בשבע 408:בזכירה - סוד הגאולה

רק באמצעות צום ואבל אפשר יהיה לשמר את זכר גוש קטיף : תגובה לרב אברהם וסרמן

יוגב גלבוע , כ"ג באלול תש"ע

בכל שנה מאז עמדתי על דעתי, זכור לי כי תשעת הימים ותשעה באב הם ימי אבל על משהו 'רחוק' - משהו שמעולם לא חווינו ומעולם לא ראינו, אך חונכנו לבכות על חורבנו. "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה". מעולם לא חשנו כי הבכייה הזו היא בכייה גלותית, מעולם לא הרגשתי כי דמעותיו של ראש הישיבה בה למדתי, השוטפות את פניו ביום זה, הן דמעות של גלות, אלא דמעות של תפילה, של כיסופים לגאולה.

חורבן גוש קטיף גרם טלטלה גדולה למחנה הלאומי, אך עזר לי ברמה האישית להתבונן ולהבין מהו חורבן. הוא גרם לי להבין לעומק כי אין ביכולתנו לעמוד כנגד חרון אפו של בורא עולם, וככל שנעשה יותר כדי למנוע את החורבן, וכמה שנפגין, נחסום כבישים, נדבר על מפלגה ימנית גדולה ומה לא, כאשר ה' רוצה – זה קורה, גם הגרוע מכל.

צר לי על כך שמורי ורבי כותב במאמרו "אלא שצריך להודות שגם בשמיים אין לנו שומע... כל התפילות, הבכי, הנרות לא הועילו, חבלי ארץ נחרבו ונחרבים". ומכאן עובר מיד לצדדים מעשיים של מניעת הגירוש הבא, תוך רמיסת ערך התפילה והזכירה.

מי יבנה לנו את גוש קטיף? חבר פרלמנט בריטי? סרטי הסברה הוליוודיים? או אולי החיילים הפרסים של נחמיה? מי ימנע את הגירוש הבא? חבר אמנים שמאלנים לשעבר שיעברו לגור בצורה מתוקשרת בגבעות השומרון? מי יבנה את בית המקדש השלישי?

התשובה לכל השאלות הללו היא אחת: ריבונו של עולם הוא שהחריב את בית המקדש, הוא שהיגלה אותנו אל בין האומות, והוא שהחריב את גוש קטיף. והוא שאמר בט' באב כשחטאנו לפניו בעגל "אתם בכיתם בכיה של חינם אני אקבע לכם בכיה של דורות".

בזכירה - סוד הגאולה. מדוע הרב וסרמן מתנגד כל כך לזכירה? לבכייה? אם לא נבכה ונצום בכל שנה, אם לא נצפה ב'סרטי הגירוש', אם רק חמש שנים אחרי, כבר אפשר לוותר על ימי גוש קטיף – מה יקרה בעוד עשר שנים? מי יידע בכלל שהיה כזה דבר? מי יאמין לנו? מי ירצה לבנות אותו מחדש? הזיכרון והבכייה אינם גלותיים. ההיפך, הם אלו שיביאו את הגאולה!

אל לנו לשכוח את חבל עזה, אל לנו לשכוח את בית המקדש. נתלה תמונות של הגוש בכל בית לצד אמה על אמה ללא טיח בקיר. נבכה ונצום ביום חורבן בתי הכנסת, כי רק כך נזכור. רק כך נוכל לומר לילדינו: אנחנו צמים ומתפללים לה' שיבנה מחדש את חבלי הארץ שהחריב. ובד בבד נודה לו על המתנה שהוא משאיל לנו היום – מדינה וצבא, שגם אם לא תמיד עושים מה שאנחנו, המחנה הלאומי, חושבים שהם צריכים לעשות – הם חלק מהגאולה, חלק מרצונו של ה'.

שנזכה בימים האלו של סוף השנה להתחנן לה' שינחמנו, ויבנה את חורבותינו, וישיב העבודה לדביר ביתו, במהרה בימינו.