בשבע 408:עננים אפורים מעל 'בית הלל'

הדור הצעיר של רבני הציונות הדתית מבכר לחבק את אחיו גלויי הראש במקביל לגינוי וזלזול בגדולי התורה שלו

הרב ברוך אפרתי , כ"ג באלול תש"ע

אקדים ואומר - מבאי בית הלל אני, משם הגעתי ולשם אני הולך, ועל כן כל דברינו מאהבה ומהערכה גדולה הם באים, 'את והב בסופה'.

'בית הלל' - מחנה הרבנות הציונית הדתית הצעירה, עובר משבר גדול בתקופה האחרונה. בעוד בעבר היתה בו ענווה כלפי גדוליו ופתיחות כלפי מתנגדיו, שיקול דעת זהיר, ואיזון נכון בין החכמים באי ביתו, הרי שעתה הוא הולך ונוטה לצד אחד בלבד. בית הלל הופך בעת האחרונה לשופר של ביקורת לא ראויה על גדולי ישראל ודבריהם, פעם אחר פעם. מה קרה למחנה בית הלל? על שום מה נתכרכמו פניו ונשתנו ערכיו?

כיצד זה רבנים צעירים אצים רצים לכנסים משותפים עם מגולי ראש, אך מחרימים כנסי רבנים יראי שמיים אם אינם חושבים בדיוק כמותם? כיצד מאמרי בית הלל הפכו מרובי מילות לעז ומעוטי סגנון תורני? הכיצד נתמעטו מעוטרי הזקן בחכמיו ונתרבו בעלי האקדמיה (עם כל חשיבותה לכשעצמה)? כיצד קרה שכיבוש השומרון ויהודה הולך והופך לערך 'קיצוני' ושולי בבית הלל? כיצד זה בית הלל שוכח לעיתים ענווה מהי כלפי גדולי התורה שלו עצמו? כיצד קרה שבית הלל, אשר נהג להקדים דברי שמאי לדבריו, עתה מתלהם בפרהסיא נגד מי שאינו חושב כמותו? כיצד נוצר הנתק בין חלק נרחב מרבני בית הלל הצעירים לבין גדולי ישראל מכל החוגים?

אין זה אלא שלעת עתה 'בית הלל' - 'בית שמאי' הוא, רק בלבוש אחר, בבחינת חצבי חיוורי דמליא קיטמא. על כן, לא בשורה הביא הלל הצעיר, אלא שבר. חלק גדול מהרבנות הציונית דתית הצעירה, מנתק עצמו יותר ויותר ממסורת רבני ישראל הזקנים. בית הלל הולך ונהיה רדיקלי ביחסו המנוכר כלפי העולם התורני, וסלחן ביחסו לעולם שאינו דתי.

בוגרי ישיבות רבות לא יחושו בנוח בבית הלל הנוכחי. ספר 'לאמונת עיתנו' מחד וספר 'תורת המלך' מאידך, לא יזכו ליד הפלורליזם הרכה בבית הלל, לעומת הספר 'מסע בחלל הפנוי' שנכתב בידי אדם שהוריד את הכיפה, אשר ודאי יזכה לסימפטיה ולאמפתיה. חלקים נרחבים מבית הלל אינם יודעים להפעיל את רפלקס הפתיחות לשני הכיוונים לצערנו, מלבד לכיוון שאינו חובש כיפה, אליו יש להם סבלנות ופתיחות.

העולם החרדי מוקצה מחמת מיאוס בבית הלל. אין שיח עימו, בטענה שהוא אינו מעוניין, על אף שהדבר לא נוסה מעולם על ידינו. ושוב, הפלורליזם אינו דו כיווני.

הרב הצעיר מטיף לזקני העדה

התעוררתי עתה משום שבזמן האחרון נחצה עוד גבול. הרב בני לאו היקר הי"ו (מבאי בית הלל בלא ספק), פרסם לאחרונה מאמר ב-ynet ובו תקף במילים קשות ובהאשמות חסרות תקדים את גדולי רבני הציונות הדתית על שמחו נגד חקירת דברי תורה בידי פרקליטות המדינה, ואשר הגיעו לכנס המחאה על חקירת דברי תורה בידי מי שאינם תלמידי חכמים.

יסלח לי הכותב על ביקורתי, אך דבריו תמוהים ומתמיהים. אינני נכנס כאן לסוגיה עצמה, האם הכנס טוב או לא. ברצוני להתמקד בסגנון, באופי הביקורת על באי הכנס.

כיצד יכול רב צעיר להטיף לגדולי הציבור שלו ולהורות להם את הדרך, תוך חצי יום מהתרחשות הכנס? האם הרב דרוקמן והרב אריאל, הרב מלמד ורבה של חיפה, רבה של חברון וראש ישיבת מרכז הרב, דיינים וראשי ישיבות, זקוקים לעצות מכבוד תורתו? הם ביקשו אותן? האם לא יכלו לחשוב בעצמם על התוכן החשוב שהעלית במאמרך? האם בדקת עימם מה עמדתם על דבריך לפני שהטחת בהם האשמות ברשות הרבים? היכן הענווה בסגנון ובתוכן כלפי חכמים וגדולים כאמור במסילת ישרים, היכן הזהירות לפני שליחת מאמרי ביקורת לכל מאן דבעי? אינני מצליח להבין כיצד רב יכול לכתוב מאמר דווקא בעיתונות החילונית ולנגח במילים כה חריפות את זקני עדתו, בלא לחשוב פעמיים.

