בשבע 411: יציב כמו בנק

מי שפותח את אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יגלה כי מדי חודש מפרסמת הלשכה את "השכר הממוצע למשרת שכיר".

שלמה פיוטרקובסקי , ט"ו בתשרי תשע"א

מערכון ישן של הגשש מתאר בדרך ציורית משהו את הפער שבין תחושת היציבות והביטחון שמייצר הבנק ללקוחותיו, לבין מצב העניינים האמיתי, בו לא קיים מוסד שיציבותו בטוחה במאה אחוז. שנים רבות בהן תחושה זו של יציבות וביטחון היתה השלטת, באו אל קיצן במשבר הפיננסי האחרון. אז קרסו מוסדות פיננסיים שאיש לא האמין כי יציבותם מוטלת בספק. סיום עונת הדו"חות הכספיים למחצית הראשונה של השנה, מהווה הזדמנות מתאימה לברר מה מצבה של המערכת הבנקאית הישראלית, והאם איתנותה ויציבותה מובטחים. פרופ' אריה מלניק מהחוג לכלכלה באוניברסיטת חיפה, אשר חקר במשך שנים רבות את מערכת הבנקאות, סבור כי עיון בדו"חותיהן של חמשת קבוצות הבנקאות הגדולות בישראל, מלמד שמצבן טוב, וכי לא נשקפים להן בעתיד הקרוב סיכונים משמעותיים.


מלניק מציין, כי העיון בדו"חות הכספיים של הבנקים מלמד הרבה מאוד על מצבם, וכי בעיות בניהול ובאופי החובות מוצאות את דרכן למאזנים ולא ניתנות להסתרה במשך זמן רב. "אם ניקח לדוגמה את בנק ההשקעות האמריקני 'בר סטרנס', אשר נפל בראשית המשבר בארה"ב, נוכל לראות כי הדו"חות הכספיים שפורסמו זמן לא רב קודם לכן בישרו למעשה את הנפילה, שהיתה רק עניין של זמן. דוגמה נוספת, קצת יותר קרובה אלינו ופחות קריטית בתוצאותיה, היא מצבו של בנק הפועלים. בראשיתו של המשבר הכלכלי הפסיד בנק הפועלים סכום עתק של 1.3 מיליארד דולר. דבר זה השתקף היטב בדו"חות הכספיים והוביל את צמרת מערכת הפיקוח הישראלית, נגיד בנק ישראל והמפקח על הבנקים, להתערב באופן ניכר בפעולתו של הבנק ולהחליף למעשה את ההנהלה הבכירה בו".

את יציבותה של המערכת זוקף מלניק במידה לא מעטה לזכותם של המפקח והנגיד, אשר לדעתו עושים עבודה טובה בפיקוח על המערכת ובהצבת הגבולות הנדרשים. "כפי שראינו בפרשיית בנק הפועלים, המפקח והנגיד אינם חוששים להתערב באיוש משרות ההנהלה הבכירה ואף להדיח במקרה הצורך בכיר במערכת. ברגע שבבנק ישראל נוכחו לדעת שדרך ניהולו של בנק הפועלים איננה ראויה, שדברים נחתכים בהחלטות של אדם אחד ומובאים לאישור הדירקטוריון רק בדיעבד ושמנהלים מקבלים החלטות ללא פיקוח ובקרה פנימיים מתאימים, ביצע הנגיד את המהלך למרות ההתנגדות הרבה, והבהיר באורח חד משמעי מהו מרחב הסמכויות שבתוכו הוא פועל". במצב זה מלניק מאמין כי גם בנק כמו דיסקונט, אשר מצבו על הנייר טוב פחות משל הבנקים האחרים, איננו נמצא בסכנה ליציבותו עקב הפיקוח ההדוק עליו. "ברגע שהמפקח מתאים את מסגרות הפעילות של הבנק למצבו, מכתיב לו אילו עסקאות ניתן לבצע ואילו עסקאות מסוכנות הוא איננו רשאי לבצע, ניתן לומר בביטחון שמצבו של הבנק איננו צריך להדאיג".


 על חיסכון ואי-שוויון

מי שפותח את אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יגלה כי מדי חודש מפרסמת הלשכה את "השכר הממוצע למשרת שכיר". מדובר אמנם בנתון מעניין, אולם נתון מעניין הרבה יותר, השכר החציוני, איננו מפורסם. השכר החציוני הוא השכר שמחצית מאזרחי ישראל מרוויחים יותר ממנו ומחציתם פחות ממנו, והוא איננו מתפרסם אפילו בסקר ההכנסות, דו"ח מפורט אותו מפרסמת הלשכה פעם בשנה ואמור לתת תמונת מצב מלאה על השכר בישראל.


