גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

לא צפונבוני. צפוני

אורן מילשטיין, סגן ראש עיריית כרמיאל, נאבק בניסיונות ההשתלטות הערבית על עירו ולא מפחד ממשטרת הפוליטיקלי-קורקט.
16/09/10, 13:32
רבקי גולדפינגר

אורן מילשטיין, סגן ראש עיריית כרמיאל, הוא איש ציבור צעיר (39), רהוט ואומר דברים שאחרים במעמדו לא היו מעזים להעלות על דל שפתיהם, אפילו אם בתוך תוכם היו משוכנעים בכך. הוא סרן במיל' ובוגר מינהל עסקים, העומד בראש רשימת 'הבית שלי' בעירייה, אשר חרתה על דגלה את שמירת צביונה היהודי של העיר כרמיאל.

כבר בראשית שיחתנו במשרדו בבניין העירייה, הוא קובע כי "כרמיאל היא עיר יהודית, חד וחלק. היא נוסדה למען ייהוד הגליל וזה לא תקין, בעיניי, שמשפחות ערביות יעברו לגור בה. בשנים האחרונות ישנו ניסיון בלתי פוסק של שכנינו מהכפרים בגליל המערבי להגר אל תוך כרמיאל, ואסור לנו להתעלם מהתופעה הזו".


אתה לא חושש שדבריך יתפרשו כגזענות?

"חד משמעית לא מדובר בגזענות. אני בסך הכול מבטא בקול את מה שתשעים אחוז מהתושבים חושבים בליבם. אני לא רואה בדבריי שום אלמנט של גזענות. אני מאמין בחיים של דו-קיום זה לצד זה ולא זה בתוך זה. חייבים להיות כנים ולומר את האמת - אף אחד כאן לא רוצה מסגד בתוך הבית שלו", הוא אומר בנחרצות ומסביר: "כל בוקר בשעה חמש אנחנו שומעים את המואזין מהכפר הסמוך ואין לי שום בעיה עם זה כי זו זכותם המלאה לחופש דת. אבל בתוך הבית שלי אני רוצה בתי כנסת ולא מסגדים. הגיע הזמן שיבינו שזו דרישה לגיטימית. מישהו, אי פעם, היה מאפשר לי לגור עם המשפחה שלי בתוך כפר ערבי?! שני הצדדים רוצים לשמור על הזהות הייחודית שלהם. חשוב שכל צד ישמר את המורשת שלו ואת התרבות שלו גם למען הדורות הבאים. עדיף שנחיה כשכנים אחד סמוך לשני וכך נחסוך מעצמנו חיכוך מיותר", פוסק מילשטיין.

סכסוך חמולות לעיני הילדים

את הזרז לתחילת פעילותו הציבורית תולה מילשטיין, יהודי שומר מסורת, באירוע שהתרחש לפני כשלוש שנים, כשצעד בליל שבת בדרכו חזרה מבית הכנסת. "זה היה כנראה, הקש ששבר את גב הגמל. חזרתי לאיטי מבית הכנסת לכיוון הבית, כשלפתע שמתי לב להתרחשות יוצאת דופן. כמה אנשים השתוללו באלימות. היו יריות וצעקות וראיתי כמה ניידות משטרה שמנסות להשתלט על המתפרעים. מסתבר שאותו בלאגן היה סכסוך אלים בין שתי חמולות מאחד הכפרים באזור. באותו הערב התחדדה בתוכי התובנה שמדובר במציאות שאסור לקבל. למה, למען ה', סכסוך בין חמולות אמור להיות בלב השכונה שלי, ליד הבית שלי? למה הילדים הקטנים שלי צריכים להיות חשופים לסכנה כזו? איפה הביטחון האישי שלנו?".

כבר בתחילת אותו שבוע פנה האזרח המודאג מילשטיין במכתב לראש העיר, עדי אלדר, בדרישה להצגת תוכנית מעשית להגברת תחושת הביטחון של תושבי העיר. אבל להפתעתו לא זכה לכל תגובה. "לא קיבלתי תשובה, למרות שבעיניי היה מדובר באירוע בלתי נסבל. הבנתי שאסור לשתוק כי מדובר בכדור שלג שאם לא נטפל בו באופן מיידי וכמו שצריך, הוא רק יילך ויתגבר. ניסחתי עצומה שהכותרת שלה היתה 'שמירת צביונה היהודי של כרמיאל' והפצתי אותה באלפי עותקים בכל רחבי העיר".