זו אינה אפיזודה חד פעמית, זוהי פרדיגמה רבנית חדשה - ניגוח בראש חוצות את בתי המדרש שלא מסכימים עימם. לאן הידרדר בית המדרש שלנו? ראוי למחות על כך, לעשות חשבון נפש. כיצד זה ניתן באותו קולמוס להוציא מאמר בדבר ערך הסבלנות לעוברי דבר ד', ויום אחר כך לתקוף בבוטות את גדולי התורה? הכוהנת עטוית סחבות, בעוד הפונדקית עטופה בגדי מלכות, הלא נבוש?

אבהיר - חשוב מאוד להביע עמדות שונות, גם כאלו ההפוכות מגדולי ישראל, כאמור בשו"ע יו"ד. זה לא רק לגיטימי אלא זו חובה הלכתית ומוסרית. אבוי לנו לו כולנו היינו חושבים בדומה. חשוב למתוח ביקורת, חשוב לחשוב אחרת גם מגדולי ישראל. אך היכן? בבית המדרש. כיצד? בענווה. מתי? לאחר זמן ובירור הפרטים לעומקם. ולא כך בשליפה מהמותן ובהשפלת רבנים חשובים ברשות הרבים. מאמר המצייר את גדולי תלמידי החכמים שלנו כננסים מבולבלים ופרימיטיביים, אינו מקדש שם שמיים כלל, וראוי לכל גינוי.

עוד זה מדבר וזה בא, פורסמו דברי הגאון הרב יעקב מדן שליט"א בהתייחסו לספר 'תורת המלך', דברים המזכירים ימים אפלים בהיסטוריה הכללית והיהודית - "זה ספר מאתגר שנכתב על ידי תלמידים ברמה, ודווקא בגלל זה יש לשרוף אותו ואפילו לפסול את הרב שפירא מלהורות הלכה בישראל". לא פחות ולא יותר, קריאה לשריפת ספר קודש ושלילת רבנות מרב, בשל היותו שונה מעמדות של קו מסוים. הלא דבר הוא? היכן הפתיחות לשונה? האם ספרי ישעיהו ליבוביץ' מודרים מבית הרב מדן שליט"א? האם אותם הוא גם כן דן לשריפה בשל דעות הפרופסור על מיישבי השומרון? אכן, הפלורליזם אינו זוכה לעדנה ולשוויוניות בישיבות מסוימות המשתייכות לבית הלל.

הגאון הרב מדן שליט"א, אשר זרתו עבה ממתני בחכמה וביראה, כתב אמנה חשובה יחד עם פרופסור גביזון. מדוע עימה מותר לכבוד תורתו להתדיין, בעודה לא חיה אורח חיים דתי ומצהירה על תפישה חילונית, אך עם רב בישראל אי אפשר להתדיין ויש לשרוף את כתביו? לא זכיתי להבין מדוע פלורליזם שיכול להכיל אישה ללא כיסוי ראש, אינו מצליח להכיל גם רב שטעה בהלכה?

פתיחות רדיקלית

ושוב, אין חולק על כך שהספר הזה מוגזם, לא ראוי ויש בו טעויות מזיקות. טוב היה שלא נכתב הספר משנכתב, ועתה משנכתב ראוי למחות על תוכנו המזיק. אך מה בין כך ולשריפת ספרים?! ומה בין כך ולשלילת רבנות?! האם בית הלל נהגו לשרוף את ספרי בית שמאי? האם נהגו להפסיק לכנותם בתארי רבנות? ומה עוד שהספר זוכה ללגיטימיות מעמיתיו של הרב מדן שליט"א, הרב ליאור ואחרים, וכיצד הוא מורה לשרוף דברי החולקים עליו? לא זכיתי להבין דברי כת"ר.

באי בית הלל המחודש, אל נא תדחפו באמת הבניין את העמדות השונות מכם, שהרי בכך את עצמכם אתם דוחפים ממסורת התורה. אל נא תבנו בית רדיקלי אשר אמנם משדר פתיחות אך פנימיותו היא סגירות חשוכה.

בפרסום דברים בוטים השכם והערב על גדולינו וכן על מתנגדינו, אתם סוגרים את הבית ומייצרים קו צר ודק, אשר סופו להיעלם אם לא ילמד להכיל דעות שונות (ולא רק חילוניות), לצד דעתו. אנא חידלו מלהעצים בית מדרש אחד ויחיד, ונשלב ידיים בענווה ובעוז. הבו לנו את הלל הזקן והעניו, והעננים הקודרים יורידו גשמי ברכה בימי תשרי.