בשבע 409: עדיף לשרוף ספרים מלשרוף אנשים

יש לשרוף את הספר 'תורת המלך' כי מי שמתייחס בשלוות נפש להרג ערבים חפים מפשע, עלול לעשות זאת גם כלפי יהודים

הרב עמיחי גורדין , א' בתשרי תשע"א

"מכה קלה בכנף", זהו המשפט שכמעט והבדיל בין האלוף דן חלוץ לבין כיסא הרמטכ"ל. "מה הרגיש הטייס שהפציץ את הבניין בו שכן רב המחבלים שחאדה ובאותה הזדמנות הרג אנשים נוספים שלא היו מחבלים", נשאל האלוף חלוץ, שענה בשחצנות, "מכה קלה בכנף".

ארגוני 'שלום' עתרו לבג"ץ נגד מינויו של חלוץ לרמטכ"ל בשל התבטאות זאת. למרבה הצער דחה הבג"ץ את תביעתם.

שיהיה ברור. הפצצה שחיסלה את שחאדה ועוד אנשים סביבו היתה מוצדקת מאין כמותה. נכון היה להטיל את הפצצה ולהרוג אחד עשר ילדים חפים מפשע שהיו בסביבתו. הטענה החמורה שלנו כנגד חלוץ אינה בכך שהצדיק את ההפצצה הזאת, אלא כנגד ההתייחסות שוות הנפש שלו להרג ערבים חפים מפשע.

למרות שצריך היה להרוג את שחאדה, אין להתייחס להרג ילדים חפים מפשע כ'מכה קלה בכנף'. הרג זה, שהינו הכרח בל יגונה, צריך לצער אותנו. עלינו להילחם בטרור מלחמת חורמה, הכוללת למרבה הצער גם פגיעה בחפים מפשע, אבל לא לעשות זאת באדישות ובקהות חושים. עלינו להצטער על כל נפש של אדם חף מפשע בו אנו פוגעים.

אדם שמתייחס באדישות וביהירות שכזו לפגיעה בחפים מפשע, יתייחס בשלוות נפש דומה גם לגירוש מטופש ואכזרי של אלפי יהודים מגוש קטיף. קו ברור וחד עובר בין התעלמות מכאבם של הילדים הערבים שנפגעו מפצצת שחאדה, לבין התעלמות מכאבם של אחיו היהודים, שאותם גירש באכזריות ללא שום טיפול אמיתי ודאגה כנה.

מי שאדיש לכאב של גוי יהיה אדיש בסוף גם לכאבו של יהודי.

"זהו ספר מאתגר שנכתב על ידי תלמידים ברמה, ודווקא בגלל זה יש לשרוף אותו ואפילו לפסול את הרב שפירא מלהורות הלכה בישראל. אני אומר את הדברים מחשש שאנשים יקראו את הספר ויעשו מעשה. אמנם הסתה לרצח אין בו, אך יש בו התרת דם. נערי גבעות עוד יישבו בגללו בבית סוהר לכל ימי חייהם, בעוד הרב המחבר ידרוש תורה ברבים וישיר זמירות בליל שבת", כך דרש מורי, הגאון הרב יעקב מדן בישיבה.

"איפה המתינות?" נשאל הרב. "איפה הפתיחות? למה אתה מוכן לשבת עם רות גביזון ולא עם מחבר הספר הלז. הרי ידוע ש'במקום בו שורפים ספרים בסוף ישרפו אנשים'!".

התשובה לכל השאלות הללו (מלבד ההערה המיותרת שאיש כמובן לא הלך לשרוף שום ספר ושהצהרה של הרב היתה כמובן הפגנתית בלבד) היא פשוטה. המגיבים זעקו כנגד החשש שישרפו ספר. אלא שחשש חמור שבעתיים היה צריך להטרידם - החשש שישרפו אנשים. מורי קרא לשרוף את 'תורת המלך'. 'תורת המלך' התיר לשרוף אנשים.

"קשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים", קראה הגמרא ביומא על כוהני בית שני. קשה עליהם הריגת ספר יותר מהריגת אנשים. מי שטוען שצריך להתייחס להריגת ערבים באותה שלוות נפש שבה אנו הורגים זבוב טורדני, עתיד להתייחס כך גם לפגיעה ביהודים. מי שרגיל לנהוג באלימות כלפי ערבים ינהג כך בסוף גם כלפי יהודים.

אם אתם מפקפקים, בכך אתם מוזמנים לפנות לאלו שפגעו וביזו את הגאון הרב דב ליאור, בזמן הלווייתו של הקדוש נתי עוזרי הי"ד. קומץ בריונים שהורגל כנראה לפתור את בעיותיו באלימות, לא הסכים לקבל את פסיקתו של הרב ליאור לגבי מקום הטמנת הגופה. וכך, אגב ניסיונות לחטוף את הגופה, דחפו גם את הגאון והטילוהו לעפר. 'אסור להקשיב לרב ה'שמאלני' הזה', כך חשבו לעצמם כנראה אותם ביריונים, 'במקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לרב'.

ישנם מצבים בהם הצבא נאלץ לפגוע בחפים מפשע. על כך אין ויכוח. הוויכוח הוא על היחס השליו והאדיש שמקרין הספר כלפי נטילת נפש מאדם. הוויכוח הוא על הקלות הבלתי נתפשת שבה מוחק כותב הספר את איסור רצח במקרים כה רבים. קין נענש בחומרה על רצח הבל, על אף שלא נצטווה שלא לרצוח. על קין היה להבין זאת בעצמו לבד. האינסטינקט שנדרש מקין נדרש גם מאיתנו. "שופך דם האדם באדם דמו ישפך".