תוך פחות משבוע חתמו אלפי תושבים מוטרדים על העצומה. "מלכתחילה, רק חשבתי לעורר את המודעות לבעיה. לא ציפיתי לתגובה כזו מאסיבית של אלפי תושבים, וזה הבהיר לי שנגעתי בנקודה כואבת. הרגשתי שיותר אני לא יכול להיות שקוע בדלת אמותיי ואני חייב לנסות לפעול כדי לשנות את המציאות. גם מבחינה אישית הבנתי שהגיע הרגע הנכון לקום ולעשות מעשה. אני כאבתי את המציאות וניגשתי לעשייה הציבורית מתוך אמונה שחייבת להיות דרך אחרת. הקמתי תנועה חברתית שנקראת 'הבית שלי' והגדרתי את המוטו המרכזי שלה כ'שימור צביונה היהודי-ציוני של כרמיאל'".

תוך ימים בודדים הצליחה תנועתו החדשה של מילשטיין לצרף מאות תושבים לשורותיה. משנוכח לגלות כי תנועתו זוכה לתמיכה רחבה וייתכן כי באפשרותו לחולל שינוי אמיתי, החליט לעלות מדרגה ולהצטרף למרוץ לבחירות המוניציפאליות הקרבות ובאות.

כצפוי, לאחר פרסום מצע תנועתו של מילשטיין, קמה מנגד רשימה של תושבים ערבים מכרמיאל שיצאה חוצץ נגד פעילותו "הבלתי לגיטימית" לייהוד העיר. במסע בחירות רווי מתחים כונה מילשטיין בשמות גנאי שונים וזכה לאיומים רבים. אך בסופו של יום, בבחירות המקומיות הרשימה הערבית לא עברה את אחוז החסימה ואילו רשימתו של מילשטיין הפתיעה עם לא פחות מארבעה מנדטים. ראש העיר המיתולוגי של כרמיאל, עדי אלדר, זכה רק במנדט אחד יותר. "אורן עשה מהפכה", אומר הרב יעקב ידיד, ראש ישיבת ההסדר והגרעין התורני בכרמיאל ושותף לדרך. "פעם ראשונה בהיסטוריה של כרמיאל ניגש מועמד לבחירות המקומיות עם מסר ברור של חזרה לערכי הציונות. זו מהפכה ברמה המחשבתית. למרבה ההפתעה, המסר התקבל בצימאון וההצלחה שלו היתה גדולה. הוא סחף אחריו אנשים מכל המגזרים, כי הוא דיבר על הבעיות הבוערות שכל משפחה ומשפחה בכרמיאל דיברה עליהן בשקט בשיחות סלון", אומר הרב.

במסגרת תפקידו בשנתיים האחרונות כסגן ראש העיר, פעל מילשטיין באופן מעשי לשינוי המצב. בראש ובראשונה שם דגש על העלאת רמת הביטחון האישי של התושבים באמצעות שיתוף פעולה עם משטרת כרמיאל, הסיור העירוני ויחידת מתנדבים שהוקמה במיוחד למען מטרה זו. "הקמנו בעיר יחידה של מתנדבים המכונה 'משמר העיר'", הוא מספר "הם ניצבים מדי ערב בכניסות לעיר ומבקשים תעודה מזהה מכל אדם המבקש להיכנס לעיר. בכך הם מקטינים את כמות השכנים המבקשים להיכנס לעיר סתם כך ללא סיבה. העיר לא אמורה להיות פרוצה ובהחלט מגיע לתושבים שחיים בה את הביטחון הבסיסי הזה".

כמו כן, מתפרסם מדי שבוע בעיתונות המקומית 'האימייל-הסגול' האמור להוות כתובת עבור תושבים שיש בידם מידע על דירה בעיר המתוכננת להימכר לאדם שאיננו יהודי. "תושבי העיר מוזמנים לכתוב אלינו ברגע שהם יודעים על דירה בכרמיאל שאמורה להימכר לתושב מאחד הכפרים. ברגע שמשפחה ערבית רוכשת בית בעיר, זו קביעת עובדה לדורי דורות. בשנה האחרונה נמנעו מכירתן של כמעט שלושים דירות כאלו", הוא מציין. מילשטיין פועל בימים אלו גם לשינוי תקנון הבית המשותף. "על ידי עמותת 'תעצומות ישראל' אנחנו נפנה לכל ועדי הבתים בעיר כדי שדיירי הבניין יחתמו אחד כלפי השני כי במקרה של מכירת דירתם, יקפידו על שמירת הצביון היהודי של הבניין. במילים אחרות, הבית שלי הוא למכירה ליהודים בלבד. זה נכון שבכרמיאל יש כ-1,500 תושבים ערבים והם תושבים שווי זכויות, שומרי חוק ומשלמי מיסים, אבל למען שמירתה של העיר כרמיאל כיהודית וציונית, ראוי שהעיר תישמר במתכונת האמיתית שלשמה הוקמה", הוא מסכם.

