בשבע 411: סם הרדמה ושמו הפשרה

גם אם תחודש הבנייה, הסכנה להתיישבות מהמדינה הפלשתינית המתגבשת בחסות 'ממשלת הימין', רק הולכת גוברת

מיכאל בן ארי , ט"ו בתשרי תשע"א

אקדח המונח על השולחן במערכה הראשונה, יורה לקראת המערכה האחרונה, אומר הפתגם. החיים מלמדים שהכלל הזה לא מוגבל רק למחזות. אלימות במשפחה מתחילה תמיד במה שמכונה 'איומי סרק'; כמעט כל אדם ששלח יד בנפשו, התריע על כך מראש, בבחינת 'הכתובת היתה על הקיר'.

עובדי רווחה ואנשי חינוך מודרכים לזהות את אותם התראות מבעוד מועד, כדי להיות ערוכים ולהקדים רפואה למכה. אך מסתבר שמה שנכון לחיי היום יום, לא גלש עדיין לחיים הציבוריים שלנו. לפני כשנה וחצי, הפתיע ראש הממשלה נתניהו כשהכריז על הקמת 'מדינה פלשתינית'. זו היתה תפנית של 180 מעלות מהמצע איתו הלך לבחירות, שהתבסס על בידול ממפלגת 'קדימה' שחרתה על דיגלה את הקמת 'המדינה הפלשתינית'.

על אף שההכרזה היתה אמורה להניע את אמות הסיפים בקואליציה הימנית של נתניהו, איש לא זע, או הזדעזע. 'הפסיכולוגים' שבין הפוליטיקאים הרגיעו את עצמם ואת הציבור ששלח אותם: 'זה רק לצורכי חוץ', 'הוא לא ממש מתכוון למה שהוא אומר', 'הערבים כבר ידאגו להכשיל את זה' ועוד הסברים שונים. יש שביקשו להירגע מהעובדה שאת נאום 'המדינה הפלשתינית' באוניברסיטת בר אילן, הוא כתב בעצתו של עיתונאי ופובליציסט מחוגי המתנחלים. הכרזת המדינה הפלשתינית של נתניהו היתה יותר מהנחת האקדח, זו היתה ירייה בראש לאחיזה שלנו ביהודה ושומרון, ואם תרצו, השלב הראשון והמשמעותי בהחרבת ההתיישבות. אך השקט שנתניהו קיבל מחברי סיעתו בליכוד וממפלגות הקואליציה, ש"ס, ישראל ביתנו והבית היהודי, הביא בהכרח לשלב הבא. ככה זה, מי שמתחיל ליפול ולא עוצרים אותו בזמן, נפילתו רק תופסת תאוצה. והנה הגיעה ההקפאה. לעומת ההכרזה שהיתה 'רק אמירה', כאן בא צעד מעשי, שהפך את ראש הרשויות ביש"ע לאוספי אשפה, נטולי סמכות בכל מה שקשור לתיכנון ובנייה. התסיסה בשטח התבטאה בהתנגשויות עם פקחי הבנייה ומעצר של ראשי רשויות. זה היה מעודד, ולרגע נדמה שישנה התעוררות שתיאלץ את נתניהו להסס והחזיר את האקדח לכיס. אך היה מי שדאג להרגיע: "זה רק עשרה חודשים ומיד לאחר מכן בונים". מועצת יש"ע החליטה להשליך יהבה על חברי הכנסת 'מן הימין'. ביוזמת המועצה הוקמה בכנסת 'שדולת ארץ ישראל'. השדולה שעסקה בעיקר בקוסמטיקה (הצליחה להכניס את חברון לאתרי המורשת), וגרמה לשאננות מוחלטת של הקורבנות. בינתיים כזאב שאלקין הוא אחד מראשי השדולה והוא המתחזק של קואליציית נתניהו (הוא יו"ר הקואליציה), ראש הממשלה הרגיש שגם שדולת א"י נמצאת אצלו בכיס. מי שביקש הוכחה למי קודמת נאמנותו של אלקין - לארץ ישראל או למחריביה, קיבל תשובה ניצחת כשנתניהו ביקש ממנו להעביר כספים לפקחי הבנייה. ח"כ אורי אריאל שניסה להיאבק בהעברת הכספים הזו שהזרימה דם לכוחות ההרס של ברק, נשאר בודד במערכה, כשהובאה ההחלטה להצבעה. מיותר לציין שאלקין, עבדו הנאמן של נתניהו, העניק לברק את הרוב הדרוש בוועדת הכספים, אף שיש לציין שעשה זאת בחוסר נוחות.

ועכשיו, באיחור של שנה וחצי, עומדים כולם עם סטופר ל-26 בספטמבר. שנה וחצי בה ממשלת נתניהו שוללת את הלגיטימיות של ההתיישבות ביו"ש, מכריזה על הקמת 'מדינה פלשתינית'. כניעתו של נתניהו לנרטיב המכנה את יו"ש 'הגדה המערבית', והכרזה שהמחבל 'אבו מאזן' – פרטנר, מקבלים אפס תגובה, שום שר לא התנדנד בכיסאו. ובזמן שהמדינה הפלשתינית צוברת תאוצה, בחסות ובהכשר אלו המכונות 'מפלגות הימין', ישנם כמה אווילים שמחכים לתאריך הגואל. וכי הפשרתם של כמה יחידות דיור תעצור את גיבושו הסופי של צבא המחבלים המכונה 'מנגנוני ביטחון'? האם הפשרת הבנייה תעצור את המרוץ של סלים פיאד להשלמת מוסדות המדינה הפלשתינית במישור הכלכלי, הביטחוני והמדיני?

בעיוורון רצוני הגובל בפשיעה, נמשכת התעלמות מהאיום המפלצתי המאיים על ההתיישבות – המדינה הפלשתינית, הקורמת עור וגידים בסיוע נדיב של 'ממשלת ימין'. אך האווילים שאמורים לרפא סרטן ממאיר, ימתינו בקוצר רוח לקבל כמה כדורי אקמול. נתניהו יפשיר כמה מאות בתים, יקרוץ לאובמה ואבו מאזן. הוא יסביר להם שלא רק שזה לא מפריע להגשמת היעד המשותף, זהו סם הרדמה זול לאווילים שמסרבים להתעורר. אובמה ומובארכ וכנראה גם אבו מאזן יעשו קולות של כעס, אך לא יותר מזה. מהחרבת חבל ימית ועד הגירוש מגוש קטיף והבריחה מעזה הם למדו הם שרק הליכוד יכול! לספר לכולם שמדובר במפלגה לאומית, אך לבצע בדבקות את מצע מרצ. מתי נתעורר?