חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

צדקה כהלכתה

שיתוף פעולה נוסף בין מכון התורה והארץ לארגון פעמונים יאפשר לציבור הרחב לקיים השנה – שנת מעשר עני, את המצווה כהלכתה.
07/10/10, 15:29
שלמה פיוטרקובסקי

במהלך השנה הקרובה מתכוונים ב'פעמונים' לצאת במהלך מקיף אשר יחבר את כלל הציבור למצווה זו, גם אלו אשר אינם נתקלים בפירות טבל לאורך ימות השנה. "את החיבור הזה יעשה כל אחד ואחד בדרך שבה הוא יכול ומסוגל, בין אם בתרומה כספית, בין אם בהתנדבות פיזית או בדרכים נוספות"

מבין מאות האלפים ששמעו בסיום השנה החולפת את פסוקי מצוות מעשר עני בקריאת פרשת 'כי תבוא', לא רבים שמו לב כי כבר בתוך זמן קצר יהפכו הפסוקים הללו לרלוונטיים יותר מתמיד. באופן מוזר, למרות הגל ה"חברתי" השוטף את החברה הישראלית, ובתוכה גם הציבור הדתי, מצוות מעשר עני המשלבת אלמנטים הלכתיים וחברתיים, לא זכתה עדיין למקום הראוי לה והמודעות אליה נמוכה. מי שמנסה לשנות את המצב, במסגרת עבודתו המתמדת להגברת המודעות לקיום המצוות התלויות בארץ, הוא הרב יהודה עמיחי. הרב עמיחי עומד מזה שנים בראש מחלקת המחקר ההלכתי במכון התורה והארץ, אשר מפעיל בין השאר את "בית האוצר", שנועד לתת מענה מעשי לקיום מצוות תרומות ומעשרות.

מחברים את המצוות למציאות

מצוות מעשר עני היא חלק ממערכת התרומות והמעשרות, אותם מחויב להפריש כל מי שבידו פירות וירקות, בין אם גדלו בגינתו ובין אם קנה או קיבל אותם מאחרים. שש שנות עבודה האדמה שבכל מחזור שמיטה מחולקות לשתי קבוצות. קבוצה ראשונה היא השנים הראשונה, השניה, הרביעית והחמישית במחזור, שנות "מעשר שני", והקבוצה השנייה מורכבת מהשנים השלישית והשישית, שנות "מעשר עני". לאחר שמפרישים מהפירות או הירקות את התרומה הגדולה, המעשר הראשון ותרומת המעשר, מגיע השלב בו יש להפריש 9% מהפירות למעשר שני או מעשר עני. בשנות מעשר שני העניין הוא פשוט למדי. מפרישים את המעשר, פודים אותו בפרוטה ומחללים אותה, כלומר גורמים לה לאבד את ערכה. לעומת זאת, בשנים השלישית והשישית, שנות מעשר עני, יש לתת את הפירות בפועל לעני ממש, ואין כל דרך לעקוף את החיוב.

אולם, אם בשנים קדמוניות בהן כל אחד גידל פירות וירקות לצורך אספקת תצרוכתו הביתית היתה המצווה פשוטה יחסית לקיום, הרי שבימינו העניינים הסתבכו. מצד אחד ישנם חקלאים גדולים, אשר נתינת המעשר מהווה נטל בלתי מבוטל עבורם, ומנגד קיימים בעלי גינות רבים שבחצרם עצים בודדים או מעט ירק ותבלינים, אשר נתינת עשירית מהם לעני איננה מעשית. בעיה זו עוררה את אנשי המכון למציאת פתרון הלכתי, אשר לדברי הרב עמיחי מקובל כיום על כלל גופי הכשרות מכל הזרמים, ומבוסס על פתרון דומה אשר הוזכר בתלמוד בנוגע למתנות כהונה. על פי הפתרון הקיים, כל מי שעשוי למצוא את עצמו מפריש מעשר עני במשך השנה, מלווה מראש בתחילת השנה סכום כסף מסוים לעני. כאשר נזקק אותו אדם להפריש מעשר עני, הוא מפריש את הפירות והירקות בפועל ומקנה אותם לעני. לאחר מכן הוא לוקח את הפירות בחזרה, ומקזז את שוויים הכספי מהסכום אותו הלווה לעני ובכך יורדת "יתרת ההלוואה" שנתן לו בתחילת השנה. לאחר ביצוע פעולת הקיזוז, הופכים הפירות והירקות לרכושו של המפריש באופן מוחלט והוא יכול להשתמש בהם כפירות וירקות רגילים, ללא כל הבדל.

