בשבע 411: כשהתנחלות הופכת ליישוב

בשבע , ט"ו בתשרי תשע"א

כשהתנחלות הופכת ליישוב / עדי גרסיאל

פרקטיקה קבועה יש לעיתון הארץ מזה שנים רבות: להצמיד לשמו של כל יישוב ביו"ש את התואר 'התנחלות'. כך מסמן העיתון לאנשים חושבים לקוראיו את גבולות הלגיטימיות אליבא דבית שוקן. דוגמאות אופייניות מהחודשים האחרונים: "למתנחלי יצהר היסטוריה של עימותים עם חיילים ופוגרומים בפלסטינים"; "אתמול הפגינו כ-70 פעילי שלום עכשיו סמוך להתנחלות טלמון".

אלא שיש גם יוצאים מהכלל. במקרה של פיגוע או תאונת דרכים, חלילה, מקפיד העיתון, במחווה של התחשבות, להוריד את התיוג. כך היה בסיקור הפיגוע הרצחני שבו נהרגו תושבי בית חג"י וכך בתאונה הקשה שבה נהרגו שלושת הילדים ממבוא דותן. לאחרונה נדמה כי בשלב כלשהו חל 'ריכוך' במדיניות. השבוע, למשל, אפילו בידיעה על כמויות חריגות של גז רדון שנתגלו בבית ספר במעלה אדומים, נשמטה המילה 'התנחלות'. גם הרב שלמה אבינר, שרואיין ערב יוהכ"פ על הסתייגותו משימוש בתרנגולות במנהג הכפרות הוצג בתואר "רב היישוב בית אל".

האם הארץ 'מתחזק'? לא בהכרח. ייתכן שהעיתון פשוט עבר למדיניות במסגרתה יישוב ביו"ש לא יתואר כ'התנחלות' כשהוא מוזכר בהקשר שמעורר הזדהות או אמפתיה. לא רק פיגועים ואסונות - גם התנהגות או הבעת דעה 'מתונה', בעיות רפואיות של תושבים וכדומה, יעניקו ליישוב פטור מתיוג כהתנחלות.

חלוקה מעין זו היא למעשה טכניקה מתוחכמת יותר בדרך אל יעד הביניים - שחרת פניו של מפעל ההתיישבות, במטרה להקל על ההגעה ליעד הסופי - חיסולו המוחלט.

..................................
עוברי אווירה / חני לוז

למרבה הצער, הפרהסיה של מדינת ישראל נקבעת ברובה על ידי מיעוט קטן אך אפקטיבי. המיעוט הזה יודע לנפח באופן שלילי כל אירוע, כדי ליצור אווירה כאילו המתנחלים הם קבוצת אוכלוסייה אלימה. לעומת זאת, באופן יצירתי במיוחד, אותו מיעוט מקפיד על אי יצירת דימוי שלילי לערבים. זאת, למרות אלימות הרווחת אצל אוכלוסייה זו כנורמה, ולא רק ביו"ש.

ביום רביעי שעבר שודר אייטם ברשת ב' על תלונה שהוגשה במשטרה נגד בדואים שכרתו 1600 (!) עצים ליד היישוב עומר בנגב. הכתב בדרום, נסים קינן, הביא את האייטם לשידור, וכלל בו ראיון עם איש משטרה. אסתי פרז, מגישת 'בחצי היום', העלתה לשידור את פיני בדש, ראש מועצת עומר. כשבדש האשים את מבצעי ההשחתה, הבדואים, קטעה אותו פרז: "כשאתה אומר בדואים, גם אתה עושה הכללה וגם אתה צריך הוכחות. יש לך הוכחות?"

בהמשך ניסתה פרז בכוח לגמד את אחריותם של הבדואים: היא העלתה את ח"כ א-סאנע על הקו כדי ללמד סנוגריה. למרות שא-סאנע קשר באופן די ישיר את המעשה עם הרס חמישה בתים בלתי חוקיים באותו יום - פרז לא התקוממה נגד מדיניות 'תג מחיר' של הבדואים כאן.