 'העיר האדומה' מתחזקת

הוריו של אורן מילשטיין עלו ארצה מרומניה והגיעו היישר לכרמיאל עם היווסדה באמצע שנות השישים. "ההורים שלי הקימו את ביתם בכרמיאל ואני למעשה יליד המקום. אני מחובר בכל נימי נפשי למקום. כמאמר השיר 'כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי' וזאת אולי, למרות שכרמיאל נוסדה והיתה במשך השנים עיר אדומה ומנוכרת".

יצוין כי על אף שהעיר כרמיאל נוסדה על ידי ראש הממשלה דאז לוי אשכול ופעילי מפלגת מפא"י ונחשבה במשך השנים, כדברי מילשטיין, ל'עיר אדומה', מטרתה המוצהרת של העיר היתה קטיעת רצפי התיישבות ערביים במרכז הגליל. מיקומה של העיר נבחר מתוך כוונה ליצור רצף התיישבות יהודי בסמוך לכביש עכו-צפת, הכביש העיקרי המחבר את מרכז הארץ עם יישובי הגליל העליון ואצבע הגליל. כיום כרמיאל הינה העיר הגדולה בלב הגליל. היא ממוקמת על אם הדרך בין הכנרת לים התיכון ועל פי התוכנית שאושרה בממשלה, אמורה מסילת הרכבת להגיע בשנים הקרובות עד אליה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מנתה כרמיאל בשנה האזרחית הקודמת 44,800 תושבים. "לפני עשרים שנה העיר היתה מורכבת כמעט ממאה אחוז של ילידי הארץ, אבל בעלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר נקלטו בעיר מעל 17,000 עולים", הוא מספר. "כיום העיר מורכבת מ-40% חילונים ומסורתיים ילידי הארץ, 37% עולי ברית המועצות לשעבר ו-20% ציבור דתי. אני באופן אישי גדלתי בבית שהיתה בו אווירה של ערכים יהודיים אבל ממש לא מעבר לזה. כפי שאת רואה, אני לא חובש כיפה לראשי אבל אני רואה את עצמי כיום כיהודי שהוא הרבה מעבר למסורתי. לפני שש שנים, מתוך הכרת הטוב על שזכיתי באישה נפלאה וילדים מקסימים, קיבלתי על עצמי לחיות חיים יותר יהודיים: אני מקפיד להניח תפילין מדי יום, הולך לבית הכנסת בשבת ועוד". הרב ידיד, ראש ישיבת ההסדר בעיר, מבקש לציין כי קירבתו העמוקה של אורן מילשטיין לערכי היהדות ניכרים בהחלט במסגרת תפקידו כסגן ראש עיר ובמיוחד בשיתוף הפעולה הפורה עם הגרעין התורני המתפתח בעיר.

הבעיה המרכזית המדירה שינה מעיניו של מילשטיין היא חוסר עצום במתיישבים יהודים בגליל. כדי להמחיש את גודל הבעיה הוא מציג בפניי טבלה. "כאן ניתן לראות שחור על גבי לבן את הנתונים עליהם אני צועק ומתריע בשנתיים האחרונות תחת כל עץ רענן", אומר מילשטיין ומדגיש כי הנתונים מובאים ממסמך רשמי של משרד הפנים שפורסם בתחילת השנה האזרחית הנוכחית. "בגליל המערבי חיים 573,000 תושבים. בדקתי את הכתוב במסמך לעומק ובחישוב של הנתונים התבררה לי חומרת הבעיה: בגליל המערבי מתגוררים כ-32% יהודים בלבד. מספר לא ייאמן. פחות משליש! סכנין, אעבלין, חורפיש, טמרה, ירכא, מג'דל כרום, שפרעם... זו רשימה שלא נגמרת. איפה אנחנו בתוך זה?!" הוא שואל, ומסרב לקבל את הנתונים הללו כעובדה מוגמרת. "הציבור הציוני במדינת ישראל - שנלחם על כל חבלי הארץ, בכלל לא מודע לנתונים הקשים האלו. הרי מדובר בחבל ארץ שהוא בקונצנזוס הלאומי ומצוי במיעוט יהודי מהותי. כיום בגליל המערבי רק 1 מתוך 3 תושבים הוא יהודי. זהו נתון נורא ואיום. כל תושב במדינת ישראל אמור להזדעזע ולא להישאר אדיש מכאלו נתונים. זאת טבלה מעודכנת שמשקפת מציאות מטרידה מאוד. אנחנו יושבים על חבית חומר נפץ ואם לא נתחיל לפעול כאן ועכשיו, נאבד חלילה את הגליל המערבי".

