בשבע 411: דירת ארעי לנצח

סיום תקופת ההקפאה בסוכות, חג הארעיות, מסמל את הפער בין הסכמים זמניים לזכויות הנצחיות של עם ישראל על אדמתו

אורי אריאל , ט"ו בתשרי תשע"א

בהתקדש חג עלינו נצא אל בית ארעי, לקיים את מצוות היום. ארעיות הסוכה מהלכת בשנה זו אימים עלינו. האיסור הנואל לבנות בארץ ישראל, שהושת לפני עשרה חודשים, תוכנן להיות מוסר בדיוק בימים הקדושים האלה, ימי חג הסוכות. כאילו מבקשים בממשלה ובאותו מושג עלום, הקהילה הבינלאומית, לשדר לנו מסר: בנייתכם ארעית, ישיבתכם ארעית.

בוושינגטון יודעים דבר או שניים על ארעיות. ככלל, ניתן לתאר במילה זו את גורל כל ההסכמות וההבנות שהושגו עד עתה עם הפלשתינים. הכל ארעי, חוץ מהציוויים המוטלים על ישראל. במקום להילחם בטרור, ברשות הפלשתינית ממסדים אותו. במקום להילחם בהסתה במוסדות החינוך שם, מעצימים אותה. בוושינגטון מכירים היטב את הארעיות, ויש מי שמחזיק בתקווה בריאה שגם הם לא לוקחים את עצמם ברצינות, בדיוק כמו קודמיהם באנאפוליס.

לפני עשרה חודשים הפנה ראש הממשלה נתניהו את גבו לבוחריו, וקיבל החלטה ארעית עם תאריך תפוגה נקוב וברור. הלחצים להמשיך את פשע ההקפאה הם ניסיון אמריקני להפוך את הארעי לקבוע, אבל תפוגת ההקפאה דווקא בחג הסוכות, צריכה להוציא אותנו מחוזקים.

המסר של חג הסוכות, השנה ובכל שנה, הוא הדגשת ההבדלים בין הארעי לנצחי. חמישים שבועות בשנה יהודי חי את הנצח, שבוע אחד הוא יוצא לסוכה, להרגיש קצת מה זה להיות ארעי. לנסות להזדהות לשבוע אחד בשנה עם עמים כמו הפלשתינים, עלה נידף מעל דפי ההיסטוריה. להכיר קצת בארעיות הסכמי פלסטיק יומרניים והחלטות ממשלה אנטי דמוקרטיות.

אנחנו, עם הנצח, יודעים איך נראה הסכם נצחי: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת". "וישקל אברהם לעפרון את הכסף אשר דיבר באזני בני חת, ארבע מאות שקל עובר לסוחר". מלים אלה חקוקות בספר הנצח, ומעניקות לנצח לעם ישראל את החזקה על הארץ, לאורכה ולרוחבה. וכמאמר המשפטנים, המעמד הפורמלי של ההסכמים הללו גבוה יותר מכל הבנה שאליה אולי יגיעו ואולי לא בשיחות הנוכחיות, ובאלה שאחריהן.

ובהתקדש עלינו מוצאי החג, צו השעה הוא לבנות. עשרה חודשים שילמנו את חובנו האזרחי, וקיבלנו בהכנעה החלטה פוגענית שנוגדת את המצע ששלח את נתניהו לכנסת. ועכשיו בונים. נישאר אזרחים שומרי חוק בכל מקרה, אבל נמשיך לבנות. נממש את כל אישורי הבנייה שהמתינו, ניצוק יסודות ונמשיך הלאה.

בניית נצח באדמת הנצח של עם הנצח.

אין עוד לדעת מה ילד ט"ז בתשרי, יום פקיעת ההקפאה. יהיה מי שיצקצק על פגיעה בריבונות, בשלטון החוק. את פתח לו: המחויבות של ראש ממשלה ישראלי לאזרחיו היא נצחית. הלחצים האמריקניים הם ארעיים. כמו הסוכה. כמו הממשל הנוכחי בבית הלבן.