עם זאת, יש לציין לטובה את רשת ב' על שבכלל העלתה את האייטם. שאר כלי התקשורת בקושי טרחו להתייחס: ב-ynet ובאתר גל"צ הסתפקו במבזק בלבד. גם חדשות 'וואלה' הסתפקו בידיעה קטנה, ללא תמונה. עיתון 'הארץ' פרסם ידיעה במהדורה המודפסת של העיתון, אך הידיעה לא הופיעה באתר האינטרנט.

אווירה היא תוצאה של הבניית מציאות. כל עוד לא תיווצר אווירה של בעיה אקוטית שיש להפעיל נגדה את כל האמצעים - האלימות הערבית תמשיך.

...................................
 

קול אמריקה / ישראל מידד

לא פעם דנתי בטור הזה בקשר הסימביוטי בין יכולתה של אליטה להמשיך ולשלוט לבין מעמדה בתקשורת. מספר התומכים בהשקפה מסוימת אינו משנה כל עוד אותה השקפה מוצאת חן בעיני התקשורת. אנשי 'סיבוב השערים' או אגודת היישוב היהודי בחברון יכולים לגייס אלפי ורבבות משתתפים, אבל זה לא יזכה אותם במחצית מזמן הסיקור העיתונאי של ארגון קיקיוני שתומך ב'שלום'. בישראל השליטה של ההשקפה הליברלית-מתקדמת-הומנית עדיין חזקה דיה כדי להדוף ביקורת וניסיונות של דרישות לשוויון, אך בארה"ב התמונה קצת שונה. הנה שתי דוגמאות:

בבחירות המקדימות למושב בסאנט ממדינת דלאווייר זכתה קריסטין או'דונל, נציגת הימין הרדיקלי. באחד הנאומים הראשונים שלה היא יצאה חוצץ נגד האליטות שם והכריזה: "לעולם תהיה לאליטות המילה האחרונה בנושא של חירות... המעמד השולט מוכתם באנטי-אמריקניזם, אלא שלנו יש יותר משיש להם". זהו שלב חדש במתקפת-הנגד של אזרחים, אשר מבקשים להתגונן מפני קבוצות-המיעוט שמצליחות לשלוט בניהול החיים הציבוריים בארה"ב.

מקרה שני, פחות מוצלח אבל אולי אף משמעותי יותר, הוא פיטוריו של כתב רדיו של רשת איי.בי.סי, דוג מק-קלווי. הוא נקלע לוויכוח סוער עם עורך החדשות שלו בתחנה, ולאחר דיון ממושך קיבל מכתב פיטורים. סיבת המחלוקת היתה עמידתו על האמת שלו: לפני כחודשיים, בדיווח על הפגנה בעניין דליפת-הנפט הענקית, ציין הכתב שמשתתפי ההפגנה, שממילא היתה קטנה ביותר, באו מהשמאל הקיצוני. הוא הוסיף שהפוליטיקאי אשר זכה לתרומה הגדולה ביותר מחברת BP, שאצלה אירעה האסון האקולוגי, הוא לא אחר מהנשיא אובמה. הרקע שהכתב ביקש ליצור לא הקנה לו נקודות חיוביות אצל מעסיקיו, מה גם שב-2001 הוא פרסם מאמר דעות שתקף את חוסר האיזון בדיווחי התחנה שלו. הפיטורים עשויים לעורר ביקורת קשה, ואולי תבוא גם תביעה משפטית שעשויה לגרום יותר נזק.

האם האופנה האמריקנית תגיע לישראל בפחות מהאיחור הרגיל של חמש עד עשר שנים?

...............................


ביקורת הנקרא

עיר ללא הפסקה על ארבע: בת"א יותר חיות מילדים (הארץ) אז הסיפור על הזוג התל-אביבי עם חצי ילד וכלב הוא לא בדיחה, אלא סטטיסטיקה?

כמה עוד חטאים נספוג מאלי ישי עד שנבין שמצוות התשליך הידועה נכתבה במיוחד לכבודו? (גיא מרוז באנרג'י מעריב)מעניין תוך כמה זמן היו עוצרים רב אמיתי שהיה אומר דברים דומים על גיא מרוז

לא רוצה להפריע לשכנים שצמים בכיפור? המלצות לסרטים אילמים (ynet) אח, איזו התחשבות. אנחנו מחכים בכיליון עיניים להמלצות לפסח.