זו לא הגזמה?

"אלו הנתונים וזו המציאות. זה לא משהו שאני בודה מליבי. לצערי, מתחזק אצלי הרושם שממשלות ישראל לדורותיהן העדיפו לטמון את הראש שלהן בחול. אסור לוותר על חבל הארץ הזה. הרי גם הגליל הוא חלק מארץ ישראל. לאט לאט, בלי לשים לב, אנחנו מאבדים את האחיזה שלנו בחבל הארץ הנפלא הזה. מישהו שם למעלה חייב להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי. חייבים להתעשת ברמה הלאומית ולעשות מעשים בעלי השלכות מדיניות כלליות. אנחנו בכרמיאל עם האצבע על הסכר. אנחנו המצדה של הגליל המערבי, לא פחות. זו זעקה שאני מנסה להציף בכל דרך אפשרית. שלחתי מכתבים לכל הח"כים הלאומיים שישנם כיום בכנסת והתחננתי שיתחילו לפעול בעניין. קיבלתי תשובות אבל אלו היו רק מילים, מילים... אף אחת מהתשובות לא היתה מעשית ברמה של חקיקה. כנראה שאין לובי איתן לחבל הארץ הזה", הוא נאנח.

איך ניתן לדעתך, אם בכלל, לשנות את המציאות הזו?

"קודם כל, כיליד העיר כרמיאל וכנבחר ציבור אני חש חובה להשמיע את זעקתנו ברבים, כדי שהציבור הציוני שעמל ונלחם על כל פיסת קרקע בארץ ישראל יפנים ויפעל גם למען הבאת יהודים, רבים ככל האפשר, לאזור הזה בכלל ולעיר כרמיאל בפרט. הישובים היהודיים בגליל המערבי ערוכים כיום לקלוט עשרות ואפילו מאות אלפי תושבים. אבל אין ספק שכצעד ראשון צריכה להתקבל ברמה הלאומית החלטה רשמית המעודדת יהודים להתיישב בגליל".

האם המשרד לפיתוח הנגב והגליל לא נותן את המענה הנדרש?

"המשרד מסייע באופן כללי ליישובי הגליל, אבל לא פועל באופן ישיר לשמירת הצביון היהודי בגליל. חסרה מדיניות מערכתית בנושא. המצב בשטח מעיד כאלף עדים שאין עדיפות לאומית לחבל הארץ הזה. אין החלטת ממשלה מפורשת הקובעת לדוגמה, הטבות בדיור ובמיסוי לתושבי האזור. היתה במשך שנים הנחה במס לתושבי כרמיאל, אבל למרבה האבסורד היא בוטלה לפני עשור. איזו מוטיבציה יש למשפחה שגרה ב'מדינת תל אביב', בפתח-תקווה או ברעננה, לבוא ולקבוע את ביתה בגליל?" הוא שואל ומוסיף, "זו מלחמה על הבית. אם כרמיאל תיפול - הגליל המערבי כולו ייפול. אנחנו הסמן היהודי באזור. אם נבדוק מסביב לכרמיאל בטווח של חמישה קילומטר בלבד, נמצא שהיא מוקפת במאה ושמונים אלף תושבים ערבים. מאה ושמונים אלף. מסתבר שכמו שירושלים הרים סביב לה כך כרמיאל כפרים סביב לה. למען העתיד שלנו כאן בגליל יש לדאוג לרוב יהודי מוחץ וכיום זה עדיין בגדר האפשר".

למען הסר ספק, מילשטיין מבקש להבהיר כי המניע לפעילותו הינו דאגה כנה לעתידה של מדינת ישראל. "שיהיה ברור, הפעילות שלי לא מונעת בשום פנים ואופן משנאה, אלא מתוך ראיה מפוכחת של המציאות. אני מודע לכך שגם לתושבי הגליל הערבים אין פתרונות דיור ותוכניות מתאר מאושרות, דבר שמוביל להגירה אלינו וליצירת ערים מעורבות, ובכך לחיכוך מיותר. כדי לתקן את המציאות הזו על מדינת ישראל לאפשר לערביי הגליל קודם כל פתרונות דיור בבנייה רוויה בתוך שטחי הכפרים שלהם, ובנוסף להשקיע בבניית תשתיות הולמות". הוא אומר.

