גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

עמימות 2010 - על דעת עצמי

הימים האחרונים חייבים להוביל אותנו למסקנה כי בנימין נתניהו מיותר. גם אהוד ברק, ציפי לבני ואביגדור ליברמן, כולם מיותרים...
16/09/10, 13:32
אבי סגל

הימים האחרונים חייבים להוביל אותנו למסקנה כי בנימין נתניהו מיותר. גם אהוד ברק, ציפי לבני ואביגדור ליברמן, כולם מיותרים. אפילו סילבן שלום יכול לפרוש בשקט. אין לנו כל צורך בראש ממשלה. בישראל של ימינו מספיקה תוכנת מחשב, 'עמימות 2010' שמה, שיכולה לנהל את העניינים בלי מגע יד אדם. היא כבר תתמרן בין נשיא ארה"ב לבין שרי הימין ובין מפלגת העבודה למתנחלים, תיזהר לא לעצבן אף אחד ולא לרצות אף אחד, לא לבנות ולא להקפיא, לעבוד על כולם ולא לעבוד על איש, וכך תהיה פופולארית ושנואה כאחת, בלי שום סיוע של יועצי תקשורת או דחיפה מצד עיתונאים בכירים. תוכנת מחשב פשוטה, זה כל מה שאנו צריכים.



להפסיד בהארכה


בגל"צ פורסם השבוע כי השר יצחק הרצוג מציע להאריך בחודשיים את הקפאת הבנייה ביש"ע כדי "להזריק מרץ למשא ומתן המדיני". מובן שזהו ניסיון סרק למשוך זמן, שלאחריו אנו צפויים להארכות הקפאה נוספות. אולם באופן קצת משעשע, מזכירה לי הצעתו של הרצוג את ניסיונות הימין לעכב את ביצוע תוכנית ההתנתקות.

באותם ימים, הואיל ראש הממשלה לדחות את הגירוש עד לאחר תשעת הימים. לאחר מכן התבקש שרון להמתין עד אחרי החגים, ואם היה נעתר – מן הסתם היה מתבקש לדחות את הגירוש עד אחרי ראש חודש חשוון או עד אחרי האזכרה ליצחק רבין. בפועל, רצה אז הימין למנוע את הגירוש לחלוטין, בדיוק כפי שהשר הרצוג מבקש כיום להמשיך את ההקפאה לנצח נצחים.

השטיקים הפוליטיים חוצים מפלגות, בין אם הם נועדו לעצור בניית בתים או למנוע את החרבתם. לא תמיד זה מצליח – ראו חורבן בית שני, שלא נדחה אפילו ביממה למרות שחל ביום השנה לחורבן בית ראשון. בהקשר דומה, יש לשבח את השר אלי ישי, שלא נעתר לבקשתם המתחכמת של כלי התקשורת לדחות את החלת שעון החורף בשעה אחת.



ההיסטריה המטורפת של האולם


ההתפרצות ההפגנתית של פעילי הימין במהלך הצגת תיאטרון הקאמרי השיגה בקלות רבה את שתי מטרותיה: לעצבן כמה שמאלנים ולהופיע בחדשות. אין זה חדש: רוב האנרגיות של חבורת הבן-גבירים מופנות למען שתי המטרות הנאצלות אך הקצת-ילדותיות האלו. מנגד, אנשי הקאמרי הוכיחו כי הם ראויים ליריביהם ומתאימים להם ככפפה לאגרוף. במקום להגיב בחוכמה ובשקט נפשי ולהמתין בסבלנות לבוא אנשי האבטחה ולהמשכה הסדיר של הצגת התיאטרון, הגיבו השחקנים בהיסטריה צווחנית שהתחרתה בכבוד בדציבלים של בן-גביר את בן-ארי, ובכך העניקו להם את מתנת האייטם הראשי שכה קיוו לקבל.

כלי התקשורת, כהרגלם, לא הסתפקו בהתרחשות האמיתית וטענו כי המפגינים "פוצצו את ההצגה" וכי האירוע נמשך כ-30 דקות. אפשר רק לנחש מאיזה ביפר של איזה פעיל ימין התקבל הדיווח הזה. אבל בראיון רדיופוני הסכימו ח"כ בן ארי ומנכ"ל הקאמרי, נעם סמל, כי האירוע נמשך לא יותר משלוש דקות. זה לא הפריע לסמל להישמע בראיון כמו מקרה קרדיולוגי דחוף, לטעון ברצינות כי ההפגנה מזכירה לו תקופות אפלות, ולעורר את התהייה מהי החלופה הגברית של הביטוי 'דרמה קווין'. ועל כך כבר נאמר: אוי, אלוקים.



ועידת הנשיאים


אני באמת לא יודע אם בית המשפט צריך להטיל קלון על ח"כ צחי הנגבי בגלל עדות השקר שבה הורשע. פוליטיקאי שהולך הביתה בגלל ששיקר – זה מוזר ותקדימי אפילו יותר מאשר פוליטיקאי שהולך הביתה בגלל שנכשל. אין מה לעשות, יש בפוליטיקה אנשים שהקלון האמיתי עבורם הוא לדבר אמת.