למה זה בעצם מעניין אותנו? השכר הממוצע, אותו נתון שהלשכה מפרסמת פעמים רבות כל כך, נותן תמונת מצב מעוותת על המציאות. כאשר הכנסותיהם של העשירונים הגבוהים עולות והכנסות העשירונים התחתונים יורדות, השכר הממוצע עולה, ונותן תחושה לפיה המשק הישראלי נמצא בצמיחה והתפתחות. עד כמה אי השוויון בהכנסות בישראל עצום, וגורם לנתונים הממוצעים להיות בלתי רלוונטיים מלמדים שני נתונים אותם דווקא כן מפרסמת הלשכה. נתון ראשון הוא מדד אי השוויון המכונה גם "מדד ג'יני", ואשר ישראל מככבת בו כבר מספר שנים. על פי הנתונים, ישראל נמצאת בראש טבלת אי השוויון כאשר לפניה נמצאת רק ארה"ב. נתון שני הוא התפלגות חלקם של העשירונים השונים בהכנסה הכוללת. על פי נתוני הלמ"ס, הכנסתם של שני העשירונים העליונים מהווה 41 אחוז מסך ההכנסה נטו של כלל משקי הבית בשנת 2009, לעומת שני העשירונים התחתונים שחלקם הוא 6 אחוז.


הפער הגדול ביותר בין שני העשירונים העליונים ושני העשירונים התחתונים הוא בסעיף בודד, החיסכון. לכאורה זהו הסעיף השולי ביותר, אולם במבט ארוך טווח מדובר בסעיף הקריטי ביותר. בעוד בעשירונים התחתונים שיעור החיסכון הוא קטן עד אפסי, בעשירונים העליונים הוא משמעותי ביותר. נתון זה ניתן ללמוד מכך שממוצע ההוצאות בשני העשירונים העליונים הוא פי 2.7 מממוצע ההוצאות בשני העשירונים התחתונים. לעומת זאת, ממוצע ההכנסות בשני העשירונים העליונים הוא פי 3.7 מהממוצע בעשירונים התחתונים.


מה הקריטיות של החיסכון? החיסכון הוא המדד הטוב ביותר ליציבותו של משק בית. ככל שהיחס בין ההכנסה החודשית הממוצעת לבין שיעור החיסכון הכולל טוב יותר, כך גדל המרחק בין משק הבית ובין קריסה כלכלית במקרה של פיטורים, בעיות רפואיות וכדו'. החיסכון מהווה את אורך הנשימה הכלכלי של משק הבית ומאפשר לו לעבור זמנים קשים בצורה טובה יחסית. יורם גבאי, מנכ"ל פעילים שוקי הון, מציין כי למרות הנתונים שיעור החיסכון הפרטי בישראל עדיין ברמה טובה. לדבריו, "למרות הירידה המסוימת בשיעור החיסכון הפרטי בשנת 2009 ישראל עדיין במצב טוב, ומעבר לקיצוניות הפוכה לא יעשה טוב יותר למשק".

 

זהירות: סימני נפט / פרשנות - זיו ברק


הזינוק החד במניות הגז והנפט והמפולת שבאה בעקבותיהם, עם הודעת משרד התשתיות על הקפאת האפשרות לניוד זכויות בקידוחי הנפט והגז, מבטאים את חוסר הנורמליות בשוק זה, אשר פועל מזה שנים באווירה תנודתית חריפה. כל שמועה על מעט גז או נפט מקפיצה את המניות אל על, וכל דיווח שלילי גורם לצניחה של עשרות אחוזים. תופעה דומה ראינו במחצית הראשונה של שנות ה-90, ומי שהיה פעיל כבר אז בשוק ההון חווה היום תחושה עזה של דה-ז'וו. מדובר בתחום מאוד אופנתי, שמסעיר את הדמיון ומגלם לעיתים סיכויים לרווחי עתק, אלא שמדובר בדרך כלל בסיכוי קטן מאוד, דבר המתברר עם הגיע החלום לשברו.


למרות זאת, חשוב להבדיל בין שני סוגים של מניות. מניות של חברות השותפות בקידוחים שכבר הוכח הפוטנציאל המסחרי שבהם והיקפו, הן בהחלט אופציה ראויה להשקעה תוך ביצוע חישובים רגילים של כדאיות השקעה. הבעייתיות היא בחברות שכל כולן הן שמועות וספקולציות. כדוגמה לחברה כזו ניתן לקחת את 'ספן', שלד בורסאי של חברה שעסקה בתחום שונה לגמרי, מוצרי עץ ולבידים, ואשר נרכשה על מנת להפוך לכאורה לחברת חיפושים. עם היוודע דבר 'מגעים' לרכישת 10 אחוז מרישיון קידוח המכונה 'שרית', אשר טיבו עדיין אינו ידוע, זינקה המניה ב- 280 אחוז. אחרי הודעת משרד התשתיות היא צנחה ב-50 אחוז. המרוויחים הגדולים ממצבו הנוכחי של השוק הם תעשיית ההנפקות (חברות החיתום, עורכי הדין וכדו'), בעלי החברות אשר יוזמות את השותפויות אשר גוזרים את קופון דמי הניהול ואותם המשקיעים הזריזים אשר קונים מניות כבר בתחילת הדרך, בגרושים. המפסידים הגדולים הם העדר, ציבור המשקיעים הגדול אשר מזין את הבועה ואשר כספו מתאדה עם פיצוצה.


הכותב הוא מרצה לשוק ההון במכללה האקדמית נתניה