"בעיר הזו הושקעו במשך השנים מיליארדים. זו עיר שמציעה איכות חיים, פארקים מרהיבים, חינוך איכותי לכל מגוון האוכלוסיות ועוד. יש כאן חבר'ה נהדרים מהגרעין התורני 'אורות כרמיאל' שתורמים גם הם את תרומתם לקהילה. אבל זה לא מספיק. ראוי שהאמת תיאמר - יש צורך דחוף בעוד יהודים בגליל. אני לא מעוניין להיות נביא זעם אבל אם נמשיך ככה, לא ירחק היום ותהיה 'התנתקות טבעית' מהמקום הזה. למה? כי מדינת ישראל לא התעוררה בזמן. אני לא הרמתי ידיים עדיין. עוד לא אבדה תקוותנו. אם ישנם אנשים שעדיין מקננת בתוכם תחושה של ציונות, הם יותר ממוזמנים לכרמיאל. פה זו הציונות האמיתית", הוא אומר בהתלהבות ומבטיח תמיכה וקבלת פנים אישית לכל משפחה שתחליט לקבוע את ביתה בעיר.


מלחמה על הבית


ביציאה ממשרדו של מילשטיין, חיים (שם בדוי), נהג מונית תושב כרמיאל, מבקש לשתף בסיפור אישי המשקף את "המלחמה האמיתית המתרחשת בכרמיאל מתחת לפני השטח", כהגדרתו. "אחרי שהילדים שלי התחתנו הם עברו למרכז הארץ. אשתי ואני החלטנו למכור את הדירה ולעבור לגור לידם. זו היתה החלטה לא פשוטה לשנינו כי אנחנו אוהבים את כרמיאל, אבל הילדים לחצו והגעגועים לנכדים התגברו אז פרסמנו מודעה בעיתון המקומי וקיווינו למצוא קונה מהר".

לאחר כשבוע יצר עימם קשר קונה פוטנציאלי ועוד באותו היום הגיע לראות ולהתרשם מהדירה. "איך שהאדם נכנס אליי הביתה הרגשתי שמשהו לא בסדר", הוא מספר. "האיש אמר לי שהוא רופא ובעל משפחה ושהוא מעוניין לקנות ולהיכנס לדירה כמה שיותר מהר. התרשמתי שהוא מאוד רציני וראיתי שהוא מתלהב מהדירה אבל משהו במבטא שלו בכל זאת הפריע לי. אמרתי לו שישאיר לי את מספר הטלפון שלו כי אני עוד קצת מתלבט לגבי המכירה, אבל כשהוא הלך הסתכלתי בכרטיס ביקור שלו והתברר לי שהשם שלו הוא מחמוד והוא מתגורר בכפר ליד כרמיאל".

למרות שהיה עליו למכור את דירתו תוך זמן קצר והוא חשש שמא לא יימצא קונה אחר בחודשים הקרובים, החליט חיים לא למכור את דירתו למחמוד ולקוות שקונה יהודי אכן יופיע בעתיד הקרוב. חלפו שבועיים וחיים קיבל טלפון נוסף ממחמוד. "הוא שאל אותי מה קורה ואמר שהוא מוכן עוד היום לסגור עסקה. למרות שלא היה לי על הפרק שום קונה אחר, הרגשתי שאסור לי לעשות את זה. כדי לדחות אותו סיפרתי לו שיש לי קונה רציני שמוכן לתת לי חמישים אלף שקל יותר מהסכום הנקוב".

ואיך הוא הגיב?

"הוא לא נבהל, כנראה שהוא חשב שאני מנהל איתו משא ומתן, והציע לשלם לי אפילו סכום גבוה יותר אבל בתנאי שנחתום על חוזה כבר היום. הייתי בהלם. כל שקל חשוב לי, והנה הוא מציע לי סכום גבוה בהרבה ממה שיכולתי לחלום. אמרתי לו שאני צריך לחשוב על זה, הנחתי את השפופרת ונשארתי לשבת קפוא על הכיסא. וואי... איזו דילמה זו היתה. מצד אחד, זו הזדמנות של פעם בחיים. אין סיכוי שאוכל לקבל מחיר טוב כזה ממישהו אחר. מצד שני, שאני אמכור לערבי בית בלב עיר יהודית? כאבא לילדים, לא הייתי מסוגל. המצפון שלי לא נתן לי לעשות את זה. צריך להבין שבשטח יש עוד מאות כמו מחמוד שמעוניינים לעבור מהכפר ל'עיר הגדולה' ולא לכל התושבים יש עמוד שידרה כמו לי. יש כאלו שלא מסוגלים לעמוד בפיתוי כזה גדול".

כבר הצלחת למכור את הדירה שלך?

"בינתיים, אנחנו נשארים בכרמיאל", הוא מחייך.