לעומת זאת, מטרידה אותי יותר רשימת האישים המכובדים שאת מכתבי התמיכה שלהם הביא הנגבי לבית המשפט: הנשיא לשעבר יצחק נבון, הכמעט-נשיא רובי ריבלין, הנשיאה-וונאבי דליה איציק, וגם דן תיכון, אברהם בורג, נתן שרנסקי, הרב גרוסמן, עמוס ירון, גיורא איילנד, שלמה אהרונישקי, פרופ' גבריאלה שלו, אלי ויזל ויורם קניוק. זאת לא רשימת תמיכה – זוהי רשימת 'תראו כמה סלבס אני מכיר'. ואני שואל: איפה נתן בשבקין? מה עם אלירז שדה? איך זה שהם לא שלחו מכתב לטובת הח"כ המורשע?

אני מניח שתוכן המכתבים כלל לא חשוב. כי מה בעצם טוענים התומכים? כשיצחק נבון כותב על הנגבי שהוא "נוהג באיפוק ובשיקול דעת ומשמיע דברי טעם", האם הוא מתכוון לטעון כי צריך להחמיר יותר עם פזיזים וטיפשים? לא, המילים כלל אינן חשובות, אלא השמות מאחוריהן. צחי הנגבי מנסה להשפיע על שופטיו - לא בטיעונים מהותיים אלא באמצעות אבק כוכבים. מה שמזכיר לי כי בעוד כחצי שנה מצפה גם לי משפט, בתחום התעבורה. חבריי הידוענים יכולים להתאמן על ניסוח מכתבים מרגע זה ממש.



יחי ההבדל


"ראש הממשלה, מר מנחם בגין, אמר בראיון ל'ניוזוויק' כי ישראל עומדת בגלוי על זכותה להקים התנחלויות ולחיות בהן. ההתנחלויות, אמר, הן חלק מתוכנית השלום של ישראל ואינן מכשול לשלום. בעניין זה, ציין, חולקת ממשלת ישראל על דעת המימשל האמריקאי. תוכנית השלום שלנו, אמר, פירושה לחיות יחד עם הערבים, ועל כן ההתנחלויות הן הכנה לשלום... כאשר נשאל מר בגין על הקשר שהוא חש ליהודה ושומרון, אמר: 'זוהי הרגשה עמוקה מאוד, שהיא טבעית לכל יהודי, כלפי מה שאנו קוראים ארץ-ישראל. אולם הקשר שלי אינו רק רגשי. יהודה ושומרון חיוניות לביטחון שלנו'..." (הארץ, י"ח באב תשל"ח, ערב שיחות קמפ דיוויד שהסתיימו בהסכם).

 


בעשרה מאמרות

כמו כל כתבה חסרת מעוף בערב יום הכיפורים, גם פינה זו תעסוק בנושא הסליחות. לפניכם עשר בקשות הסליחה שללא ספק הושמעו בתקופה האחרונה, גם אם עדיין לא קראתם עליהן בחדשות:

1. "באמת סליחה שאיחרתי... רגע, את פה מאחת בלילה? אבל עכשיו אחת בלילה!" (עשרות מפגשים רומנטיים מתקלקלים בגלל המעבר לשעון חורף).

2. "לאהוד אולמרט – סליחה שאני קצת מסנן אותך בזמן האחרון, אבל מנהל הבנק שלי דורש זאת ממני בתוקף, כי באמת יש גבול" (מרטין שלאף).

3. "צר לי שלא הגעת למקום שרצית, אבל אם לא היית עוטה על פניך את הצעיף השחור, היית רואה שכתוב כאן "תימן" ולא "אומן" (מנהל חברת התעופה לחסיד ברסלב).

4. "אני מתנצל בפניכם, אזרחי ישראל, על שהרצתי אנשים לא ראויים לתפקידים בכירים והוריתי להם לא לומר לכם את האמת" (עוד מסמך מזויף ממשרדו של אייל ארד).

5. "אני מבקש סליחה מעדות המזרח בשם מפלגת העבודה ומפא"י על כל דורותיה" (נשיא המדינה פרס מחקה את אהוד ברק, לא לפני שתיאם את הסליחה עם כל אנשי מפלגת העבודה ומפא"י לדורותיהן).

6. "סליחה על שעדיין לא הצלחנו להשיב את גלעד הביתה. חשבנו שזה יקרה כבר לפני שנים, אבל לצערנו הוא נותר בשבי האויב" (חבריו לשעבר של אברי גלעד על התמורות שחלו בעמדותיו הפוליטיות).

7. "סליחה על שהושבתי אותו על כיסא בגובה רגיל" (סגן שר החוץ דני אילון אחרי פגישה משפילה במיוחד עם נשיא צרפת סרקוזי).

8. "אני מתנצל בפני השחקנים, אבל על פי המדידות שערכנו, המבנה יפלוש קצת אל מעבר לקו הירוק" (אדריכל המבנה החדש והמפלצתי של תיאטרון הבימה).

9. "סליחה על התמונות שהעליתי בדף הפייסבוק שלי, עם כל הפוזות שעשיתי למצלמה בחוסר רגישות, תוך התעלמות מוחלטת מכל המכוערים שצולמו איתי בעל כורחם" (יאיר לפיד).

10. "אני מבקש סליחה מעצמי, אבל זה היה חזק ממני" (הסופר א"ב יהושע חותם על עצומה המגנה אנשים שכל הזמן חותמים על עצומות).