בית האוצר, הפועל כחלק ממכון התורה והארץ, מספק השנה למנוייו כלי מעשי באמצעותו ניתן לבצע את ההלוואה לעני, ובכך מקל עוד יותר על קיומה של המצווה. המכון אף מדריך את המנויים כיצד לבצע בפועל את ההפרשה על מנת לצאת ידי חובת המצווה. עם זאת, מבקש הרב עמיחי להדגיש, מטרת השיטה איננה "לעקוף" את המצווה, אלא לאפשר את קיומה המלא והשלם בצורה הנוחה ביותר למפריש מצד אחד והמועילה ביותר לעניים מצד שני. מבחינתו של הרב עמיחי, זהו חלק בלתי נפרד ממטרתו של בית האוצר, שהיא מימוש קיומן בפועל של יותר ויותר מצוות התלויות בארץ, בדרך התואמת את מציאות החיים בימינו. כחלק ממהלך זה מציין הרב עמיחי גם את חידוש נתינת המעשר הראשון ללוי, אשר הופסק לפני מאות שנים. לדברי הרב עמיחי, הפתרון אותו מציג השנה בית האוצר איננו פתרון חדש, ומנויי בית האוצר בשנים קודמות נהנו גם הם מהאפשרות לקיים את המצווה בסיועו. החידוש השנה הוא שיתוף פעולה שנוצר בין מכון התורה והארץ לבין ארגון פעמונים, אשר יפנה חלק משמעותי מכספי המעשר לעניים אשר מטופלים על ידי הארגון ומלווים על ידו באופן שוטף.

יו"ר ארגון פעמונים, אוריאל לדרברג, מציין כי שיתוף הפעולה עם מכון התורה והארץ בנושא מעשר עני הוא חולייה נוספת בשרשרת של שיתופי פעולה אשר החלו בסוף שנת השמיטה האחרונה, עם הקמת קרן "נדיבי ארץ" לצורך שמיטת כספים. לדרברג מסביר, כי במסגרת הארגון מטופלות משפחות רבות מאוד אשר נקלעו לקשיים כלכליים מסוגים שונים, ואשר זוכות לליווי צמוד מצד הארגון. אצל רבות מהמשפחות הליווי הצמוד, הכולל הדרכה לצרכנות נבונה, הדרכה בהגדלת הכנסות המשפחה העצמיות, וסיוע בניהול משק הכספים הביתי והבראתו, מהווה מענה מספק המאפשר למשפחה לעמוד על רגליה באופן עצמאי ולצאת לדרך חדשה. אולם, ישנן משפחות אשר בנוסף לליווי והייעוץ, זקוקות גם לסיוע כספי על מנת לעמוד על רגליהן בהווה ובעתיד. הקרן הייחודית, אותה מקים מכון התורה והארץ מכספי "מעשר עני", אמורה לסייע לארגון להגדיל את הסכומים העומדים לרשותו לחלוקה.

