בשבע 409: לא זזים מכאן

האם על המתיישבים להכריז כי יישארו במקומם גם אם הממשלה תחליט לסגת מיו"ש? יצחק שדמי, שרה אליאש ואבי פרחן עונים על שאלת השבוע

ירעם נתניהו , א' בתשרי תשע"א

בעל הבית האמיתי יצחק שדמי / סא"ל במיל', תשוב נווה צוף

הקב"ה הבטיח את ארץ ישראל לעם ישראל, וקיים את הבטחתו כמה פעמים. בפעם האחרונה התאפשר הדבר במאה ה-20. בשנת 1920 החליט חבר העמים שארץ ישראל שייכת לעם היהודי. הערבים התנגדו נמרצות, ועם הכרזת המדינה בתש"ח פתחו מדינות ערב במלחמה על מדינת ישראל. למרבה הצער, ממלכת ירדן הצליחה לכבוש את שטחי יהודה ושומרון. מאז ועד מלחמת ששת הימים, אמנם יהודה ושומרון היו שטח כבוש, אבל ע"י הערבים. במלחמת ששת הימים שוחררו שטחי המולדת והם בשלטון ישראלי.

זה זמן רב מתנהלות שיחות שונות בין ישראל לבין ערביי יו"ש על ריבונות בשטח. הערבים באים בדרישה פשוטה. הם אומרים: השטח שלנו, ואנחנו רוצים ריבונות עליו. ממשלת ישראל, בטעות, אומרת: אנחנו רוצים לפתור את בעיית הביטחון של מדינת תל אביב ולכן איננו יכולים למסור לכם את השטח.

העולם מבין שישראל לא מעוניינת בשטח, אלא בפתרון בעיית הביטחון. לכן בפועל יש רק תובע אחד לריבונות – הצד הערבי. ולפיכך, עם הזמן, הוא אכן יזכה בה. כנציגת העם היהודי על מדינת ישראל לדרוש ריבונות על שטחי יו"ש – מקומות שהיו שייכים לעם היהודי מאז ומתמיד. אבל אם מנהיגיה לא מסוגלים לכך, והמדינה רוצה לסגת, אזי הבעלות חוזרת אוטומטית לבעלים האמיתי – העם היהודי. ואז נציגי הבעלים הם הקהילות שיושבות בשטח. הקהילות צריכות להישאר ולדרוש ריבונות.

משל לבעל בית שמסר את ביתו לאדם נאמן כדי שיתגורר בו ויתחזק אותו. אך השכן מציק לנאמן ורוצה חלק מהבית. אם הנאמן חלש ורוצה להפסיק לטפל בשני חדרים – אולי זו זכותו, אך הוא לא יכול למסור את החדרים לשכן. החדרים חוזרים אוטומטית לבעל הבית האמתי.


 


 

לדון על המהות שרה אליאש / סיו"ר מועצת יש"ע

הכרזה כזו היא בעיניי מעין שיתוף פעולה עם אקט שלא היה בו דיון ציבורי רציני.

לדעתי, אסור למתנחלים ליפול לפח הזה שיגרום לתחימת גבולות הדיון. אם ניפול לפח זה אנו כביכול מודים כי התהליך הוא סביר והגיוני וכבר מוגמר ורק המתנחלים הם הבעיה.

ההתיישבות היא גורם חשוב ובעל ערך, אך העלאתה בהקשר כזה מעמידה אותה כמכשול בפני פתרון כביכול צודק וחכם. מעבר לכך, חילוקי הדעות בינינו בשאלה זו רק מוסיפים ריב ומדון ופוגעים בכוחנו להשפיע על הציבור.

המצב התודעתי קשה מאוד, ומשעה שנתניהו מדבר על "גדה מערבית" ו-"2 מדינות ו-2 עמים", נותרנו היחידים שצריכים להציף שוב את הנושאים העקרוניים: זכותנו, צדקת דרכנו, השקר שבהצגת הערבים היושבים ביו"ש כעם נפרד מערביי המדינות ישראל וירדן,

חוסר התוחלת וההיגיון של תהליך מדיני שבו שותפה רק הרשות הפלשתינית, וההפרדה המלאכותית והכוזבת כאילו יש הבדל מהותי בין אש"ף לחמאס.

אנו צריכים לחבור יחד, כל הגופים, אפילו כאלה שיש ביניהם ניואנסים שונים, ובכל כוחנו לנסות ולהשפיע על הציבור לקבל את האמיתות שאנו מאמינים בהן. ולא - נגיע לאותה נקודה איומה. אפילו שזה נראה רחוק מהמציאות, אנו צריכים עכשיו לתבוע בריש גלי את סיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל, ולנסות לעורר דיון על העניין הזה.


 


להישאר בשטח בכל מצב אבי פרחן / מגורש מאלי סיני וימית

ערב חתימת קמפ-דיוויד הייתי יו"ר ועד העיר ימית, ופניתי לסאדאת, לקרטר ולבגין, וביקשתי להשאיר את יישובי חבל ימית בריבונות מצרית. כבר לפני למעלה מ-5 שנים, כשהייתי באלי סיני שם נאבקנו נגד הגירוש, קראתי לממשלה והופעתי בוועדת חוק ומשפט ואמרתי בתקשורת כי אנחנו מבקשים להישאר גם תחת ריבונות פלשתינית. טענתי שכשם שערביי ישראל יכולים להישאר בשלום ובבטחה במדינת ישראל, וחלק מהם חברים בכנסת ישראל כאחמד טיבי, כך גם אנחנו יכולים להישאר בביתנו תחת ריבונות פלשתינית, ואפילו להחליף את תעודת הזהות מכחולה לירוקה.

אני חבר מליאת יש"ע, ואחרי הגירוש אמרתי ואני אומר גם היום: צריך לפעול כעת ולומר שאנחנו רוצים להישאר בכל סיטואציה מדינית שתתפתח אותו הדבר. ולא רק לומר באמצעי התקשורת הישראלית, אלא בכל העולם. צריך ללכת לבית המשפט בהאג ובאו"ם, להיפגש עם מיטשל ולהיות מעורבים בכל התהליך ההולך ונרקם. עלינו להדגיש כי אין סיבה שלא נישאר פה, כמו שבכל אירופה, ואפילו בגרמניה, חיים יהודים. לא ייתכן שדווקא שבמדינות ערב, השכנים שלנו, יהודים יהיו בסכנה.

אני לא רואה בזה חולשה אלא עוצמה. לא צריך לחיות באשליה, וָלא – יפנו את כל היישובים כשם שגירשו אותנו מימית ומגוש קטיף, ובסוף ייהרסו את כל מה שבנינו בדם, ביזע ובדמעות. כאשר אדם אומר "זה הבית שלי ואני לא זז מפה בכל סיטואציה", יש סיכוי רב שהוא יישאר בו. ברור שאם נהיה תחת שלטון פלשתיני יש סיכון ביטחוני, אבל אם יתחילו התנכלויות למקומות של היהודים או אם יפגעו ביהודים תיחשף ערוותם של הפלשתינים. כמו כן יהיה עלינו לדאוג להגנה מרחבית ליישובים, כמו בימים של השומר הצעיר.