר, את כבר ילדה גדולה שעולה לכיתה ו'. לכי לקנות לך". היא אמרה (בדיוק כפי שקיוויתי שתגיד).

"לקנות את כ-ל מה שאני צריכה?" ווידאתי.

היא הנהנה.

אוהו, איך שאני חגגתי בחנות למכשירי כתיבה! אבל כשהגעתי הביתה עם שתי שקיות מלאות וחשבונית על סך 197.40 שקלים, אמא לגמרי, אבל לגמרי, לא שמחה.

"מה זה?! טושים זרחניים... עטים זוהרים... עטים מחליפי צבע. טושים ששרים ורוקדים לא מצאת?" היא שאלה בכעס והמשיכה לרוקן את השקיות "חותמות, עפרונות חודים 0.7 וגם עפרונות חודים 0.5. בשביל מה, אם אפשר לשאול, את צריכה שני סוגי חודים? מה הולך כאן?! "

"אמ... לפעמים נגמרים החודים, ואז צריך לקחת מחברה, ויש כאלה עם 0.5 וכאלה עם 0.7", גמגמתי, "ובכלל, המורה אמרה שמאוד חשוב שהמחברת תהיה מקושטת, וחשבתי שאת מרשה! הרי אמרת לי לקנות כל מה שצריך..."

ככה זה נגמר. אמא אמנם כעסה, אבל לי היה קלמר מפוצץ בכל טוב, והפעם, מירי קינאה בי.

ואז איכשהו, במהלך השנה, תפסתי כמה הייתי לא בסדר. אולי זה היה בגלל המחנכת המקסימה שלנו, שלימדה אותנו כמה חשוב להתחשב באחרים, אולי זה בגלל התאונה שהיתה למירי באמצע השנה (ברוך השם היא כבר בסדר) שהראתה לי שהדברים האלה הם שטויות – ואולי סתם התבגרתי. בקלמר שלי השנה, בכל אופן, יש את כל הציוד הדרוש – בתא אחד. והתאים האחרים מפוצצים בצ'ופרים: טופי עם סמיילי ואיחולי הצלחה, לחלק לבנות ביום הראשון - שיהיה להן טוב על הלב. אתם רואים? גם קלמר יכול לחזור בתשובה.