לדרברג מדגיש, כי כספי הקרן אינם מועברים לפעמונים אלא ישירות למשפחות הנזקקות לכך, ואשר הוגדרו כ"עניות" גם מהבחינה ההלכתית על ידי מכון התורה והארץ. תפקידו של הארגון במקרה זה הוא לאתר את אלו הנזקקים לכספים ועומדים בקריטריונים ההלכתיים. במקביל לסיוע הכספי אותו יעביר המכון, 'פעמונים' יספק למשפחה את הליווי וההדרכה כך שהכספים ינוצלו בדרך הטובה ביותר. לדרברג מזכיר הלכה מפורסמת ברמב"ם, הקובעת כי הצדקה המעולה ביותר היא זו אשר בסיומה העני מסוגל לפרנס את עצמו באופן עצמאי, ללא הזדקקות למתנותיהם של אחרים.

להתאחד סביב הצדקה

לדרברג מבקש להדגיש דווקא את הפן החברתי של מצוות מעשר עני, זה שאיננו נוגע רק לחקלאי או לזה אשר סביב ביתו כמה עצי פרי. "אנחנו בפעמונים מבקשים לנצל את השנה הזו להעמקת המודעות החברתית, היונקת מתוך התורה ומתוך דברי חז"ל. מדובר בתפישה כוללת המנחה אותנו בפעמונים, אשר רואה בתורה מורה דרך המנחה אותנו גם ברוח המצוות ולא רק בפן ההלכתי שלהן". לדברי לדרברג, מצוות הצדקה, אשר באה לידי ביטוי קונקרטי בציווי על הפרשת מעשר עני ושאר מתנות העניים, לא יכולה להישאר נחלתם של חקלאים ובעלי גינות. במהלך השנה הקרובה מתכוונים ב'פעמונים' לצאת במהלך מקיף אשר יחבר את כלל הציבור למצווה זו, גם אלו אשר אינם נתקלים בפירות טבל לאורך ימות השנה. "את החיבור הזה יעשה כל אחד ואחד בדרך שבה הוא יכול ומסוגל, בין אם בתרומה כספית, בין אם בהתנדבות פיזית או בדרכים נוספות".

לדרברג מקווה כי מהלך זה, המתגבש בימים אלו בארגון פעמונים, יהווה גם בשורה מלכדת ומאחדת בתוך הציבור הדתי לאומי. "לצערנו, הציבור הדתי מחולק ומפוצל סביב נקודות מחלוקת שונות ומשונות, החל משאלות של היחס לצבא ולמוסדות השלטון וכלה בשאלות של חינוך וקהילה. החזון שלי הוא להביא לאיחוד סביב המסר התורני-חברתי אותו אנחנו מנסים להעצים דווקא בשנה זו. לא מדובר בדבר בלתי אפשרי, ובעבר הצלחנו כבר להביא לאחדות בין רבנים שונים, מזרמים שונים בתוך הציבור הדתי לאומי, סביב קרן נדיבי ארץ. אני מאוד מקווה שהפעם המהלך יקבל תנופה נוספת ויבטא את כוחו של הציבור שלנו".

בסיום השיחה, לא יכולנו להיפרד מהרב יהודה עמיחי, בלי לשמוע ממנו כיצד מתמודד המכון עם עקירתו מכפר דרום והמשך פעילותו במתכונת החדשה. "הגירוש היה מכה גדולה, לא דבר שעובר וחולף. חלק מהחוקרים שלנו מתחילים להתקרב לבתי הקבע שלהם, אולם חלקם האחר עדיין רחוק מאוד ממנו. גם המכון שוכן במבנה זמני, דבר המצמצם באופן ניכר את הפעילות החינוכית אותה ניתן לעשות. גם פיזורם של חקלאי הגוש, אשר כבר אינם נמצאים כולם בסביבתו של המכון, מקשה מאוד על העבודה. אולם ברוך ה', אנשי כפר דרום ובתוכם מכון התורה והארץ, הצליחו להתאושש, בעיקר מכיוון שלא עמדנו לפני הגירוש בשום קשר עם המדינה וכוחות הגירוש. כל מי שעבד פחות עם המדינה התאושש מהר יותר, ובין השאר גם המכון חזר לעבוד חודש אחרי הגירוש, ומאז ממשיך ופועל ביתר עוז ויתר עוצמה".